צילה אלעזר
 | |
| צילה אלעזר, 2016 | |
| לידה |
28 במאי 1942 (בת 84) תל אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| תחום כתיבה | תרגום |
| סוגה | פרוזה, עיון |
| שפות היצירה | עברית |
| השכלה |
אוניברסיטת תל אביב |
| ילדים |
|
| פרסים והוקרה |
פרס שרת התרבות בתחומי היצירה הספרותית (2015) |
  | |
צילה אלעזר (נולדה ב-28 במאי 1942) היא מתרגמת ישראלית, העוסקת בתרגום ספרי פרוזה ועיון מאנגלית לעברית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלעזר נולדה וגדלה בתל אביב, וגרה בה עד היום. שירתה במוסד, שם הכירה את בן-זוגה, ולאחר נישואים פרשה משירות.[1] את דרכה כמתרגמת החלה באמצע שנות השבעים, ומאז ועד היום תרגמה מאות ספרים, וכמו כן סרטים וסדרות טלוויזיה. אלעזר היא בעלת תואר מוסמך בהיסטוריה של עם ישראל מטעם אוניברסיטת תל אביב. בשנת תשע"ה (2015) זכתה בפרס שרת התרבות בתחומי היצירה הספרותית בתחום תרגום ספרות יפה לעברית.[2]
אלעזר היא אימם של הסופרת והמתרגמת דנה אלעזר-הלוי ושל היסטוריון המדע ד"ר מיכאל אלעזר.
ספרים בתרגומה (רשימה חלקית)
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרוזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בלי זרים על קברה, ג'יימס הדלי צ'ייס (הוצאת כתר, 1981)
- שארית היום, קאזואו אישיגורו (מחברות לספרות, 1992)
- תמונות בתערוכה, ד.מ. תומאס (ספרית מעריב, 1993)
- הודאה באשמה, סקוט טורו (ספרית מעריב, 1994)
- אמן של העולם הצף, קאזואו אישיגורו (ספרית מעריב, 1987)
- מסעותי עם צ'רלי, ג'ון סטיינבק (אחוזת בית, 2007)
- האישה בלבן, וילקי קולינס, (אחוזת בית, 2007)
- רבקה, דפנה דה מוריאה (מטר, 2013)
- הסחרחרה, סומרסט מוהם (זמורה ביתן, 1996)
- אלוהי הדברים הקטנים, ארונדהטי רוי (זמורה ביתן, 1998)
- איזון עדין, רוהינטון מיסטרי (זמורה ביתן, 2000)
- אני, הנרי השמיני, מרגרט ג'ורג' (אחוזת בית, 2010)
- בארץ המובטחת, סבסטיאן בארי (אחוזת בית, 2012)
- הלקונה, ברברה קינגסולבר (מודן, 2012)
- המורדת: מחצר סאטמר אל החופש, דבורה פלדמן, (כנרת זמורה ביתן), 2013
- יופי הוא פצע, אקה קורניאוואן (שוקן, 2017)
- ציפור אלוהים שבשמים, ג'יימס מקברייד (מטר, 2016)
- אדון החצר, טריסטן אגולף (עם דנה אלעזר-הלוי) (זמורה ביתן, 2001)
- שמועות על גשם, אנדרה ברינק (ספרית מעריב, 1986)
- תעלול של הטבע, נדין גורדימר (כנרת, 1987)
- מלאך האור, ג'ויס קרול אוטס (ספרית מעריב, 1995)
- זמן סגירה, ג'וזף הלר (ספרית מעריב, 1995)
- רודף העפיפונים, חאלד חוסייני (מטר, 2004)
- אלף שמשות זוהרות, חאלד חוסייני (מטר, 2007)
- קולות מן ההרים, חאלד חוסייני (מטר, 2013)
- אדונית התבלינים, צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני (מחברות לספרות, 1997)
- אשת אל המטבח, אמי טאן (מחברות לספרות, 1992)
- שושנים, ליילה מיצ'אם (מטר, 2012)
עיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אושוויץ, וידוי: הייתי הרופא היהודי של מלאך המוות, מיקלוש ניסלי (אחוזת בית, 2016)
- הילדים של אירנה, טילאר ג' מצאו (כתר, 2018)
- אירופה אחרי הרפורמציה, היינץ שילינג (החברה ההיסטורית הישראלית, 2018)[3]
- מסע עם האויב: השתתפותם של ליטאים בפשעי שואה, אפרים זורוף, רוטה ונאגייטה (ידיעות ספרים, 2018)
- ז'וזפין: מאהבת, מהפכנית, קיסרית, קייט וויליאמס (כתר, 2016)
- הנס ורודולף: המצוד אחר מפקד אושוויץ, תומאס הרדינג (כתר, 2013)
- המון ומנהיגיו ברומא, צבי יעבץ (דביר, 2005)
- בעקבות אלכסנדר הגדול, מייקל ווד (הד ארצי, 2000)
- הוכחה לגן עדן, אבן אלכסנדר (אחוזת בית, 2013)
- בטרם לכתי, פול קלניתי (מטר, 2016)
- חידת ואלנברג, אלכס קרשו (זמורה ביתן, 2012)
- התחייה השיעית, ולי נסר (ידיעות ספרים, 2011)
- מיכלאנג'לו ותקרת האפיפיור, רוס קינג (כנרת, 2006)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של צילה אלעזר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- ספרים בתרגומה, באתר סימניה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ שיר זיו, "אני לא יודעת איך כתבו ספרים לפני עידן גוגל", באתר ישראל היום, 1 במרץ 2018.
- ↑ הוכרזו הזוכים בפרסי שרת התרבות והספורט בתחומי היצירה הספרותית התשע"ה, משרד התרבות והספורט, 16 בפברואר 2015.
- ↑ יואב שורק, סקירת הספר, השילוח, גיליון 16, אוקטובר 2019