צבי פרץ חיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צבי פרץ חיות
קברו של הרב צבי פרץ חיות
חותמת שהוטבעה על ספריו לאחר פטירתו

צבי פרץ חיוֹת (187614 בדצמבר 1927), היה רב והיסטוריון וחוקר התנ"ך יהודי-אוסטרי, יליד גליציה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה ברודי שבגליציה לשלמה חיות, סוחר ותלמיד חכם. נכדו של המהר"ץ חיות[1]. למד אצל אביו ואצל דודו, רבי יצחק חיות, אב"ד ברודי והוסמך כרב על ידי הרב יצחק יהודה שמלקיש, ובנוסף למד באוניברסיטה.

חיות כיהן כרב הקהילה בפירנצה מ-1901, עסק בהוראה בבית המדרש לרבנים בפירנצה ובהוראה לחקר המקרא באוניברסיטה המקומית. בפירנצה התקרב אליו בן הקהילה, ד"ר יהודה פצ'יפיצ'י, והושפע ממנו רבות. פצ'יפיצ'י, שהפך מאוחר יותר לאחד ממנהיגיה הבולטים של יהדות איטליה, ראה ברב חיות את מורו ורבו. ב-1912 היה לרבה של קהילת טריאסטה, והוציא לאור עיתון בשם איל מֶסָגֶרו אישראליטיקו ("מבשר ישראל").

משנת 1918 היה הרב הראשי של וינה. והקים שם את בית המדרש למורים בווינה ועמד בראשו (לימים, בית המדרש נקרא על שמו).[2]

חיות היה מראשוני הרבנים שתמכו בציונות. והיה היושב ראש הראשון של הוועד הפועל הציוני בין השנים (19211925), הטיף לציונות ופעל רבות למען חינוך יהודי וציוני. חיות דגל בשלום בין העמים, והשתתף בוועידת השלום בסן רמו. בשנת 1923 ארגן את האגודה היהודית למען חבר הלאומים, ושימש נשיאה עד מותו.

הרב צבי פרץ חיות היה רווק כל ימיו. נפטר בווינה בשנת 1927.

בשנת 1950 עצמותיו הועלו לארץ ישראל ביוזמתה של אניטה מילר-כהן, והוא נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

בית הספר היהודי המרכזי בעיר וינה קרוי על שמו. כמו כן קרויים על-שמו רחובות בחיפה, תל אביב ובשכונת נווה יעקב בירושלים.

פעילותו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה ה-20 נמנה עם צוות המלומדים בראשותו של אברהם כהנא שהתאגדו להוצאת פירוש מדעי של ספרי התנ"ך. במסגרתו פירש חיות את ספרי עמוס ותהילים.

כמו כן ההדיר פירוש למסכת מועד קטן מאחד הראשונים.

  • תהלים / מפורש על ידי צבי פרץ חיות, זיטומיר, תרס"ג 1902.
  • פירושים לספר עמוס, ירושלים: אקדמון, תשכ"ו. ‬
  • פירוש מסכת משקין לרבינו שלמה בן היתום, ברלין: [חמו"ל], תר"ע. ‬

פרסם מאמרים בעניינים שונים במספר שפות. מבחר ממאמריו כונסו בעברית בשני קבצים:

  • נאומים והרצאות, בוסטון: בית המדרש למורים, תשי"ג. ‬
  • בסוד עמי: נאומים, הרצאות, שיעורים. ירושלים: הספרייה הציונית, תשכ"ב. ‬

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי גוטפריד, פרופסור ד"ר צבי פרץ חיות ז"ל : <מדותיו ותכונותיו>, וינה : דפוס אוניאן, תרפ"ט. ‬
  • יוסף קלוזנר, פעולתו המדעית של צבי פרץ חיות, הסנה שנה א חוברת א, ורשה תרפ"ט, עמ' 78-82.
  • מאמרים לזיכרון רבי צבי פרץ חיות, וינא: קרן לזיכרון אלכסנדר קאהוט, תרצ"ג. ‬
  • ק' טראו-מ' קריין, אדם בעולם: צבי פרץ חיות, תל אביב: נ’ טברסקי, תש"ז. ‬
  • דב סדן, אבני זיכרון, תל אביב: עם עובד תשי"ד, עמ' 11-26.
  • זלמן שזר, אור אישים א', תל אביב: עם עובד, תשט"ו, עמ' 87-96.
  • י"י לוין, חכמת ישראל במערב אירופה א, הוצ' עוגן תשי"ט, עמ' 241-253.
  • אריה מנצ’ר, צבי פרץ חיות, (תל אביב): הקונגרס היהודי העולמי - ההנהלה הישראלית, תשל"ד. ‬
  • גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית (עמ' 782-783), הוצאת הקיבוץ הארצי, תשכ"ה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צבי פרץ חיות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם המשפחה הוא מטרונים של השם חיה: חיה'ס=בנה של חיה. השם שובש במשך הדורות ל"חיות".
  2. ^ ראו: תלמידים ומורים בבית המדרש בווינה (לפני מלחמת העולם השנייה), באתר ארכיון בית לוחמי הגטאות.
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.