צבי מאירוביץ
לידה |
5 במאי 1911 קרוסנו, רפובליקת פולין |
---|---|
פטירה |
12 בנובמבר 1974 (בגיל 63) חיפה, ישראל |
לאום | ישראלי |
תחום יצירה | ציור |
פרסים והוקרה |
|
בן או בת זוג | יהודית הנדל |
צבי מאירוביץ (5 במאי 1911 – 12 בנובמבר 1974) היה צייר ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צבי מאירוביץ נולד ב-1911 בקרוסנו שבגליציה (לאחר המלחמה בפולין). בשנת 1924 החל לימודים גבוהים באקדמיה לאמנות בברלין, יחד עם הצייר קרל הופר (אנ'). בשנת 1934, לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, עלה לארץ ישראל והתיישב בחיפה. יזם יחד עם הציירים מנחם שמי, רפאל מוהר, עוזר שבת ואחרים את הקמת "קבוצת אמני חיפה". לאחר עלייתו פגש את יעקב וכסלר והחל לעבוד עמו במשותף. משנת 1948 נמנה עם קבוצת האמנים "אופקים חדשים".
היה נשוי לסופרת יהודית הנדל, ובני הזוג היו הורים לשניים: דורית מאירוביץ (1950–2007), מבקרת ספרות,[1] ושוקי מאירוביץ (1963–),[2] סוציולוג.
צבי מאירוביץ נפטר בשנת 1974, בגיל 63. נקבר בבית העלמין הישן חוף הכרמל. על שמו רחוב בחיפה.
יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סגנון עבודתו היה עצמאי ובעל רגישות לצבע. מאירוביץ הרבה לצייר גורמים מן הטבע והציגם בהפשטה. תהליך עבודתו היה הדרגתי שיטתי, ולמרות זאת לא כפה על עצמו כל חוק באשר לגילום הצורות כאלמנטים מופשטים. מאוחר יותר ויתר על דימויים ברורים והחל ביצירת קומפוזיציות חופשיות מבנה, בהם ממלא היסוד הצבעוני תפקיד מכריע. הצורה בציוריו שומרת על תכונותיה העצמאיות ומוצגת כאשליה תלת־ממדית. פן זה של עבודתו הושפע מהאסכולה של פריז, אך עבודותיו שמרו על בהירותם וחיותם.
תערוכות יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1950 - גלרי די סייקל, פריז.
- 1956 - פרמה גלרי, ניו יורק.
- 1957 - אנטואן גלרי, לוס אנג'לס.
- 1961 - מוזיאון לאמנות חדשה, חיפה.
- 1976 - מוזיאון ישראל, ירושלים.
- 1979 – מוזיאון תל אביב לאמנות.[3]
- 1990 - גלריה גימל, ירושלים.
- 1999 - הכוח האחר מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 2014 - גלריה מונטיפיורי, תל אביב.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1942 – פרס עידוד במסגרת פרס דיזנגוף לציור מטעם עיריית תל אביב.
- 1948 – פרס הרמן שטרוק מטעם עיריית חיפה.[4]
- 1950–1951 (תשי"א) – פרס דיזנגוף לציור.[5]
- 1954 – פרס עיריית חיפה, על ציורו "דומם עם פרחים".[6]
- 1961 (תשכ"א) – פרס דיזנגוף לציור.[7]
- 1969 - פרס שיף.
- 1972 - פרס מילוא.
איור ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליעזרה איג, בהקיץ ובחלום: (מסִפוריו של תלמיד); העִטורים: צבי מאירוביץ, חיפה: מפעלי זכוכית ישראליים פניציה, תשי"ט.
- יעקב אורלנד, בית הצעצועים ; ציורים ועטיפה: צבי מאירוביץ, חיפה: מגילות, 1963.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיים גמזו, ציור ופיסול בישראל, הוצאת דביר, תל אביב, 1957.
- פריץ שיף, צבי מאירוביץ - ציורי גואש חורף 1961, מוזיאון לאמנות חדשה, עירית חיפה, 1961.
- בנימין תמוז (עורך), יונה פישר, אמנות ישראל, תל אביב: מסדה, 1963, 1966.
- יונה פישר, מגמות באמנות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1965.
- גבריאל תדמור, דיוקן-עצמי באמנות הישראלית, המוזיאון לאמנות חדשה, חיפה, 1973.
- יונה פישר ויהודית הנדל, צבי מאירוביץ', מוזיאון ישראל, ירושלים, 1976.
- מארק שפס, מאירוביץ, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1979.
- גילה בלס, אפקים חדשים, הוצאת רשפים ופפירוס, תל אביב, 1980. מהדורה שנייה מורחבת: אופקים חדשים, הוצאת מודן, 2014.
- בנימין תמוז, דורית לויטה וגדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, מסדה, 1980.
- יעקב גילדור, תערוכת קבוצת ציירי "אפקים חדשים" (עבודות על נייר), המשכן לאמנות חולון, 1983.
- יהודית הנדל, הכוח האחר, הקיבוץ המאוחד, 1984.
- מרדכי עומר, על אחד ההרים - ירושלים באמנות הישראלית, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, אוניברסיטת תל אביב, 1988.
- מרדכי עומר (אוצר ועורך), הכוח האחר: צבי מאירוביץ' ויהודית הנדל, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1999.
- מרדכי עומר, 'כתמים שאינך שוכח, כמו משפטים שאינך שוכח', הכוח האחר (1999), עמ' 9–13.
- דן מירון, '"הכוח האחר" מול "הכוח החלש"', הכוח האחר (1999), עמ' 14–55.
- אריאל הירשפלד, יהודית הנדל, צבי מאירוביץ (1974-1911), גולקונדה אמנות בע"מ, תל אביב, 2000.
- גדעון עפרת, ביקורי אמנות - פרקים על אמנים ישראלים, ירושלים, 2005.
- מרדכי עומר, אמנות ישראלית בת-זמננו - מקורות וזיקות, הוצאת עם עובד, תל אביב, 2006.
- גליה בר אור, גדעון עפרת, העשור הראשון: הגמוניה וריבוי, בתוך: 60 שנות אמנות ישראלית, המשכן לאמנות עין חרוד, 2008.
- יונה פישר, תמר מנור-פרידמן, לידת העכשיו, בתוך: 60 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון אשדוד לאמנות, מרכז מונארט, 2008.
- גליה בר אור, אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, המשכן לאמנות עין חרוד, 2009.
- טלי תמיר, "מאירוביץ - בקצב אחר: ציורים של מאירוביץ מעיזבון יהודית הנדל", בתוך: מאירוביץ - פנדה וגואש, גלריה מונטיפיורי, תל אביב, 2014.
- יהושע נוישטיין, פנדה, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2017, עמ' 45-36.
- אליק מישורי, מ"אפקים חדשים" ל"רוח אחרת" אמנות ישראלית 1988-1948, הוצאת למדא, האוניברסיטה הפתוחה, 2019.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתבי צבי מאירוביץ בפרויקט בן-יהודה
- צבי מאירוביץ, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- אמציה פלד, רחוב צבי מאירוביץ, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
- מידע לאספנים אודות צבי מאירוביץ', באתר עסקי אמנות
- מת הצייר צבי מאירוביץ, דבר, 13 בנובמבר 1974
- ניצה פלקסר, מיזוג המוחש עם המופשט: (עם פטירת צבי מאירוביץ), דבר, 22 בנובמבר 1974
- רחל אנגל, ציורי מאירוביץ המוקדמים, מעריב, 26 בדצמבר 1980
- צבי מאירוביץ, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דורית מאירוביץ, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"; מיה סלע, ואצ"ג נישק את כפות רגליה ובכה, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2011.
- ^ יפה ברלוביץ, צבי מאירוביץ, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
- ^ ביקורת: טליה רפפורט, נופי נפש, דבר, 28 בספטמבר 1979.
- ^ פרס שטרוק הוענק לצ. מאירוביץ ונעמי שמי, דבר, 15 בפברואר 1957.
- ^ 12 פסלים וציירים זכו בפרס דיזנגוף, דבר, 25 במרץ 1951.
- ^ פרס עירית חיפה לצייר צ. מאירוביץ, דבר, 11 ביוני 1954.
- ^ שיחות מעריב | פרחים – מותר, מעריב, 5 במרץ 1961.