צבי כנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צבי כַּנָּר בדמות צ'רלי צ'פלין, 2006

צבי כַּנָּר (יידיש נכתב גם: קאנאר; 17 ביולי 1929, סְקַלְבְּמְיֶיז', פולין18 באפריל 2009, תל אביב) היה שחקן פנטומימה וסופר יידי ישראלי. ספריו מתייחסים לשואה, אשר כניצול השואה ליוותה אותו כל חייו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנר נולד בסְקַלְבְּמְיֶיז' (Skalbmierz) שבפולין, במשפחה מסורתית. במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנים 19421945, שהה במספר מחנות ריכוז בפולין ובגרמניה, בהם בוכנוואלד, ושרד את צעדות המוות. בתום המלחמה מצא את אמו ואחותו בין הניצולים. בשנת 1946 העפיל לארץ ישראל מאיטליה עם ילדי סלבינו, הוגלה למחנות המעצר בקפריסין ולבסוף הגיע לארץ והצטרף לקיבוץ משמר השרון שבעמק חפר, שם התחנך במסגרת עליית הנוער. בשנת 1948 התגייס לפלי"ם, עבר קורס ימי בקיבוץ שדות ים ולחם במלחמת העצמאות. שירת על הספינה פרטו פ.39, והשתתף במספר פעולות ימיות. בשנת 1949 השתחרר משירות ועבד כמלח על סיפונן של אוניות נוסעים.

לאחר מכן למד בבית הספר למשחק שעל יד תיאטרון "הקאמרי" בתל אביב, ובשנים 19551957 למד משחק ופנטומימה אצל מרסל מרסו ואטיין דקרו (Decroux) בפריז. מתום לימודיו הופיעה במשך שנים כשחקן פנטומימה בפריז, בלגיה (יותר מ-20 שנה), ארצות הברית וקנדה. את מגוריו חילק בין בלגיה, ארצות הברית וישראל.

בשנות ה-80 החל לכתוב: כתב קטעי פנטומימה טרגי-קומיים; כתב, ביים וביצע מחזה בשם "ברח, יעקב, ברח", לפנטומימאי וקריין, המבוסס על זיכרונות ילדותו בשואה. ב-1984 החל לכתוב ביידיש במסגרת "יוגנטרוף" בארצות הברית, ופרסם סיפורים בכמה עיתוני יידיש, בהם "פארווערטס".

בשנת 1990 שב לארץ, אך הוסיף להופיע בחו"ל.

ספרו הראשון, הרומן "איך און למך" ("אני ולֶמֶךְ"), שראה לאור ב-1994, זיכה אותו בשנת 1997 בפרס שייבר לספרות ואמנות מטעם בית שלום עליכם. בשנת 1996 יצא ספרו השני, "אפגעגעבן ברויט". על ספר זה זכה בשנת 2000 בפרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש, והוא תורגם לעברית וראה אור ב-2002. שני ספריו הראשונים עוסקים בחוויות שואה. ספרו השלישי והאחרון, "א פיש האט מיך נישט איינגעשלונגען: דערציילונג" ("דג לא בלע אותי"), שראה אור ב-2003, מתמקד בשחרור מהמחנות ובחיים בארץ.

בנוסף שיחק בתיאטרון ("יעקב השקרן" ליורק בקר בפסטיבל עכו; "ההולכים בחושך" לחנוך לוין בתיאטרון הבימה), בסרטי קולנוע ("שמיכה חשמלית ושמה משה", "רכבת החיים"). בשנים 2002–2003 העלה בבית ציוני אמריקה את הצגתו האחרונה, "להיות", גם היא בנושא השואה.

צבי כנר התגורר בתל אביב עד לפטירתו באביב 2009, בגיל 80.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איך און למך,‫ תל אביב: ישראל בוך, תשנ"ה 1994. ("אני ולמך") ‬(רומן)
  • אפגעגעבן ברויט: דערציילונגען,‫ תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תשנ"ו 1996. ‬(סיפורים)
  • א פיש האָט מיך נישט איַינגעשלונגען: דערציילונג,‫ תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תשס"ג 2003. (סיפור) ("דג לא בלע אותי")

בתרגום לעברית:

בתרגום לפולנית:

  • Zwi Kanar, Ryba mnie nie połknęła; tł. z jid.: Szoszana Raczyńska; przygot. do dr.: Sabina Andraczyk, Lublin: Norbertinum, 2007. (תרגום של "א פיש האָט מיך נישט איַינגעשלונגען")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: רות אלמוגקולו של פנטומימאי, באתר הארץ, 4 באפריל 2003.