צילה דראפקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף צילה דרופקין)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צילה דראפקין
ציליה דראפקין (מימין) לצד אחותה, בשנות ה-30
ציליה דראפקין (מימין) לצד אחותה, בשנות ה-30
לידה 5 בדצמבר 1887
בוברויסק, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 באוגוסט 1956 (בגיל 68)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משוררת, מתרגמת, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

צילה דראַפקין (אנגלית: Celia Dropkin‏; 5 בדצמבר 1887 - 18 באוגוסט 1956; ידועה גם כ"ציליה") הייתה משוררת יידיש, שכתבה גם ברוסית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילה דראַפקין נולדה בשנת 1887, בעיר בוברויסק, שבבלארוס. דראַפקין קיבלה בילדותה חינוך דתי מסורתי, אך בנעוריה למדה גם השכלה כללית ועזבה את הדת (הצטרפה לחוגי חיים רחבים יותר מבלי להגביל את עצמה לראיה דתית-אורתודוקסית). בתום לימודיה עבדה כמורה, בוורשה, לעת קצרה. בשנת 1907 נקלעה לעיר קייב שבאוקראינה, שם נספחה אל חוג מעריצותיו של הסופר אורי ניסן גנסין. בהשפעתו של גנסין החלה דראַפקין לכתוב שירה ברוסית. השיר "והיה כי ישוב מנודו ובא אל ארצי" נכתב רוסית באותה תקופה על ידה, תורגם לעברית ועוּבּד בידי גנסין,[1] הוכנס לסיפורו הגדול "אצל" ללא ידיעתה, והפך לנכס צאן ברזל של הספרות העברית.

צילה דראַפקין הצטרפה לתנועת הבונד, ובעיר הומל נישאה לחבר הבונד שמעיה דראפקין. בשנת 1912 הוכרחה המשפחה הצעירה להגר לאמריקה, בשל רדיפות המשטרה הצארית.

בהגיעה לניו יורק הצטרפה צילה דראַפקין לחוג משוררי היידיש, ופיתחה קריירה ענפה של עיתונאות, סיפורת וסיפורים בהמשכים, שנדפסו בעיתונות היידיש באמריקה ובתפוצות. אולם את עיקר כוחה נתנה לשירתה. שיריה נגעו בנושאים רבים, מבעד לנקודת התצפית הנשית. כך למשל, היא הייתה אם לשישה ילדים, ושיריה בנושא היו גלויים ואמיצים.

שירתה מצטיינת בהבעה נשית ארוטית, גלויה וחריפה, שהקדימה את עידן השירה הנשית המודרנית. שיריה תורגמו לאנגלית, בין השאר, גם בידי המשוררת והחוקרת קתרין הלרשטיין. אחדים משיריה גם הולחנו והושרו. שירה המפורסם ביותר באנגלית נקרא "גבירת הקרקס", שנכתב במקורו ביידיש, ותורגם לאנגלית בכמה גרסאות על ידי כמה משוררים. בשירה זה ממשילה דראַפקין את חייה ואת חיי האשה, לחייה של גבירת הקרקס, הנישאת מעל קהלה ומתנסה בפחדי מוות ותקווה לחיים.

צילה דראַפקין לא פרסמה שירים רבים בחייה, ומהדורה כוללת של שיריה ביידיש נדפסה לאחר מותה. המהדורה כונסה ונערכה בידי בני משפחתה. שיריה תורגמו למספר שפות, ביניהן אנגלית, פולנית וגרמנית, וכן מבחר נרחב משיריה וסיפור פרי עטה בתרגומו לעברית של בנימין הרשב הופיעו ב"סימן קריאה" בחוברת 12/13 (1981). חומרים אלה, יחד עם שירים רבים נוספים בתרגומו של מנחם פרי ומאמרים שלו על חייה ועל שירתה, הופיעו ב-2019 בספר 'ונשיקתי תהיה רוצחת' (הספריה החדשה).

על שירתה של צילה דראַפקין, ועל חייה, נכתבו מאמרים רבים, ביידיש, באנגלית ובעברית. דראַפקין עסקה גם בציור. היא למדה ציור במנהטן וציירה בצבעי שמן. בשנת 1959 הוציא בנה את ציוריה שנכללו בספר שיריה בכרך נפרד בשם: בילדער פון "אין הייסן ווינט".

ספרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אין הייסן ווינט, לידער, ציליע דראַפקין, ניו יאָרק, 1935

ספרים ומאמרים על יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי ניסן גנסין בעקבות צילה דראפקין, וְהָיָה כִּי יָשׁוּב, בפרויקט בן-יהודה