צדוק שלוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

צדוק אברהם שלוש (15 באפריל 18981948) היה איש עסקים וסוחר ארצישראלי, בן למשפחת שלוש, שפעל למען היישוב היהודי בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית ובימי המנדט הבריטי. אחת מפעולותיו החשובות ביותר היא הקמת לשכת המסחר ארץ ישראל-רומניה טרם קום המדינה - כעומד בראשה שימש כמעין שגריר של "המדינה בדרך".

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צדוק שלוש
צדוק שלוש ורוז אפלבוים מאורסים

צדוק אברהם שלוש נולד ב-15 באפריל 1898 בנווה צדק, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו. סבו אהרן שלוש היה בין מחדשי היישוב היהודי ביפו בסוף המאה ה-19 וממייסדי נווה צדק, ואביו יוסף אליהו שלוש היה בין מייסדי אחוזת בית, גלגולה הראשון של העיר תל אביב. צדוק שלוש התחנך בבית הספר היסודי "אליאנס" ביפו (שלימים עבר למבנה אחר בנווה צדק המשמש כיום כאחד המבנים במרכז סוזן דלל). בילדותו היה שובב, וככל הנראה סבל מסהרוריות.[1]

בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוטלה גזירת גירוש על תושביה היהודיים של יפו, ובכללם תושבי השכונות נווה צדק ואחוזת בית. משפחת שלוש נאלצה לעקור צפונה לאזור השרון, אך צדוק נותר ביפו ושמר על הרכוש המשפחתי. הצבא הבריטי בפיקודו של גנרל אלנבי שיחרר את הערים יפו וירושלים ואת דרום הארץ מידי הטורקים בסוף שנת 1917, וכך נמתח קו החזית בין העות'מאנים לבריטים לאורך קו שתי העוג'ות. משפחת שלוש נותרה ב"גלות" תחת שלטון העות'מאנים ללא אפשרות לחזור ליפו, וצדוק היה מעתה תחת שלטונות הצבא הבריטי. הוא התכלכל ממכירת חפצים בעלי ערך שהיו בבתים ובמחסנים של משפחתו. חיילים בריטיים הבחינו בגבר הצעיר מסתובב בין הבתים הנעולים בשכונות היהודיות ולוקח חפצים - הדבר עורר אצלם חשד, והוא נאסר מיד. לאחר שהסביר את מעשיו בפני המושל הצבאי הבריטי שוחרר ואף מונה לפקיד באדמיניסטרציה הבריטית ביפו וכך למד את השפה האנגלית על בוריה. על אף שמשפחת שלוש לא ידעה מה מצבו של צדוק שנותר ביפו, צדוק זכה לדיווחים על מצבה של משפחתו כשנלכדו מרגלים עות'מאניים שחצו את קו החזית.[2][3]

עם סיום המלחמה נסע למנצ'סטר, אנגליה כדי להשלים את לימודיו בבית ספר למסחר. ב-1921 חזר לביקור בארץ ישראל והכיר את רוז (שושנה) אפלבוים, בת האגרונום מאיר אפלבוים (מראשוני זכרון יעקב), בקפה לורנץ בתל אביב הקטנה. כעבור שנה נשא אותה לאישה בבית אביו בשדרות רוטשילד 9, תל אביב. נישואין בין-עדתיים באותה תקופה לא היו נפוצים, אך שתי המשפחות עודדו את הזוג להינשא ולא מצאו במוצאן השונה - משפחת שלוש מאלג'יריה ומשפחת אפלבוים מרומניה - טעם לפגם.[4] רוז וצדוק שלוש נדדו מדירה לדירה בתל אביב הקטנה - בתחילה התגוררו ברחוב נחמני, אחר כך עברו לבית קנדידוף בפינת הרחובות פינס ורוקח בפאתי נווה צדק ולבסוף השתכנו בקצה הצפוני של רחוב אחד העם. נולדו להם שני ילדים - אביעזר (נולד בקיץ 1923) ורות (נולדה באביב 1927). רוז גידלה את הילדים לפי מיטב המסורת האירופאית, וניהלה משק בית עם מיטב מכשירי התקופה (ארגז קרח, תנור נפט, טלפון ורדיו). מדי יום גם הייתה מכינה לבעלה ארוחת צהרים, אורזת אותה בסיר מיוחד ושולחת אותה באמצעות שליח למקום עבודתו.

צדוק הצטרף למפעליו של אביו יוסף אליהו שלוש - בתחילה עבד בבית החרושת לקרח "מעדן", אך המשרה לא הייתה לטעמו. אחר כך השתלב בהנהלת מפעל חומרי הבניין "האחים שלוש", אותו ניהלו אביו ודודו אברהם חיים שלוש. ב-1926 החל לבנות את עסקיו העצמאיים בארץ, לאחר שקץ בקצבה השבועית שקיבל מאביו לפרנסת משפחתו. הוא הקים בית מסחר מצליח לייצוא פרי הדר, ועם הזמן הצטרפו אליו קולונל פרדריק קיש, מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ואחרים. בשנות ה-30 פתח משרד בבית סורסוק שביפו (כיום, רחוב רזיאל 4) הנמצא בקרבת נמל יפו ובקרבת פרדסי יפו (על אדמותיהם נבנו שכונות דרום תל אביב). בית המסחר של שלוש שימש כחוליה מקשרת בין הפרדסנים למשווקים הסיטונאיים בחו"ל - שלוש היה קונה את פרי ההדר מהפרדסנים ומייצא אותם לאנגליה, משם היו מופצים הלאה. יחד עם יצחק רוקח (בנו של שמעון רוקח) ושמואל טולקובסקי ביסס את מעמדו של ענף פרי ההדר כמרכזי בכלכלת ארץ ישראל המנדטורית. לימים הוקמה על בסיס פעילותם המועצה לשיווק פרי הדר. בשנת 1936, עם התגברות התחרות בין משווקי פרי ההדר, שלוש הבין כי הפרדסנים הארצישראליים (יהודים וערבים כאחד) לא יחזיקו מעמד מול פרדסנים אחרים בעולם (בעיקר ממרוקו ומספרד) ללא תשתית כלכלית נאותה. אמנם התפוזים הארצישראליים היו למותג בעל שם ברחבי העולם, אך לדידו נדרש יותר מכך. לכן, רשם את בית המסחר כחברה בעירבון מוגבל בשם "Anglo-Palestine Fruit Export" עם הון התחלתי של 35,000 לא"י. הוא שימש כמנהל כללי של החברה והחזיק באחוז ניכר ממניותיה.[5]

צדוק שלוש היה פעיל בארגונים שונים של היישוב היהודי בארץ ישראל, ובהם הנהגת העדה הספרדית וארגון הספורט מכבי.[6] במחקר היסטורי של אגודת הבונים החופשיים נמצא כי צדוק שלוש היה חבר גם בלשכת ברקאי שפעלה ביפו ואחר כך באחוזת בית.[7]

שלוש הרחיב את עסקיו למזרח אירופה בשנת 1933. בעיניו הייתה רומניה יעד מועדף, מפני שמהעצים הרבים שביערותיה היה ניתן לייצר ארגזים למשלוח פרי הדר, ומפני שהתחבורה הימית בין עיר הנמל קונסטנצה ובין נמל חיפה הייתה סדירה ונוחה. הוא ייסד את לשכת המסחר ארץ ישראל-רומניה יחד עם עוד 25 פרדסנים, יצואנים ואנשי תעשייה ומסחר, ונבחר לעמוד בראשה. בכך עקף את המגבלה שנוסחה בסעיף 18 של כתב ייפוי הכוח שניתן לבריטניה על ידי חבר הלאומים, ובו נכתב כי ממשלת המנדט לא תפלה בין מדינות שונות בכל הנוגע לקשרי המסחר עם שטח המנדט ולא תחתום על הסכמי סחר שיעניקו הטבות לארגון כלכלי זה או אחר. ממשלת רומניה הטילה על שר המסחר והתעשייה שלה לקדם את המשא-ומתן עם לשכת המסחר. שלוש מצא פתרון לקשיי הייצוא של ממשלת רומניה שנבעו מחוסר במטבע חוץ - הוא יצר מערכת של סחר חליפין שבמסגרתה יוצאו פרי הדר מפלשתינה-א"י בתמורה לארגזי עץ שיוצאו מרומניה. כבר לאחר שנת פעילות אחת, שלוש זכה לעיטור הצטיינות מטעם הממשלה הרומנית. מדי שנה היה נוסע לרומניה ומחדש את הסכמי הסחר לקראת שנת הייצוא הבאה ומסכם את כמות האוניות הדרושה ומחירי ההובלה. היותה של ארץ ישראל שטח מנדט יצר ואקום בתחום יחסי החוץ, שאליו נשאב צדוק שלוש כמעין תחליף לשגריר. הישגיה של לשכת המסחר ארץ ישראל-רומניה היו ניכרים, ואף צוינו בדוח המלא של ועדת פיל.

צדוק שלוש בצעירותו

בשנת 1937, ממשלת רומניה אסרה על העברת התרומות שנאספו מיהודי רומניה לקרן היסוד והקרן הקיימת, בשל החרפת המשבר המוניטרי וגם בשל התגברות האנטישמיות. הנהלת הסוכנות היהודית שלחה את צדוק שלוש לפתור את המצב בבוקרשט. שלוש השתדל אצל כל בעלי התפקידים במערכת השלטון הרומנית, והצליח לשחרר את כספי התרומות ולזכות בהערכתם של המוסדות הלאומיים ביישוב היהודי בארץ.

המרד הערבי הגדול גרם לאי-יציבות בעסקי ייצוא ההדרים של שלוש - הפרדסנים הערבים לא עמדו בהסכמים, ומיקומו של המשרד ביפו הפך למסוכן (שלוש אף מגיש בקשה לשלטונות המנדט, שינפיקו לו רישיון לשאת אקדח). על אף שבתחילת המאורעות היה אופטימי וקיווה שהבריטים ישליטו סדר ועסקיו יתחדשו כסדרם, בתחילת 1939 היה כבר על סף ייאוש. גם לשכת המסחר ארץ ישראל-רומניה נאלצת לחסל את פעילותה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כחודשיים בלבד לאחר ששלוש חידש בפעם האחרונה את הסכם הסחר בין הלשכה לממשלת רומניה. לאור ההתערערות של המצב הביטחוני הוא מעביר את משפחתו מתל אביב למקום מבטחים בתל ליטוינסקי (כיום תל השומר), שם התגוררו בני משפחתה של אשתו רוז. במהלך מלחמת העולם השנייה נסע להודו ועשה הון בקנייה סיטונאית של סוכר ומכירה בקמעונאות. עם סיום המלחמה הוא שב ארצה, והמשפחה עברה לדירה שכורה בקצה הצפוני של שדרות רוטשילד בתל אביב. בניסיון להשיב עטרה ליושנה, הוא הקים יחד עם אחיו משה שלוש חברה למסחר בחומרי בניין בשם "האחים שלוש", בהנחה שלאחר המלחמה הביקוש לחומרים אלה יגדל. ניסיונו לחדש את הסכמי הסחר עם רומניה לא עלה יפה.

כאחד המנהיגים של העדה הספרדית ביישוב היהודי בארץ ישראל פעל רבות ליצירת שיתוף פעולה בונה עם המוסדות הלאומיים שאנשיהם היו בעיקר אשכנזים. חודש לאחר קום המדינה, ראש הממשלה הזמנית דוד בן-גוריון שלח כתבי מינוי לחברי ועד הביטחון (שהחל להתגבש כמעין ועדה פרלמנטרית לענייני ביטחון, גלגולה הראשון של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת) - בין עשרת חברי הוועד נמנה גם צדוק שלוש, הספרדי היחיד מבין העשרה. עם זאת שלוש לא הספיק למלא את תפקידו כחבר הוועד.[8]

שלוש נפטר לאחר שני התקפי לב בכסלו ה'תש"ט (שלהי 1948) בזמן ששהה בתל ליטוינסקי. הוא נקבר בחלקה המשפחתית בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב.[9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אהרן שלוש, מגאלאבייה לכובע טמבל, הוצאת המחבר, תל אביב, 1991, עמ' 155
  2. ^ יוסף אליהו שלוש, פרשת חיי, הוצאת בבל, תל אביב, 2005, עמ' 304
  3. ^ צבי אברהם פומרוק, התל אביבי הראשון, הוצאת כרמל, ירושלים, 2007, עמ' 145
  4. ^ אהרן שלוש, מגאלאבייה לכובע טמבל, עמ' 158
  5. ^ אביעזר שלוש, מי היה אותו אפלבוים, הוצאת רחל, גינות שומרון, 1998, עמ' 271-282
  6. ^ דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, הוצאה, 1950, כרך ד', עמ' 1790
  7. ^ מאמר באתר "e-mago" - הבונים החופשיים: בונים עיר חופשית, מאת יובל כספי ולילך שירה-גביש, 3 באוקטובר 2007
  8. ^ אביעזר שלוש, מי היה אותו אפלבוים, עמ' 286-299
  9. ^ אהרן שלוש, מגאלאבייה לכובע טמבל, עמ' 159