צבי קרול
 | |
| לידה |
27 באפריל 1907 קלינקביצ׳י, בלארוס  |
|---|---|
| פטירה |
4 בינואר 1948 (בגיל 40) תל-אביב, פלשתינה (א"י) |
| מדינה |
פלשתינה (א"י) |
| מקום קבורה |
בית הקברות טרומפלדור |
  | |
צבי קְרוֹל (13 באפריל 1907, כ"ט בניסן תרס"ז,[1] קלינקוביץ, פלך מינסק, רוסיה (רוסיה הלבנה) – כ"ב בטבת תש"ח, 4 בינואר 1948, תל אביב) היה משורר, עורך, מבקר והומוריסטן עברי וחוקר הסוציאליזם היהודי.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבי קרול נולד בעיירה קלינקוביץ (ברוסית: Калинковичи) שבפלך מינסק שברוסיה (רוסיה הלבנה), באזור פולסיה, בתחום המושב היהודי, באביב תרס"ז (1907), בנם של נחמה לבית גלוברמן והרב מרדכי קרול (בעל ייחוס רבני: מצאצאי ר' אברהם הכהן מקליסק ור' יום-טוב ליפמן הלר[2]), במשפחה בת שנים-עשר ילדים. למד בחדרים, ולאחר מכן למד בבית ספר ממשלתי, וקיבל חינוך תורני מאביו. בנעוריו הצטרף לתנועת "החלוץ" (במחתרת), וב-1925 עלה לארץ ישראל. בארץ עבד כפועל בעמק יזרעאל, ואחר-כך בפרדס של דודו הנודע יעקב קרול בפתח תקווה (הראשון שהנהיג עבודה עברית). לאחר מכן למד באוניברסיטה העברית בירושלים במשך חמש שנים. שם החל את דרכו הספרותית, ובשנים 1931–1933 היה חבר הוועד והמזכיר של אגודת הסופרים בירושלים.
בשנת 1928 נישא למנוחה הלפרין (1913–1981),[3] שלה היה נשוי עד מותו, והיה אב לשני בנים: עופר ודן. לבסוף התיישבה המשפחה בתל אביב.
כבר מסוף שנות ה-20 ועד מותו שלח ידו בעבודה ספרותית ועיתונאית: פרסם שירים, רשימות, פיליטונים ומאמרי מחקר וביקורת בעיתונות העברית. עסק בחקר הסוציאליזם היהודי ובראשית הסוציאליזם העברי, ובפרט בפועלו של אהרן שמואל ליברמן. ב-1935 היה חבר מערכת הלקסיקון הביוגרפי הארצישראלי של הוצאת "מסדה", ומאותה שנה עבד במערכת "האנציקלופדיה העברית" שלה.
הקדיש את זמנו ומרצו במיוחד לתחום ההומור: חיבר חרוזים ופיליטונים הומוריסטיים ופרסמם הן במדורים בעיתון והן בחוברות מיוחדות, על פי רוב (כמקובל אז) בשמות עט שונים. בשנות ה-30 ערך ופרסם עשרות חוברות של הומור, סאטירה ופארודיה, מהן רבות עם חברו יעקב רזניק ובמסגרת ספריית "אץ קוצץ". בשנים 1935–1936 היה בעל מדור הומוריסטי בעיתון "דבר".
עם פתיחתו של בית ביאליק היה למנהלו. בשנותיו האחרונות עבד בהוצאת "עם עובד".
צבי קרול חלה במחלת לב וכעבור שבועות ספורים, ב-4 בינואר 1948, נפטר בבית החולים בילינסון בעקבות פקקת,[4] בן 40 במותו. נקבר בבית הקברות הישן בתל אביב.[5]
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיי א"ש ליברמן, תל אביב: אחדות העבודה, תרצ"ב.
- צבי קרול (עורך), ספר יובל לר’ מרדכי בן הלל הכהן: במלאת ששים שנה לעבודתו הספרותית: תרל"ד–תרצ"ד, ירושלים: דפוס הספר, תרצ"ד.
- משעולים: פרקי קריאה לנושאים המרכזים בכתות הנמוכות; סֻדר על ידי מ"א ביגל, יעקב הלפרין [=יניב], צבי קרול, 2 כרכים, תל אביב: מסדה, תרצ"ז. (התוכן: חנוכה; ט"ו בשבט)
- האמת (וינה): העיתון הסוציאליסטי הראשון בעברית; בעריכת אהרן שמואל ליברמן, מהדורה חדשה מודפסת לפי צילומי ההוצאה הראשונה עם מבוא, תולדות א. ש. ליברמן ונספחות מאת צבי קרול, תל אביב: ארכיון ומוזיאון של תנועת העבודה, תרצ"ח.
- צבי קרול (עורך), השנים: קובץ דברי חברים לזכר אברהם כהן ומאיר אוירבך; יוצא לאור על ידי חבריהם לעבודה, תל אביב: דפוס ספר, ת"ש.
- ספר בית הקברות הישן בתל אביב: כולל שמות כל הנפטרים אשר מצאו מנוחתם בבית העלמין הישן בתל אביב, מראשיתו הוא יום העשירי במרחשון שנת התרס"ג (1902), בימי מגפת החלי רע ביפו, עד ראשית שנת הת"ש (1939), בצירוף תולדות חייהם של אנשי השם (רבנים, סופרים ומנהיגי העם), החלוצים בוני היישוב והעיר תל אביב, והקדושים אשר מסרו נפשם לבנין הארץ ונלוה להם נוסחאות של המצבות וצלומים; סודר, נערך ויצא לאור על ידי צבי קרול וצדוק לינמן, תל אביב: דפוס ספר, ת"ש.
- כתבי אליעזר צוקרמן: מראשוני הסוציאליסטים העברים; קובצו ונערכו, בצירוף מבוא ותולדות חייו על ידי צבי קרול, תל אביב: דפוס אחדות, ת"ש.
- צבי קרול (עורך), כד השמן: קובץ ליובל עשרים שנות "שמן", חיפה: תעשיית שמנים ארצי-ישראלית שמן, תש"ה 1945.
- הראשון: מאה שנה להולדת אהרן שמואל ליברמן: אגרות ופרקי-זכרונות; ליקט וביאר צבי קרול, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר (ספרית פועלים: דורון), 1945.
קובצי הומור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מפים וחפים: עלון סאטירי הומוריסטי מוקדש ליובל ביאליק ולמיבלים; האחראי: צ"ק, ירושלים: אץ קוצץ, [תר"ץ לערך].
- צבי קרול, צבר: לפועלי ארץ ישראל ולכל העם בארץ... הוצאה חד-פעמית להומור ולסטירה, ירושלים: (דפוס ר"ח כהן), תרצ"א.
- ביד חזקה: חוברת הומוריסטית מצוירת לפסח; האחראי: צבי קרול, ירושלים: אץ קוצץ, תרצ"א.
- כך כותבים אצלנו: אנתולוגיה של הספרות העברית החדשה. מחזור פרודיות; חֻבר ונערך על ידי י. אבי-יורם [=צבי קרול] וי. שוחט [=יעקב רזניק], הציורים: א. נבון, ירושלים: הוצאת אץ קוצץ (ספרית אץ-קוצץ), תרצ"ב.
- על העצים: עלון סאטירי-הומוריסטי לחג האילנות; האחראי: צ. ק., ירושלים: הוצאת אץ קוצץ (דפוס ר. ח. הכהן), תרצ"ב.
- נסים ונפלאות: חוברת הומוריסטית לחנוכה; העורך האחראי: צבי קרול, 2 כרכים, ירושלים: הוצאת אץ קוצץ, תרצ"ב–תש"ב.
- צבר: חוברת הומוריסטית לאחד במאי ול"מוחרם"; העורך האחראי צבי קרול, ירושלים הוצאת אץ קוצץ, הוצאת מהודו ועד כוש, (דפוס הספר), תרצ"ג. (הוצאה חד-פעמית)
- חזית הביסקויט: עלון סאטירי הומוריסטי מוקדש לענייני דיומא; האחראי: צ. ק., ירושלים: אץ קוצץ, תרצ"ג.
- אץ קוצץ: עלון סאטירי הומוריסטי לפורים; האחראי צבי קרול, ירושלים: דפוס ר"ח כהן, תרצ"ג.
- צבר: חוברת הומוריסטית ומצוירת לשבועות ויריד המזרח; העורך האחראי צבי קרול, ירושלים: אץ-קוצץ, 1934.
- עלים לספרות ובקורת; העורך והאחראי: צבי קרול, תל אביב: (דפוס ארץ), תרצ"ח 1937. (סוכות) (הוצאה חד-פעמית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של צבי קרול, בקטלוג הספרייה הלאומית
- כתבי צבי קרול בפרויקט בן-יהודה
- צבי קרול באתר WorldCat
- דוד תדהר (עורך), "צבי קרול", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1727
- צבי קרול, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- צבי קרול, דבר, 5 בינואר 1948 (נקרולוג והספדים מאת אברהם ברוידס וז. יוסקוביץ)
- צבי קרול, על המשמר, 5 בינואר 1948
- צבי קרול למנוחת-עולם, דבר, 7 בינואר 1948
- אברהם ברוידס, צבי קרול, דבר, 9 בינואר 1948
- נתן גורן (גרינבלט), צבי קרול (שנה למותו), דבר, 21 בינואר 1949
- אלי סַ"ט, 'בְּסַעֲרִי': שירי אהבה וייאוש שכתב אברהם חלפי לשרה פוקסמן, בבלוג "עונג שבת", 19 בינואר 2018
- דוד אסף, גם הוא במחזרים: שני שירים שכתב צבי קְרוֹל לשרה פוקסמן, בבלוג "עונג שבת", 9 בפברואר 2018
צבי בן מרדכי קרול (1907-1948), דף שער בספרייה הלאומית
מפרי עטו:
- המועיל (לשנת האחת-עשרה לפטירת ר' מנדלי מוכר-ספרים ...), דואר היום, 12 בדצמבר 1928, המשך, 14 בדצמבר 1928
- הסוציאליסט וה"מגיד", משמר, 17 במאי 1945
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו נטען: י"ג באייר.
- ^ "קרול, צבי", בתוך: דוד קלעי (עורך), ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה, תרצ"ז 1936, עמ' 2007.
- ^ מנוחה קרול באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ מת צבי קרול, הצופה, 5 בינואר 1948.
- ^ הלוויית צבי קרול, על המשמר, 7 בינואר 1948; צבי קרול באתר חברה קדישא ת"א–יפו.