צבי נתנזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

צבי נתנזון (14 ביולי 1914 - 13 באוקטובר 1996) היה חבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות לאורך שנים רבות, וממנהיגי במפ"ם, יד ימינם של מנהיגי המפלגה מאיר יערי ויעקב חזן. קיבל את התואר יקיר ההסתדרות ויקיר העיר תל אביב על פעילותו הענפה בעיר. נתנזון ערך והשאיר אחריו ארכיון מסודר על תנועת העבודה בתקופתו, המאבק על עבודה עברית, והמאבק על תנאי העבודה של הפועלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתנזון נולד בבוחוש שברומניה. אביו היה סוחר עצים, שנרצח כשצבי נתנזון היה בן 5. הוא ואמו עברו לעיר גאלאץ על גבול מולדובה, ושם עסקה אמו במסחר בדים.

במהלך הלימודים בבית הספר התיכון בגאלאץ, נחשף נתנזון לתנועת "השומר הצעיר" שפעלה באזור. הוא נעשה פעיל בסניף התנועה ובהמשך הפך למדריך בתנועה. במטרה להתיישב בארץ ישראל, עבר עם חבריו תקופת הכשרה ארוכה בחווה חקלאית באזור. אחריה היה מדריך בהכשרת חלוצים, ובשנת 1935 עלה לארץ באוניה.

בשלבי התארגנות הראשונים שהה נתנזון במחנה זמני בתל מונד, ולאחר מכן עבר לתל אביב. עבד כחלוץ ביישור חולות, בפרדסים וכפועל מתכת.

בשנת 1937, בתקופת האבטלה בארץ, נבחר על ידי מחוסרי העבודה לוועדת התור במועצת פועלי תל אביב, וניסה להנהיג חלוקה גלויה וצודקת של ימי העבודה שעמדו לחלוקה למובטלים. באותה עת היה פעיל ב"פלוגות הפועל", והשתתף בהקמות רבות של יישובי חומה ומגדל.

את מאמרו הראשון פרסם ב-1939, ובו תבע סולידריות של העובדים עם מחוסרי העבודה. מאז כתב בקביעות על ענייני עובדים ועל צדק חברתי. הוא פרסם מאמרים, ראיונות רבים ועשרות חוברות בנושאי עבודה.

רק בשנת 1940 קיבל לעבודה קבועה, במוסך "נוע", ששימש כמוסך מחתרתי של ההגנה. באותה שנה הוא נבחר לוועד העובדים במוסך, וכן נבחר למועצת פועלי המתכת.

את פעילותו הפוליטית החל נתנזון כמזכיר "הליגה הסוציאליסטית" בתל אביב, שזכתה להישג מרשים בבחירות להסתדרות שנערכו בשנת 1941. בהמשך היה מצעירי המייסדים של מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם).

בשנת 1947, במלחמת העצמאות, שירת נתנזון בחי"ש תל אביב. לאחר המלחמה נרתם לקליטת העלייה הגדולה הן בתל אביב והן במעברות שהיו פזורות ברחבי הארץ.

ב-1952 נבחר נתנזון למזכירות מועצת פועלי תל אביב-יפו. ב-1970 נבחר לוועדה המרכזת של ההסתדרות כנציג מפ"ם, והיה פעיל בהנהלת האיגודים המקצועיים. הוא עמד בראש המחלקה לתחיקת חוקי עבודה להבטחת זכויות העובדים. במשך כ-15 שנים ייצג נתנזון בפני הכנסת והממשלה יוזמות לשינויים ותיקונים בחוקי העבודה והרווחה. בנוסף הירצה במקומות עבודה ובסמנריונים לעובדים וועדי עובדים, והמשיך בפרסום מאמרים.

עם פרישתו מהוועדה המרכזת בשנת 1982, נבחר נתנזון לוועדת מבקר ההסתדרות.

כן שימש במשך חמש שנים כחבר בוועדת השמות וההנצחה של עיריית תל אביב יפו.