צברה (מועדון לילה)

צַבְּרָה היה מועדון לילה פופולרי בתל אביב שפעל בשנות השישים.

הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות החמישים, כששככו גלי העלייה ההמונית ומדינת ישראל יצאה לאִטה ממשטר הצנע, ניתנה תשומת הלב של אזרחי המדינה להנאות החיים ולבילויים, הייתה זו תקופה של שגשוג למסעדות היוקרה, החלו להתבלט במדינה ובתקשורת אנשי חברה וידוענים שכונו אז בשם "החוג הנוצץ", ובאה פריחה למועדוני הלילה, בעיקר בתל אביב. מועדוני לילה היו בארץ כבר שנים רבות קודם לכן, אך בתקופה זאת החלו להציג בהם לראשונה מופעי סטריפטיז ודראג לצד הופעות של אמנים בינלאומיים מפורסמים. בתקופה זו נוסד בתל אביב מועדון הלילה "צברה".

ייסוד המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל המועדון ומייסדו היה יעקב זילברינג ("קובה") (1920–1976), ניצול השואה יליד פולין, שקיבל ברבות הימים את הכינוי "מלך מועדוני הלילה של תל אביב". זילברינג, שפעל במסגרת החוק ולעיתים מחוץ לו, יסד באמצע שנות החמישים מועדון לילה בשם "מועדון חמישים וחמש". בראשית שנת 1960 נדון זילברינג על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב לשלוש שנות מאסר על הוצאת כספים בטענות שווא^[1]. בכלא מעשיהו בו נכלא הוא ניהל את מסעדת הסוהרים והקצינים. בעודו נמצא במאסר ניהל את המועדון שלו והפעילו מתוך כותלי הכלא, היה נפגש בכלא עם עובדיו אחת לשבוע ונותן להם הוראות לניהול העסק. בהמשך נעתר נציב שירות בתי הסוהר באותה עת, אריה ניר, בינואר 1961, לבקשת עורך דינו של זילברינג והסכים לאפשר לאסיר חופשה קצרה לצורך החתמת אמנים על הסכמי עבודה^[2].

לאחר עשרים חודשי מאסר שוחרר יעקב זילברינג מן הכלא בפברואר 1962, לאחר שוועדת השחרורים המליצה לנכות שליש מתקופת מאסרו בגין התנהגות טובה. עם צאתו מן הכלא יסד את מועדון הלילה צברה ברחוב הירקון בתל אביב. הוא קרא למועדון בשם "צברה", לדבריו מאחר שהוא מאוהב בבנות הארץ הצבריות. כן בחר בשם לאות הזדהות עם ידידו הזמר לאו פולד בעל מועדון הלילה שנקרא בשם זה (Sabrah) בניו יורק. עם פתיחת מועדונו הכריז זילברינג: "עכשיו אני מקווה להיות אזרח הגון ושומר חוק, להיקלט בחברה ולשרת אותה בנאמנות." ^[^{דרוש מקור]}

המועדון בפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועדון הפך למקור משיכה עיקרי בחיי הלילה של תל אביב. הופיעו בו אמנים בינלאומיים כאנריקו מסיאס, שארל אזנבור, ג'ימי לויד ואדי קאלברט. זילברינג הנהיג במועדון מתירנות מינית שלא הייתה נהוגה עד אז בארץ; לצד הופעות חשפנות ודראג היו במועדון תאים סגורים שנקראו "בלוז'ות" שנועדו לשמור על הפרטיות של בני זוג שרצו להתבודד בו, כשמול הווילונות סגורים עמד וניגן נגן קלרינט. ימי הזוהר של המועדון נמשכו כחמש שנים

השקיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1967 הוכרז יעקב זילברינג כפושט רגל לאחר שצבר חובות של כרבע מיליון לירות, סכום עתק באותם ימים. בשנים שקדמו לכך החל זילברינג לעבוד גם כאמרגן. הוא הביא לארץ אמנים בינלאומיים כדלידה ושארל אזנבור שהוצאות הבאתם לארץ, ארגון הופעותיהם ושכרם הגבוה גרמו להסתבכותו, עד שנאלץ להגיש לבית המשפט בקשה להכריז עליו כפושט רגל. בית המשפט נעתר לבקשתו, הכריז עליו כפושט רגל והוציא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. בהמשך לאותו חודש הוטל צו כינוס נכסים על רכוש המועדון^[3]. בראשית שנות השבעים המועדון כבר לא היה קיים. יעקב זילברינג נפטר בשנת 1976.