צו בדבר הוראות ביטחון
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה |
7 ביוני 1967 (נוסח מקורי) 1 בנובמבר 2009 (נוסח משולב) |
| שטחים שעליהם חל החוק |
יהודה ושומרון  |
| חוברת פרסום | קמצ"ם 1, עמ' 5–24 |
| נוסח מלא | צו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) |
  | |
צו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע–2009 הוא דבר חקיקה צבאי המשמש כאחד מעיקרי החקיקה הפלילית של הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון. גרסתו המקורית של הצו פורסמה ב־8 ביוני 1967, עם הקמת הממשל הצבאי, והוא עבר עדכונים רבים במשך השנים.
צו דומה התקיים באזורי הממשל הצבאי האחרים שהוקמו בעקבות מלחמת ששת הימים: ברצועת עזה מהקמת הממשל הצבאי ב־1967 ועד לסיומו בעקבות ביצוע תוכנית ההתנתקות ב־2005, כאשר עד 1972 כלל הצו גם את אזור צפון סיני, שהפכה לנפה עצמאית עד להחזרת חצי האי לידי מצרים בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, במרחב שלמה מהקמתה ב־28 ביוני 1967[1] ועד 1982, ורמת הגולן עד סיפוחה לישראל בחוק רמת הגולן ב־1981.
היסטוריית חקיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרקליטות הצבאית הכינה את טיוטת הצו הראשוני במהלך תקופת ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים.[2]
ב־7 ביוני 1967, עם הקמת הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון עקב כיבושן מידי ירדן במלחמת ששת הימים, הוציא מפקד האזור אלוף חיים הרצוג מנשר בדבר כניסתו לתוקף של צו בדבר הוראות הביטחון (מס' 3), שצו בדבר הוראות ביטחון הוגדר כנספח לו.[3] בגרסה זו נערכו בצו 18 תיקונים.[4]
במאי 1970 נחקק הצו מחדש כצו עצמאי, שנקרא "צו בדבר הוראות ביטחון (אזור יהודה והשומרון) (צו מס' 378)". הצו נחתם על ידי מפקד האזור תא"ל אריה שלו.[5]
בנובמבר 2009 חתם היועץ המשפטי לאיו"ש אל"ם שרון אפק על נוסח משולב לצו, שכלל 112 תיקונים לצד איחודם של כעשרים צווים שהוצאו כצווים עצמאיים של הממשל הצבאי, במטרה ליצור קודקס פלילי למרחב. הצו המתוקן נקרא "צו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651)", ונכנס לתוקף ב־2 במאי 2010.[6] גם בנוסח זה בוצעו שינויים רבים.[4]
תוכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצו מגדיר את כינון בתי משפט צבאיים ביהודה ושומרון והרכביהם, הוראות לגבי עיכוב, מעצר ושחרור, תפיסה וחילוט, חיפוש, נטילת אמצעי זיהוי, הליכים לפני משפט בהם חקירה וסגירת תיקים, ייצוג נאשמים, ראיות וסדרי הדין, ניהול משפטים, אחריות לעבירה, פירוט של עברות שונות ועונשם, עזרה משפטית, צווים מנהליים ועוד.
במקור הקים הצו שני סוגים של בתי דין צבאיים: מושב בן שלושה שופטים שלושה בראשות נשיא בדרגת רב-סרן בעל הכשרה משפטית, ודן יחיד בו הוסמך לכהן כל קצין בצה"ל בעל הכשרה משפטית, שאינו מוסמך להטיל עונש מאסר מעל 10 שנים. בצו מ־2004 שונה הרכב בתי המשפט ונקבע כי יורכבו מקצינים משפטנים בדרגת סרן בראשות נשיא בדרגת סגן אלוף, שימונו על ידי המפקד הצבאי בהמלצת הפרקליט הצבאי הראשי.[7]
הצו מטיל עונש מוות על גרימת מוות. בצו נקבעו סייגים לעונש, בהם איסור הטלת עונש מוות על קטין; בהרכב בית הדין יהיו לפחות שלושה קצינים בדרגת סגן אלוף וגזר דין מוות יינתן פה אחד;[8] והודאה באשמה אינה מספיקה כראיה בעבירה שעונשה מוות. הוראות אלו נועדו להתאים את הצו להוראות אמנת ז'נבה הרביעית לגבי הטלת עונש מוות על מי שאינם אזרחי המדינה (סעיף 68).[9][10]
בגרסתו המקורית של הצו נקבעה (בסעיף 35) חובת כיבוד הוראות אמנת ז'נבה הרביעית ונקבע כי במקרה של סתירה בין הצו לאמנה האמנה גוברת. סעיף זה בוטל בשלהי 1967.[4]
בגרסתו המקורית של הצו נקבעו כל הוראות בתי הדין הצבאיים ככפופים להוראות המפקד הצבאי, שהוסמך לאשר את החלטותיהם ולבטלן לפני ראות עיניו. הוראות אלו שונו במקצת ב־1975 וב־1979, ובוטלו באופן מוחלט ב־1990.[7]
הסתמכות על חקיקה ישראלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוסחו המקורי של הצו נקבע כי בתי המשפט ינהגו לפי הכללים הנהוגים בבתי הדין הצבאיים לשפיטת חיילים, ובעצם הסמיך את בתי הדין לפעול על פי חוק השיפוט הצבאי. בדצמבר 1992 שונה הצו ונקבע בו כי ”בדיני הראיות ינהג בית משפט צבאי לפי הכללים המחייבים בעניינים פלילים בבתי המשפט של מדינת ישראל”.[11][7]
הצו מאמץ לתוכו את חקיקה ישראלית גם בקביעה כי ”בכל ענין שבערעור, לרבות כל ענין של סמכות בית המשפט הצבאי לערעורים, הגשת הערעור והזמנת בעלי דין ועדים, ינהגו לפי הכללים הנהוגים בבית הדין הצבאי בישראל, בשינוים המחויבים לפי הענין, זולת אם יש לאותו ענין הוראה אחרת בצו זה.”[12] הצו מאמץ גם הגדרות מחוקים ישראלים שונים.[13]
אזכור בחקיקה הישראלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצו מוזכר במספר דברי חקיקה ישראליים.
בחוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל הגדיר כי מי שמוחזק במעצר על פי הוראות פרק ט' לצו הוא פעיל טרור.[14]
בחוק הביטוח הלאומי נקבעה שלילת קבצאות למי שהורדע על סמך הצו.[15]
בחוק המידע הפלילי ותקנת השבים הוחרגו עברות לפי התוספת השלישית לצו.[17]
בחוק סמכויות לאיסוף ואבחון של נתוני נוסעים הנכנסים לישראל או היוצאים ממנה נקבע כי המידע הנאסף ישמש לסיכול עבירות טרור לפי הצו.[18]
הצו נזכר גם חוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות), התשפ"ד–2023 כשסוהר ששמר על אסירים שנאסרו לפי הצו יכלל בדחיית המועדים שהוענקה על ידי החוק,[19] ובחוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים ואסירים (הוראת שעה – חרבות ברזל) התשפ"ד–2023[20] ובחוק שהחליף אותו, חוק חוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023,[21] כאשר שיפוט מכוחו יכול להיעשות בהיוועדות חזותית ולא ממשית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ צו בדבר כניסתו לתוקף של הצו בדבר הוראות ביטחון (מרכז סיני) (מס' 1), מנשרים, צווים והודעות של מפקדת כוחות צה"ל באזור מרכז סיני 1, עמ' 8–10, ח' בכסלו תשכ"ח, 10 בדצמבר 1967
- ↑ שלמה גזית, המקל והגזר, ישראל: זמורה ביתן, 1985, עמ' 37
- ↑ מנשר בדבר כניסתו לתוקף של צו בדבר הוראות ביטחון (אזור הגדה המערבית), תשכ"ז–1967, קמצ"ם 1, עמ' 5–24
- 1 2 3 אהרן משניות, המשפט והשפיטה ביהודה ושומרון – בין המצוי לרצוי, 2014 doi: 10.2139/ssrn.2504358
- ↑ צו בדבר הוראות ביטחון (אזור יהודה והשומרון) (צו מס' 378), תש"ל–1970, קמצ"ם 21, עמ' 733–765
- ↑ צו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), קמצ"ם 234
- 1 2 3 נתנאל בנישו, על המשפט הפלילי באזורי יהודה, השומרון וחבל עזה: אשנב ומגמות, משפט וצבא 18, הפרקליטות הצבאית, התשס"ה, עמ' 293
- ↑ סעיף 165 לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון)
- ↑ עו"ד ירון אונגר, "עונש המוות – רקע תאורטי וסקירה משווה", הלשכה המשפטית של הכנסת, כ"ב בכסליו התשע"ד, 2013 בנובמבר 25, עמ' 32
- ↑ עופר בן-חיים, עונש המוות בפסיקת בתי המשפט הצבאיים בישראל ובאיזורים המוחזקים, משפט וצבא 10, הפרקליטות הצבאית, אב תשמ"ט אוגוסט 1989, עמ' 34–67
- ↑ סעיף 86 לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון)
- ↑ סעיף 153 לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון)
- ↑ לדוגמה: סעיף 222א לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון)
- ↑ סעיף 2 (5) לחוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל
- ↑ סעיף 326 (ז-ח) לחוק הביטוח הלאומי וסעיף 326א לחוק
- ↑ סעיף 19כא (ב) לפקודת בתי הסוהר, סעיף 68ג2 לפקודת בתי הסוהר
- ↑ סעיף 24 (א) (4) (ט) לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים
- ↑ סעיף 12 (א) (1) (ב) לחוק סמכויות לאיסוף ואבחון של נתוני נוסעים הנכנסים לישראל או היוצאים ממנה
- ↑ סעיף 2 (3) (ב) (2) לחוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות)
- ↑ סעיף 2 לחוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים ואסירים (הוראת שעה – חרבות ברזל)
- ↑ סעיף 2 (ב) (2) (ה) לחוק קיום דיונים בהיוועדות חזותית בהשתתפות עצורים, אסירים וכלואים (הוראת שעה – חרבות ברזל)