צו מרווה
צו מרווה הוא הכינוי שניתן לצו לא־תעשה־לשעה[א] של בית משפט בהליך אזרחי, מסוג Quia timet,[ב] המצווה על נתבע שלא לעשות כל שימוש או העברה בנכסיו. הצו זהה ביסודו ל"צו מניעה זמני" בזיקה ל"צו עיקול זמני", הוא מעוגן בתקנות ובפסיקה, ומאחר ומדובר בצו פולשני הפוגע בזכות הפרט, נעשה בו שימוש רק בנסיבות חריגות. מקורו של הצו בפסיקה של בית המשפט לערעורים אזרחיים בבריטניה, בתיק של חברת ספנות בשם מרווה (Mareva).
הבחנה בין צו מרווה לסעדים זמניים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ייחודו של צו מרווה, בניגוד לצו עיקול זמני, שהוא פועל באופן אישי (in personam) על הנתבע ובמנותק מזכות חפצית (in rem) כלשהי על הנכסים. משמעות הדבר, שצו מרווה אינו מונע מנושה אחר, שאינו התובע, לזכות בנכס מן הנכסים עליהם פועל הצו.
המקורות לצו מרווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צו מרווה ניתן לראשונה בתביעתה של חברת הספנות היפנית ניפון יוסן את האחים ג'ורג' וג'ון קרגאורגיס, בטענה שהאחים חכרו ממנה שלוש ספינות ונעלמו מבלי לשלם עבור החכירה – וכעת החברה חוששת שהאחים צפויים לרוקן את חשבונותיהם בלונדון, טרם יוסדר חובם לחברה. הלורד דנינג קובע בחוות דעתו שיש לשכך את חששה המוצדק של ניפון יוסן, באמצעות הקפאת חשבון הבנק של האחים קרגאורגיס.[1]
צו מרווה קרוי על שם פסק הדין בעניין חכירת הספינה "The Mareva", שניתן כחודש ימים לאחר מכן. בפסק דין זה, מוסיף וקובע הלורד דנינג שבסמכותו הנרחבת של בית המשפט לתת צווי מניעה מכל סוג.[2]
בקיץ של שנת 1988, פיתח בית המשפט לערעורים באנגליה את צווי מרווה, בסדרת פסקי דין, כך שצו מרווה יחול גם על נכסים שאינם נמצאים בתחום שיפוט בית המשפט.[3]
צו מרווה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל צו מרווה עוגן במסגרת תיקון משנת 2001[4] לתקנות סדר הדין האזרחי,[5] אך כבר בשנת 1991 הכירה בו הפסיקה.[6] תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, שנכנסו לתוקף בשנת 2021, מעגנות את הצו בתקנה 109.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ד"ר אליהו וינוגרד, צווי מניעה – חלק כללי, הוצאת הלכות בע"מ, מהדורה שנייה (2008), עמ' 158–166. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, נבו הוצאה לאור בע"מ, מהדורה שתים־עשרה (2015), עמ' 939.
- עדי אזר, צווי "מריבה" ו"אנטון פילר", הפרקליט מא (א-ב), עמ' 93–104.
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Nippon Yusen Kaisha v Karageorgis, [1975] 3 All ER 282, [1975] 1 WLR 1093, [1975] 2 Lloyd's Rep 137, CA, Digest (Cont Vol D) 534, 79a.
- ^ Mareva Compania Naviera SA v International Bulkcarriers SA; The Mareva, (1975) [1980] 1 All ER 213.
- ^ Babanaft International Co SA v Bassatne and another, [1989] 1 All ER 433; Republic of Haiti and others v Duvalier and others, [1989] 1 All ER 456; Derby & Co Ltd and others v Weldon and others (No 1), [1989] 1 All ER 469.
- ^ קובץ תקנות התשס"א מס' 6119 עמ' 981.
- ^ כיום, ניתן להוציא צו מרווה לפי סעיף 109 ("צו מניעה זמני") לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
- ^ ת"א (מחוזי ת"א) 2233/90 אוקון נ' זקס, פ"ד תשנ"ב(1) 184 (1991).