צבי רודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צבי רודי

ד"ר צבי רוּדי (Zvi Rudy;‏ 26 ביוני 190028 בספטמבר 1972) היה סופר, מסאי, סוציולוג, פילוסוף ודוקטור למדעי הטבע, חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת 1939.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודי נולד בשנת 1900 במיכאליבו (Michałowo) שבסמוך לעיר ביאליסטוק, במערב האימפריה הרוסית (כיום פולין), בן לדב, בעל מרכז תעשייה לאריגים, ולשרה בת שמואל סלאפאק. את השכלתו קיבל בבית ספר עירוני גרמני ורוסי בביאליסטוק ובאוניברסיטאות פראג, ברלין, לייפציג ופריז, והוסמך כדוקטור לפילוסופיה ודוקטור למדעי הטבע על הדיסרטציותוויטליזם במאה ה-20" ו"הדומיניות של בעלי החיים הירודים".

רודי פרסם מספר רב של מאמרים, מסות ומחקרים בעיתונות בעברית ולועזית. שימש כמרצה לפילוסופיה וסוציולוגיה במספר בתי ספר גבוהים באירופה, והרצה בקונגרסים בינלאומיים בתחומים אלה ובפסיכולוגיה.

רודי עלה לארץ ישראל באפריל 1934 והיה ממייסדי ומראשוני המרצים לבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב וכיהן במוסד כמרצה ראשי לפילוסופיה וסוציולוגיה בין השנים 19351959.

בשנת 1948 ייצג את ארץ ישראל בקונגרס הבינלאומי לפילוסופיה באמסטרדם, בו הרצה על "הסוציולוגיה של ההמון". ולאחר הקמת המדינה קיבל את תפקיד המסגנן הראשי ורושם "קורות הימים" (Annales) במשרד החוץ.

בשנת 1939 היה רודי חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל עבור ספרו "לכסיקון לפילוסופיה: והמדעים הקרובים לה", שיצא בהוצאת דביר.

התגורר בתל אביב והיה נשוי לדורה לבית הורֶנשטיין. רודי נפטר בשנת 1972 ונקבר בבית העלמין הדרום בחולון.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדבורה: בתבניות מתקפלות על פי שיטת פסטלוצצי, ברלין: מ' קרימברג, תרפ"ט 1928.
  • יידן אין דער היינטיקער פסיכאלאגיע, [וילנה: חמו"ל], 1931. (ביידיש) ("יהודים בפסיכולוגיה בת ימינו")
  • גרגור יוהאן מנדל: חייו ותורתו, 2 כרכים, תל אביב: הטבע והארץ, תרצ"ו–תרצ"ז 1936 (ספרית הטבע והארץ, ה–ו). (חלק א: "חיי מנדל", תרצ"ו; חלק ב: "תורת מנדל", תרצ"ז.)
  • לכסיקון לפילוסופיה: והמדעים הקרובים לה; בעריכת צבי וויסלבסקי, תל אביב: דביר, תרצ"ט 1939.
  • יסודות הסוציולוגיה, תל אביב: בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה, תש"ה 1944.[1]
  • לדמותה של תקופה: בשולי המחצית הראשונה של המאה העשרים, תל אביב: נ' טברסקי, תשי"א 1951. (פילוסופיה)
  • תורת התורשה: פרקים במשנתו של מנדל ותולדות חייו, ירושלים: ר' מס, 1954.
  • הסוציולוגיה של העם היהודי, תל אביב: יבנה, תשי"ח 1958.
  • הוגים ובעיותיהם: מסות פילוסופיות וסוציולוגיות, תל אביב: אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תשי"ח 1958.
  • יהודי ברית המועצות, תל אביב: עם עובד – תרבות וחינוך, תשל"ח 1978.
  • Ethnosoziologie sowjetischer Völker:‎ Wege und Richtlinien, Bern: Francke, 1962. (בגרמנית)
  • Soziologie des jüdischen Volkes,‪ Reinbek bei Hamburg: Rowohlt, 1965. (בגרמנית)
  • Die Juden in der Sowjetunion: Schicksal und Nationalitätenpolitik, Wien: Europa-Verlag, 1966. (בגרמנית)

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'יוליוס רוברט מיאר', הטבע והארץ ו, א (תרצ"ט), 18–25; ב, 86–91.
  • 'בערפל המסתורי של ההיסטוריה: (למקרא חיבורו של טוינבי)', גשר (רבעון לשאלות חיי האומה) ד–ה (תשט"ו), 47–64.
  • 'ליב שטרנברג', העבר (לדברי ימי היהודים והיהדות ברוסיה) ט"ז (תשכ"ט), 182–191.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תאודור מומסן, דברי ימי רומא; מתורגמים בידי ד"ר צ' ויסלבסקי, ד' קלעי וד"ר צ' רודי; בעריכת פ' לחובר וד"ר צ' ויסלבסקי, 4 כרכים, תל אביב: א' שטיבל, תרצ"ה. (במהדורת מסדה תשכ"א-תשכ"ב נערך התרגום מחדש על ידי אברהם שליט וחדוה בן-ישראל, ונוסף לו גם הכרך "תקופת הקיסרים" בתרגומו של עמנואל קופליביץ.)
  • ריכרד גולדשמיט, אסקרים: מבוא לביולוגיה, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ('נעורים'), 1942.
  • ברוך בקר (לודביג בנדיכס), הייתי בדאכאו: ליקוטי יומן ממחנות הסגר בגרמניה; תרגם מכתב יד צבי רודי,‫ תל אביב: מסדה (ספרית "רמון"), תש"ה.[2]
  • משה נתנאל, הצחוק; תורגם מכתב-יד על ידי צבי רודי, תל אביב: נ' טברסקי, תש"ז 1947.
  • יום טוב (ליאופולד) גץ, הצבירה היוצרת; תרגם מכתב יד צבי רודי, תל אביב: האגודה הפילוסופית, תשי"א 1951.
  • משה מרום (=הימלפרב), שתים עשרה אגרות; תרגם מכ"י רוסי צבי רודי, תל אביב: [חמו"ל], 1952.
  • אוטו וינינגר, מין ואופי: מחקר עקרוני; תרגם וצרף מבוא צ' רודי, תל אביב: כתבים, תשי"ד 1953.
  • יעקב לשצ'ינסקי, הדמות הלאומית של יהדות הגולה, תל אביב: הוצאת הספרים ע"ש י"ל פרץ, 1959.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה ‬טרטקובר, 'על פילוסוף וחוקר החברה היהודית שכבר אינו אתנו (...צבי רודי ז"ל)', הדאר נג (תשל"ד), 152–153.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]