צבי פרקש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי (צ'יקו) פרקש
אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה 10 באוקטובר 1947 (בן 73)
פלשתינה (א"י)
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
גדנ"ע יהודה תל אביב
מועדונים מקצועיים כשחקן
19641965
1965–1978
1978
1978–1979
1979–1980
1980–1981
גדנ"ע יהודה תל אביב
הכח מכבי רמת גן
סקציה נס ציונה
הפועל אור יהודה
הפועל קריית אונו
מכבי לזרוס חולון
נבחרת לאומית כשחקן
1973 נבחרת ישראל בכדורגל ישראל 4 (1)
קבוצות כמאמן
1978
1978–1979
1979–1980
1980–1981
1981–1982
1982–1983
1983–1984
1984–1985
1985–1986
1986
סקציה נס ציונה (מאמן-שחקן)
הפועל אור יהודה (מאמן-שחקן)
הפועל קריית אונו (מאמן-שחקן)
מכבי לזרוס חולון (מאמן-שחקן)
הכח מכבי רמת גן
הפועל חולון
הפועל אור יהודה
הכח מכבי רמת גן
הכח מכבי רמת גן (מנהל מקצועי)
הפועל אור יהודה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

צבי "צ'יקו" פרקש (נולד ב-10 באוקטובר 1947) הוא כדורגלן עבר ישראלי, ששיחק בעמדת החלוץ, ומזוהה בעיקר עם הכח מכבי רמת גן, שם שיחק רוב הקריירה שלו, היה קפטן הקבוצה, לאחר מכן מאמנה ומנהלה המקצועי למספר תקופות לסירוגין.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקש החל את דרכו במחלקת הנוער של גדנ"ע יהודה תל אביב, שם שיחק בצעירותו, ובגיל 18, בשנת 1965 שכנע אותו המאמן יצחק שניאור להגיע לקבוצת הכח מכבי רמת גן, כאשר התמורה שקיבל הייתה קטנוע חדש[1]. שניאור החתים את פרקש כיוון שכוכבה הגדול גדי צלניקר היה פצוע והייתה צריכה חלוץ מוביל למסע משחקים באוסטריה שהשחקנים קיבלו כבונוס על הישגם הגדול בליגה, שם הרשים פרקש וכבש שער אחד.

בהמשך הקריירה התבלט פרקש במדי הקבוצה עד שנהפך לשחקן המרכזי שלה, ביחד עם יהודה שהרבני, איתה לקח את גביע המדינה לעונת 1968/1969, ובעונת 1970/1971, ולאחר מכן גם את אליפות המדינה הנוספת שלקחה הקבוצה בעונת 1972/1973.

ב-1972, כאשר נחשב לתקופה זו אחד החלוצים האיכותיים בישראל, הוזמן פרקש לראשונה לסגל נבחרת ישראל, ושיחק במדיה שנה לאחר מכן ב-1973, לו 4 הופעות ושער אחד, במסגרת מוקדמות מונדיאל 1974.

ב-1975 קיבל פרקש את סרט הקפטן בקבוצה והנהיג אותה עד לעזיבתו ב-1978 אז הפך להיות מאמן-שחקן במספר קבוצות קטנות בליגות הנמוכות יותר, שאפשרו לו להמשיך לשחק וגם להתחיל בקריירת האימון: סקציה נס ציונה, הפועל אור יהודה, הפועל קריית אונו ומכבי לזרוס חולון.

בהמשך פרש פרקש מכדורגל פעיל כשקיבל את משרת האימון בקבוצת העבר שלו הכח ב-1981[2], ממנה נפרד לאחר זמן מה, ולאחר מכן חזר תחת שרביטו של המנהל המקצועי אליעזר שפיגל[3]. לאחר מכן הפך להיות מנהלה המקצועי של הקבוצה בעצמו[4].

בנו של צבי, אורן פרקש, היה שחקן כדורגל גם הוא במדי הפועל פתח תקווה[5], ונכדו של צבי (בנו של אורן) - איתי פרקש, שחקן כדורגל אף הוא שבצעירותו שיחק במכבי יפו ולאחר מכן בליגת המכללות בארצות הברית, וחזר לארץ ב-2020 על מנת לחפש קבוצה בעקבות התפרצות נגיף הקורונה שהפסיק את הכדורגל בארצות הברית[6].

תארים כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפויות: 1

גביע המדינה: 2

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החותן זימן, החתן בישל והבקיע, החותנת נישקה, הכלה המתינה, מאת אשר גולדברג, אתר הארץ, 21 בספטמבר 2003
  2. ^ צבי פרקש מאמן הכח, עיתון מעריב, 4 בינואר 1981
  3. ^ לייזר, תלמד מגיגי מה זה מנג'ר, עיתון חדשות, 17 בפברואר 1985
  4. ^ סגלים ארציים בהכח-מכבי רמת-גן: מנהל: צבי פרקש (38), עיתון מעריב, 8 בספטמבר 1985
  5. ^ פרקש זה לא רק צ'יקו, מאת מאיר ריפמן, עיתון מעריב, 29 באפריל 1978
  6. ^ איתי פרקש חוזר לכדורגל הישראלי, מאת שלומי והבה, אתר דאבל פס, 21 באוגוסט 2020