צבי רפיח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי רפיח
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1935 (בן 89 בערך)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תואר היסטוריה של המזרח המודרני, ספרות ערבית וממשל אמריקאי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צבי רפיח (נולד ב-1935) הוא יועץ עסקי ואיש משרד החוץ לשעבר.

ידוע בעיקר בשל פעילותו למיסוד וחיזוק הקשר בין מדינת ישראל לגופי הממשל בארצות הברית בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפיח נולד בתל אביב. למד באוניברסיטה העברית בירושלים שם עשה תואר בהיסטוריה של המזרח המודרני, ספרות ערבית ושפות.

בזמן שהותו בוושינטון, רפיח למד באוניברסיטת ג'ורג'טאון שם עשה תואר בממשל אמריקאי.

בשרות המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפיח החל את שירותו במשרד החוץ בגיל 25 למשך 21 שנים שבהן היה מוצב בטהראן שבאיראן (1961- 1963) ובאנקרה שבטורקיה (1964-1968). בשנת 1970 חזר לישראל והתמנה ליועצו המדיני ועוזרו של שר המשטרה שלמה הלל[1]. בשנת 1972 מונה לסגן מנהל מחלקת החקר במשרד החוץ[2].

במהלך שהותו באיראן הוא ארגן את ביקורו של הסופר האיראני המוערך ג'לאל אל-י אחמד בישראל. בעקבות הביקור המוצלח כתב אל-י אחמד ספר שמרביתו אוהד את ישראל ובעיקר את צורת החיים בקיבוץ שהתאימה לדעתו למימוש גם באיראן[3]. בהמשך נשלח רפיח לוושינגטון והקים שם את המשרד האחראי לקשרים בין שגרירות ישראל לקונגרס ולגופים פוליטיים נוספים. במהלך שירותו נפגש בשנת 1977 עם דיפלומטים מצריים בתיווך אמריקאי[4]. בתום שהות של שש שנים (כפול מהמקובל) שהוגדרה כמוצלחת במיוחד[5] סיים רפיח את תפקידו.

רפיח נודע בקשריו הקרובים עם איש הקונגרס אוהד ישראל, צ'רלי וילסון. בניגוד למתואר בספרו של ג'ורג' קרייל "מלחמתו של צ'רלי וילסון" הכחיש רפיח בכתבה שהתפרסמה באתר nrg בשנת 2013[6] את סיפור מכירת הנשק של ישראל לפקיסטן בתחילת שנות השמונים בתיווכו של וילסון.

בכתבה אודות מותו של וילסון בפברואר 2012[7] סיפר רפיח על הקשר המיוחד שהיה לווילסון עם ישראל ועל התרומה הרבה שלו לחיזוקה, וזאת אף על פי שבחירתו לא נשענה על הקול היהודי. רפיח סיפר שווילסון שראה בישראלים עם אמיץ ובקיומה של מדינת ישראל כסוג של סיפור דוד וגוליית, יחס לה תפקיד מכריע במלחמה הקרה כנגד הסובייטים. וילסון גם הביע התעניינות במצבה של ישראל במהלך מלחמת יום כיפור ואף ביקר בה ברגע שהדבר התאפשר ופעמים רבות לאחר מכן. ישראל, לפי רפיח, חבה רבות לווילסון.

דן מרגלית סיפר שבאמצע שנות ה-70 צבי רפיח יחד עם השדולה הפרו־ישראלית איפא"ק הצליחו לגייס 76 סנאטורים (משתי המפלגות) לחתום על מכתב המיועד לנשיא ג'רלד פורד בבקשה לפתוח מחדש את מחסני הנשק האמריקני בפני צה"ל לאחר שהחליט לסגור אותם בשל סירובו של יצחק רבין לחתום על הסכם הביניים עם מצרים[8].

בספרם של בן כספית ואילן כפיר משנת 1997, "נתניהו הדרך אל הכוח", מאשים משה ארנס בחצי הלצה את צבי רפיח בכוח הרב שהצליח בנימין נתניהו לצבור במהלך השנים בכך שבשנת 1982 הוא הציע לרפיח את תפקיד הציר המדיני בשגרירות ישראל בוושינטון אך רפיח דחה את ההצעה בעוד בנימין נתניהו נעתר לה.

קריירה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שירותו הדיפלומטי רב השנים פנה רפיח לייעוץ עסקי לתעשיות ישראליות בארצות הברית.

נוסף על כך, הוא משמש כפרשן מומחה לפוליטיקה אמריקאית וליחסי ישראל ארצות הברית בעיתונות.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפיח נשוי למוריה רפיח ואב לשני בנים ובת וסב לשישה נכדים.

מאמרים ופרשנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]