צדוק בן דוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צדוק בן דוד
לידה 1949 (בן 75 בערך)
תימן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
zadokbendavid.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"כי האדם עץ השדה" של צדוק בן דוד ב"יד ושם"

צדוק בן דוד (נולד ב-1949) הוא פסל ישראלי המתגורר בלונדון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן דוד נולד בתימן ובגיל חמישה חדשים עלה עם משפחתו לישראל ועבר את כל תלאות הקליטה כולל מגורים במעברה.

בן דוד למד בבצלאל בשנים 19711973, שם נכשל בפיסול ונאמר לו שלא יצליח כאמן. לאחר השתתפות במלחמת יום הכיפורים נסע לאנגליה שם למד במחלקה לאמנות באוניברסיטת רדינג. וב-1976 סיים לימודי פיסול בבית הספר הגבוה לאמנויות סנט מרטין בלונדון, שם המשיך ללמד בשנים 19771982[1].

ב-1988 ייצג את מדינת ישראל בביאנלה של ונציה. הוא זכה בפרסים רבים בעולם-ב-2007 בפורטוגל וב-2008 במוזיאון תל אביב לאמנות[2].

ב-2007 תרם מיצירותיו במסגרת מכירת אמנות לגיוס כספים הקמת קמפוס חדש לבצלאל[3].

ב-2008 השתתף בביאנלה של סינגפור ויצר את המיצב "Blackfield", מיצב של אלפי פרחים וצמחים זעירים מסוג פיליגרן שגולפו מתוך פלדת אל חלד ושובצו בחול לבן. צדו האחד צבוע בצבעים עליזים, וצדו האחר שחור[4].

ב-2010 חולל בן דוד סנסציה כשהציג את תערוכת "טבע האדם" במוזיאון תל אביב. במרכז התערוכה הוצב המיצב הענק "שדה שחור". על משטח חול ענקי הוא "שתל" 20.000 מגזרות מתכת של פרחים המשנים את צבעיהם כשמתבוננים בהם מזוויות שונות. תורים של אלפי אנשים השתרכו בפתח המוזיאון מדי יום[5]. יותר מ-145,000 איש באו למוזיאון רק לראות את המיצב הזה, תופעה שלא הייתה בכל שנות קיומו של המוזיאון[6].

ב-2018 יצר בן דוד את המיצב "אנשים שראיתי ולא פגשתי", לאחר שבמשך שלוש שנים הסתובב ב-20 מדינות, וצילם מעל 5,000 אנשים שהוא לא מכיר, בלי שהם יהיו מודעים לכך. אחר כך מהצילומים הכין רישומים, ויצר פסלים קטנים. 6,000 מיניאטורות העשויות אלומיניום שהוצבו על משטח חול אחד, והפכו למיצב, שהוצג בלוס אנג’לס, בסידני ובסיאול[7]. המיצב הוצג במוזיאון תל אביב בקיץ 2021[8].

חלק התערוכה "אנשים שראיתי ומעולם לא פגשתי" במוזיאון תל אביב, 2021

אף על פי שהסטודיו שלו בלונדון, הוא מרבה לבקר בישראל ופסליו מפוזרים בארץ, בין השאר הפסל "מעבר לתחום" בטיילת תל אביב-יפו (1989), "כי האדם עץ השדה" במצפור הפרטיזנים ביד ושם (2003)[9][10], והפסל "ברוש בודד" בכניסה למוזיאון תל אביב. מומחיותו של בן דוד היא בחיתוך מתכת.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשמית חלקית

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 מאיר אגסי, אירופה מחבקת את צדוק משערים, חדשות, 11 באפריל 1986
  2. ^ רחל אנגל, הייצוג הישראלי בביאנלה, מעריב, 22 באפריל 1988
  3. ^ דנה גילרמן, מכירת אמנות להקמת קמפוס לבצלאל, באתר הארץ, 28 במאי 2007
  4. ^ 1 2 סוניה קולסניקוב-ג'סופ | הרולד טריביון, נס בעיירה, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2008
  5. ^ ynet, נמשכים התורים לתערוכת צדוק בן דוד, באתר ynet, 23 בפברואר 2010
  6. ^ אלי ערמון אזולאי, ננעלה התערוכה הפופולרית ביותר במוזיאון ת"א, באתר הארץ, 28 בפברואר 2010
  7. ^ גלית חתן, ‏אמנות מיניאטורית: “אני חווה את תהליך היצירה פעמיים”, באתר גלובס, 7 בדצמבר 2018
  8. ^ ynet, 6,000 דמויות מנירוסטה: התערוכה החדשה של צדוק בן דוד, באתר ynet, 21 ביוני 2021
  9. ^ פסל של צדוק בן-דוד הוצב ביד ושם, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2003
  10. ^ על פסלו של צדוק בן-דוד המוצב כיום ביד ושם, באתר יד ושם
  11. ^ פסלים בחורשת הזיתים, חדשות, 5 באוקטובר 1990
  12. ^ סמדר שפי, תערוכת ענק לצדוק בן דוד בסין, באתר הארץ, 6 במרץ 2007
  13. ^ עכבר העיר, תערוכות חדשות - הגרפוטק הישראלי בבית אריאלה בת"א, באתר הארץ, 13 במאי 2010
  14. ^ ביקורת על התערוכה: חגית פלג-רותם, ‏פריחה שחורה ועצים אנושיים, באתר גלובס, 1 בדצמבר 2009
  15. ^ חגית פלג-רותם, ‏צדוק בן דוד מתגייס למען הילדים, באתר גלובס, 26 באפריל 2011
  16. ^ סוניה קולניסקוב-ג'סופ, הניו יורק טיימס, צדוק בן-דוד מציג תערוכת סולו בסינגפור, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2012
    חגית פלג רותם, ‏צדוק בן דוד בגן הבוטני בסינגפור, באתר גלובס, 24 באוקטובר 2012
  17. ^ חגית פלג-רותם, ‏האמן הבינלאומי צדוק בן דוד: "לאמנים אין תאריך תפוגה", באתר גלובס, 5 במאי 2015