צילה מנוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צילה מנוסי
Eparon Hazahav Menussi.JPG
לידה 1930 (בת 90 בערך)
קרקוב, פולין
לאום ישראלי
תחום יצירה קריקטורה, איור

צילה מְנוּסי (נולדה ב-1930) היא מאיירת וקריקטוריסטית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילה מנוסי נולדה בשנת 1930 בעיר קרקוב שבפולין במשפחה יהודית דתית, ובשנת 1934, בינקותה, עלתה לארץ ישראל עם משפחתה וגדלה בירושלים.

בשנים 19471951 למדה ציור ב"בצלאל". בשנת 1952 נסעה ללונדון, שם למדה עיצוב בבית הספר המרכזי לאמנויות ומלאכות יד (אנ') ובמכון הפוליטכני (אנ') בהדרכתו של המעצב טום אקרסלי (אנ'). במהלך לימודיה שם עבדה כזבנית של לבני גברים בחנות מרקס אנד ספנסר ואף זכתה בפרס על ציור סמל לחברה. בשנים 19541961 התגוררה בניו יורק, שם עסקה בעיצוב כרטיסי ברכה וגלויות.[1]

בשנת 1958 נישאה לדידי מנוסי. היא הייתה נשואה לו עד מותו ב-2013, ולזוג שלושה ילדים. בראשית[2] שנת 1961 שבו בני הזוג לישראל. לאחר שובם חברה מנוסי לחוה אורנן, חברתה לספסל הלימודים מבצלאל, והשתיים עסקו יחד בעיצוב גרפי מסחרי.[3] בין עבודותיה מאותה תקופה – בולים עבור השירות הבולאי (חלקם ביחד עם אורנן): בול ליום הזיכרון לשואה ולגבורה (1962) (שלהבת המורכבת מהמילים "שמע ישראל"),[2] "מועדים לשמחה ה'תשכ"ג" (1962), "א/ק שלום" (1963) (עם השקתה של אוניית הדגל של צים, "שלום"),[4] סדרת "מועדים לשמחה ה'תשכ"ה" (1965)[5] ובול לכבוד "מאה שנה לאיגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי" (1965),[6][7] וכן כרזה נגד העישון מטעם האגודה למלחמה בסרטן (פנים מחייכים ובפיהם פרח),[8] שלפיה הוכנה חותמת תעמולה עבור הדואר.[6]

בשנות ה-70 יצרו צילה ודידי מנוסי במשותף קריקטורות שפורסמו במדור המודעות של העיתון "ידיעות אחרונות".

בשנת 2010 זכתה ביחד עם בעלה בפרס עיפרון הזהב מטעם המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסומים עם דידי מנוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מעשה בעלמה ושמה לוסי, (ירושלים: ארז), [תשכ"-].
  • ספר הבדיחה והבישול של דידי מנוסי ושות’: מתכונים רציניים מכל העולם והומור גם; הנחתומים: עדנה ושמשון ענבל, צילה ודידי מנוסי; עיצוב ואיורים: צילה מנוסי, תל אביב: עידנים, תשמ"ח 1988. (הדפסה נוספת: הוד השרון: אסטרולוג, 2002)
  • ממ"ט אב"כ וכל השאר: הומור לשעות אטומות, תל אביב: כנרת, 1991. (הופיע באותה שנה גם באנגלית, בשם Scuddam maskud and all the rest:‎ Israeli humor from the sealed-in war)
  • כובע על הגבה, ‫תל אביב: כנרת, 1996.
  • מתנה קטנה גדולה, ‫תל אביב: כנרת, 1996
  • המדריך הזואולוגי לפוליטיקה הישראלית, אור יהודה: כנרת, 2000.
  • חמשירים בתרמיל לחייל ולמיל, תל אביב: י' גולן, תש"ס 2000.
  • ותשקוט הארץ 40 שניות: ממשלת שרון 2001–2002, תל אביב: טפר, 2003.

איורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סילבי קשת, חץ מסילבי קשת, ‫ירושלים ותל אביב: שוקן, 1969.
  • תנ"ך יונה, ירושלים: קורן, [תשל"-?]
  • אפריקה המתעוררת: מבחר שירים; ליקט ותרגם: שמשון ענבל; ציירה: צלה מנוסי; כתבה: עליזה יפה נוף, תל אביב: עקד, תשכ"ב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'Cyla Menusy,' in: Józef Mroszczak, I Międzynarodowe Biennale Plakatu w Warszawie, Warsaw: Wydawnictwo Artystyczno-Graficzne RSW "Prasa" WAG, 1968

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]