צחיחן שחור-כיפה

צחיחן שחור-כיפה
צחיחן שחור-כיפה מהתת-מין המזרחי E. n. melanauchen, הודו
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
תת־סדרה:	דמויי־דרור
משפחה:	עפרוניים
סוג:	צחיחן
מין:	צחיחן שחור-כיפה
שם מדעי
Eremopterix nigriceps ‏גולד, 1839
תחום תפוצה
מפת התפוצה של צחיחן שחור-כיפה

צְחִיחָן שְׁחֹר-כִּפָּה (שם מדעי: Eremopterix nigriceps) הוא מין של ציפור שיר בסוג צחיחן שבמשפחת העפרוניים. תפוצתו משתרעת ברחבי צפון אפריקה, ממאוריטניה דרך המזרח התיכון ועד צפון-מערב הודו. בית הגידול הטבעי שלו הוא סוואנות יבשות.

בישראל הוא מזדמן נדיר ולא קבוע. בחורפים מסוימים הוא עשוי להתפרץ עם מיני עפרונים נוספים לאזור הערבה, אם כי ברוב השנים הוא נעדר. בדרך כלל נצפה באביב ובחורף. ייתכן כי הוא אף קינן בארץ.

טקסונומיה ואטימולוגיה

השם המדעי של הסוג, Eremopterix, מגיע מיוונית עתיקה מהמילים eremos - מדבר; ו-pterux - כנפיים. שם המין הספציפי, nigriceps, מגיע מלטינית, מהמילים niger - שחור; ו-ceps, caput - ראש.

תת-- מינים

ישנם שלושה תת-מינים מוכרים:

• E. n. nigriceps - (ג'ון גולד, 1839) - התת-מין הנומינלי, מצוי באיי כף ורדה
• E. n. albifrons (צחיחן שחור-כיפה סהרי) - (קרל יאקוב סונדוואל, 1850) - מצוי ממאוריטניה וסנגל ועד סודאן
• E. n. melanauchen (צחיחן שחור-כיפה מזרחי) - (ז'אן-לואי קבאניס, 1851) - מצוי ממזרח סודאן דרך סומליה, חצי האי ערב, האי סוקוטרה, דרום עיראק, איראן ופקיסטן

תיאור

אורך הצחיחן כ-11.5–12.5 ס"מ מהמקור לזנב. הזכרים הבוגרים בעלי דגם ראש בולט, ראש שחור מנוגד במצח וכתמי לחיים לבנים. חלקיו העליונים בצבעי חום-אפרפר בהיר, וחלקיו התחתונים וסוככות התת-כנף שחורים ומנוגדים לכתמים לבנים בצידי החזה. הזנב שחור עם קצוות צהובים ונוצות מרכזיות אפורות, המקור בצבע לבנבן-שנהב. הנקבות שונות מאוד בהיותן בעלות גוון חום-חולי בהיר בחלקיהן העליונים, עם פסים חלשים על הכיפה וכתמים לבנבנים סביב העין ובצידי הצוואר. חלקיה התחתונים של הנקבה לבנבנים עם פס חזה חום חיוורת וסוככות כנפיים שחורות. הצעירים דומים לנקבות, אך נוצות הראש מנוקדות בחום.

קולות

שירתו של הזכר מגוונת למדי. היא מורכבת בדרך כלל מסדרה קצרה של 2–4 תווים פשוטים עם צליל מלנכולי מעט, המושרים תוך מעוף ראווה או מנקודת תצפית נמוכה בשיח או על סלע, וחוזרת על עצמה כל 4–5 שניות. הקריאות הן "צֶ'פּ" המזכיר דרור.

תפוצה ובית גידול

תפוצתו של הצחיחן שחור-הכיפה מתפרשת על רחבי צפון אפריקה, מארכיפלג כף ורדה מזרחה דרך הסאהל של צפון אפריקה, ממשיכה דרך חצי האי ערב ומגיעה עד לפקיסטן והודו במזרח.

צחיחן שחור-כיפה מצוי במישורים צחיחים או צחיחים למחצה, עם צמחייה נמוכה וכתמי עשב. הוא מעדיף אזורים חוליים על פני אזורים עם אדמה סלעית, והוא נצפה גם במדברי מלח.

התנהגות ואקולוגיה

ביצה, אוסף מוזיאון טולוז

בחום הצהריים, מפחיתים הצחיחנים את איבוד המים על ידי שהות בצל, והם אף תועדו תופסים מחסה בתוך מאורות של לטאות גדולות. הצחיחן ינסה גם לווסת את טמפרטורת גופו על ידי מעוף, תוך שהרגליים משתלשלות תחתיו כדי לחשוף את העור החשוף, או על ידי ישיבה מול הרוח, כשהכנפיים שמוטות במטרה להגדיל את שטח הפנים החשוף לאוויר הנע. מחוץ לעונת הקינון הוא יכול ליצור להקות של עד 50 פרטים המחפשים מזון יחד, אך תועדו גם להקות גדולות יותר של כמה אלפים.

קינון

הזכר מבצע מעופי ראווה מעל שטחי הקינון, בהם הוא ממריא בחדות מעלה מהקרקע, מסתובב באוויר ושר, ולבסוף מבצע סדרה של צלילות רדודות. לעיתים גם הזכר וגם הנקבה יבצעו את המעוף ביחד, כשהזכר רודף אחר הנקבה בתעופה מתפתלת ונמוכה. עונת הקינון מתרחשת בדרך כלל במהלך חודשי הקיץ, ולעיתים קרובות היא מותחלת בשל גשם; ולכן יכולה להתרחש כמעט בכל עת כאשר התנאים נוחים.

הקן הוא שקע רדוד, מרופד בצמחים וחומרים אחרים, כאשר השפה מתוחמת לעיתים קרובות באבנים קטנות או בגושים קטנים של אדמה. הוא ממוקם בדרך כלל מתחת לשיח או לציצת דשא בצל. הדגירה מבוצעת על-ידי שני ההורים. התטולה מכילה 2 עד 3 ביצים, והדגירה עליהן נמשכת 11 עד 12 ימים. הגוזלים מתחילים לעזוב את הקן לתקופות קצרות זמן מה לפני שהם מסוגלים לעוף כ-6 ימים לאחר הבקיעה, ובדרך כלל עוזבים אותו לגמרי כיומיים לאחר-מכן. זמן קצר לאחר שהגוזלים עוזבים את הקן, הם נפרדים וכל הורה הופך להיות האחראי הבלעדי על אחד מהם. ייתכן כי התנהגות זו מפחיתה את הסיכון לטריפה. כאשר יש יותר משני צאצאים, אלה שאין להם הורה אחראי בדרך כלל אינם שורדים. הגוזלים מסיימים את פריחתם בסביבות גיל 21 או 22 יום, ומגיעים לבגרות מינית בגיל שנה בערך.

תזונה

הצחיחן שחור-הכיפה הוא ציפור אוכלת זרעים, אך הוא ניזון גם מחרקים וחסרי חוליות אחרים. תזונתם של הגוזלים בקן מורכבת בעיקר מחרקים. כציפורים החיות באקלים כל כך חם, הצחיחנים מבצעים את רוב שיחור המזון בשעות הבוקר המוקדמות ולפנות ערב. המזון מלוקט בדרך כלל מהקרקע, אם כי חרקים מעופפים ניצודים לפעמים על ידי הצחיחן הצד אותם באוויר.

סטטוס

למין טווח נרחב, אוכלוסייה גדולה שמגמתה מוערכת בעליה, ובשל כך מסווג הצחיחן ברמת סיכון של "ללא חשש" על-ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN).

תצפיות מראות כי אוכלוסיית המין נמצאת במגמת עלייה ומרחיבה את תפוצתה דרומה.

גלריה

• 
  זכר מהתת-מין המזרחי E. n. melanauchen, ראג'סטאן, הודו
• 
  נקבה מהתת-מין המזרחי E. n. melanauchen, ראג'סטאן, הודו
• 
  שני זכרים מהתת-מין E. n. nigriceps, האי מאיו, כף ורדה
• 
  זכר מהתת-מין הסהרי E. n. albifrons, ליד העיירה בניצ'אב, מאוריטניה
• 
  איור המתאר זוג

לקריאה נוספת

• פעם בכמה שנים הוא קופץ לביקור - צחיחן שחור-כיפה, פיקי איש-שלום, מחברת הנדירים של מרכז הצפרות הישראלי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צחיחן שחור-כיפה בוויקישיתוף

• צחיחן שחור-כיפה, באתר ITIS (באנגלית)
• צחיחן שחור-כיפה, באתר NCBI (באנגלית)
• צחיחן שחור-כיפה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• צחיחן שחור-כיפה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• צחיחן שחור-כיפה, באתר GBIF (באנגלית)
• תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של צחיחן שחור-כיפה, באתר eBird
• הקלטות אודיו של צחיחן שחור-כיפה, באתר xeno-canto