ציונה תג'ר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציונה תג'ר
Sionah Tagger.jpg

ציונה תג'ר, 1981
תאריך לידה 17 באוגוסט 1900
מקום לידה יפו, ארץ ישראל
תאריך פטירה 16 ביוני 1988
מקום פטירה תל אביב-יפו, ישראל
לאום ישראלית
תחום יצירה ציור
זרם באמנות אסכולת ארץ ישראל
יצירות ידועות דיוקן אברהם שלונסקי (1925), הרכבת בנווה צדק (1928)
ציונה תג'ר במרכז עם שתי אחיותיה מרים ושושנה, 1924

ציונה תָגֶ'ר (17 באוגוסט 190016 ביוני 1988) הייתה ציירת ישראלית, הנמנית עם גדולי אמנות הציור בארץ בתקופת היישוב ובימי קום המדינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציונה תג'ר נולדה ב-1900 ביפו, בתם הבכורה של שמואל טאג'יר ואשתו סולטנה, בתו של שמואל בכ"ר ישעיה. הוריה עלו בילדותם מבולגריה, ונמנו לימים עם מייסדי שכונת אחוזת בית, שהפכה לעיר תל אביב. בילדותה למדה בבית הספר לבנות בנווה צדק. לאחר מכן למדה בבית הספר אליאנס ובסמינר לוינסקי למורים.

תג'ר למדה אמנות בבצלאל והמשיכה את לימודיה בפריז. בשנת 1929 חזרה ארצה. ציירה נופים ואנשים בארץ, ובפרט בתל אביב. היא ציירה את דיוקנותיהם של אברהם שלונסקי, אורי צבי גרינברג וחנה רובינא.

תג'ר נישאה למרדכי (מישל) כ"ץ, אותו הכירה בביתם של בת שבע ויצחק כץ (אחיו של מרדכי) בתל אביב, ששימש אז כמקום מפגש לאמנים ועיתונאים. בשנת 1934 נולד לשניים בנם היחיד אברהם. בשנת 1937 זכתה בפרס דיזנגוף. בתקופת מלחמת העולם השנייה, בהיותה בת 42 ואם לילד, התנדבה לשירות בחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי. בשנת 1944 השתחררה מן הצבא, שבה לתל אביב והציגה בתערוכה מקיפה בבית "הבימה" את רשמיה מתקופת שירותה. ב-1948 ייצגה את ישראל בביאנלה של ונציה.

תג'ר השתייכה לקבוצת האמנים של "אסכולת ארץ ישראל", שעמה נמנו ישראל פלדי, ראובן רובין ונחום גוטמן. נושאי הציור של אמני הקבוצה היו ארץ ישראל, נופיה ואנשיה. הדגש היה על הצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ. אמני הקבוצה האמינו כי דמותם של ערביי ארץ ישראל היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העברים מתקופת התנ"ך, והרבו לצייר נופים ודמויות מהווי הכפר הערבי.

בשנת 1951 רכשה תג'ר בצפת כנסייה, שנבנתה במאה ה-19 בשכונה הנוצרית בעיר, וננטשה במלחמת העצמאות. מאוחר יותר הגיעו לעיר אמנים נוספים, ובשנת 1952 הקימה ביחד עם קבוצת ציירים את "קריית האמנים".

בשנות השישים יצרה ציונה תג'ר יצירות ציור על גבי זכוכית, בעיקר על נושאים תנ"כיים. נכתבו עליה שני שירים – "בתערוכת ציונה תג'ר", מאת יהודה קרני (1932), ו"ציונה תג'ר מציירת" מאת נתן זך.

בשנת 1977 זכתה ציונה תג'ר בתואר "יקיר תל אביב". היא נפטרה בא' בתמוז תשמ"ח, ונקברה בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב.

על שמה רחוב ביפו. כמו כן, מופיע ציורה "נוף ליפתא" משנת 1926 על גבי בול בסדרת "אמנות ישראלית" שהנפיק דואר ישראל בשנת 1982.

בנה של תג'ר הוא חבר הכנסת ושר החקלאות לשעבר אברהם כ"ץ-עוז.

יצירות ידועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ציונה תג'ר, הוצאת מסדה, 1981.
  • ציונה תג'ר, גבעתיים: מסדה, 1981. (אלבום איורים בלוויית פרטים ביוגרפיים ודברי הסבר)
  • ציונה תג'ר – ציור על זכוכית ורישומים, גבעתיים: מסדה, 1988. (אלבום)
  • כרמלה רובין, ציונה תג'ר - רטרוספקטיבה (מוזיאון תל אביב לאמנות, קט' 16/03, 2003).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]