צו כרמיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צילום נוסח הצו
אדולף כרמיה, יוזם צו כרמיה

צו כרמיה, או פקודת כרמיה, צו שניתן ב-1870 בצרפת והעניק לכ-35 אלף יהודי אלג'יריה אזרחות צרפתית. הצו נקרא על שמו של אדולף כרמיה, שר המשפטים הצרפתי-יהודי שיזם אותו. על פי הצו נקבע כי:

היהודים ילידי מחוז אלג'יריה מוכרזים כאזרחים צרפתים. עקב כך נקבע מעמדם המציאותי ומעמדם האישי מיום פרסום הדקרט הנוכחי. לפי החוק הצרפתי, כל הזכויות שנרכשו עד היום הזה נשארו בעינן, וכל הוראה מחוקקת, צו, תקנה או פקודה מנוגדים - מבוטלים. ניתן בטור ביום 24 באוקטובר 1870.

הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

צרפת פלשה לאלג'יריה וכבשה אותה בשנת 1830. בעת הכיבוש הצרפתי של אלג'יריה חיו בה כ-16,000 יהודים, מרביתם בארבעת הערים הגדולות, אלג'יר, אוראן, קונסטנטין ותלמסן. תחת השלטון העות'מאני, ששרר עד הכיבוש הצרפתי, היהודים חיו במעמד של ד'ימים, מעמד נחות לעומת בני האוכלוסייה המוסלמית.

ביטול האוטונומיה המשפטית של יהודי אלג'יריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית נהנתה בתקופה העות'מאנית מאוטונומיה פנימית בענייני דת ומשפט. לאחר הכיבוש הצרפתי השלטון החדש החל להתערב בנושאי ניהול הקהילה וגבולות האוטונומיה עד שב-28 בפברואר 1841 הוצא צו חדש שביטל את בתי הדין הרבניים והכפיף את היהודים לחוק האזרחי הצרפתי - לא נערכו שינויים דומים לגבי האוכלוסייה המוסלמית[1]

קבלת הצו תרמה רבות להתקדמותם של היהודים באלג'יריה בכל תחומי החיים והחברה. עם זאת, בעקבות הצו גברה באופן משמעותי האנטישמיות של אנשי המנהל והמתיישבים האירופיים, שהתקשו להשלים עם העובדה שילידים - היהודים האלג'יראים - הפכו להיות שווים להם. רגש העליונות וכן החישוב הכלכלי בהפסידם כוח עבודה זול, יצרו גילויי אנטישמיות כלפי היהודים. גם המוסלמים תושבי אלג'יריה גילו ביטויי שנאה ליהודים, לאחר שהם עצמם לא הוכרזו כאזרחים צרפתים ונשארו במעמדם החברתי הנמוך.

במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-7 באוקטובר 1940, ביטל ממשל וישי שהוקם בצרפת את צו כרמיה, ונשללה אזרחותם הצרפתית של יהודי המושבות הצרפתיות בצפון אפריקה.

ב-20 באוקטובר 1943 הושבה האזרחות הצרפתית ליהודי אלג'יריה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]