צינור עורקי פתוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צינור עורקי פתוח
Patent ductus arteriosus
איור של הלב וכלי הדם הגדולים עם צינור עורקי פתוח
איור של הלב וכלי הדם הגדולים עם צינור עורקי פתוח
תחום קרדיולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
  • L-lysine
  • אינדומטצין
  • alprostadil עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 891096 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D004374
MedlinePlus 001560
OMIM 607411
סיווגים
ICD-10 Q25.0
ICD-11 LA8B.4 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צינור עורקי פתוחלועזית: Patent ductus arteriosus, PDA) הוא מום לב מולד בו הצינור העורקי לא נסגר ונשאר פתוח לאחר הלידה. צינור עורקי פתוח נחשב לאחד ממומי הלב הנפוצים ביותר ונגרם כאשר הצינור העורקי לא נסגר כפי שנעשה ברוב המקרים לאחר הלידה. מצב זה משבש את פעילות מערכת הובלת הדם בגוף וגורם להובלת דם מאבי העורקים לעורק הריאה. מצב רפואי זה עלול לגרום לסיבוכים שונים לטווח הקצר והארוך בילוד. אבחון מתבצע על ידי תסמינים אופייניים ובדימות, בעיקר על ידי אקוקרדיוגרפיה. הטיפול במום נע בין טיפול שמרני ועד לניתוח לסגירת הפתח.

אפידמיולוגיה וגורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוערך כי צינור עורקי פתוח קורה אחת לכל 2000 לידות ומהווה 5%-10% מכלל מומי הלב המולדים, אם כי מוערך כי כולל צינור עורקי פתוח "שקט" (לא מאובחן), שיעור ההארעות הוא אחת לכל 500 לידות. צינור עורקי נמצא ב-65% מהלידות של פגים וילודים במשקל נמוך מאוד (מתחת ל-1 ק"ג). המום נפוץ פי 2 יותר בבנות מאשר בבנים[1]. המצב נפוץ גם אצל סובלים ממצוקה נשימתית של הילוד (IRDS), ילודים עם תסמונות גנטיות כמו תסמונת דאון או תינוקות שאימם חלתה באדמת במהלך ההריון. צינור עורקי פתוח נפוץ גם בתינוקות עם מומי לב מולדים אחרים[2]. למחלה גם מאפיינים תורשתיים מסוימים ונמצא כי ישנו סיכוי של 5% של הופעת המחלה אצל אח של ילד שנולד עם המום וכי לתאומים זהים סיכוי גבוהה יותר למום אצל שני הילודים מאשר בתאומים לא זהים[3].

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור הממחיש מעבר דם מאבי העורקים לעורק הריאה דרך צינור עורקי פתוח

הצינור העורקי הוא כלי דם המשמש כמעקף לריאות של הדם מעורק הריאה ישירות אל אבי העורקים. לאחר שולד נולד ומתחיל לנשום חמצן, אין כל שימוש לצינור העורקי והוא נסגר ב-90% מהוולדים תוך 48 שעות. מצב בו הוא לא נסגר תוך כמה שבועות נקרא צינור עורקי פתוח והוא מוביל לזרימת דם לא תקינה מאבי העורקים לעורק הריאה. במצב זה כמות רבה של דם מגיעה לריאות ובכך מעמיסה על הלב והריאות וגורמת לגודש ריאתי[2][4]. מצב זה עלול לגרום לירידה בזילוח ולעודף מעבר של הדם לריאות. מום זה עלול לגרום לאי-ספיקת לב עם גודש ריאתי, דימום מוחי תוך-חדרי, דלקת מעי נמקית, מחלת ריאות כרונית, התפתחות לא תקינה של הריאות והסמפונות ואף מוות. בפגים שנולדו מוקדם במיוחד, נחשב גורם זה כגורם משמעותי לתחלואה ומוות[5][6].

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמינים של צינור עורקי פתוח לא מופיעים לרוב בשלב מוקדם. בצינור עורקי פתוח קטן ולא משמעותי לרוב לא נוכל לראות תסמינים למעט איוושה סיסטולית חלשה. תסמינים נפוצים כוללים לחץ דם נמוך, איוושה סיסטולית, תסמונת אייזנמנגר, טכיפניאה וטכיקרדיה. צילום חזה יכול להראות סימנים של הרחבה של הצד השמאלי של הלב ועודף זרימת דם לריאות. האבחון הטוב ביותר נעשה על ידי בדיקת אקוקרדיוגרפיה, אך היא מתקשה להעריך בצורה אמינה את משמעותיות הנפח של העורק הפתוח. לאחרונה התגלו מרקרים בדם כמו BNP ו-NTpBNP שיכולים להעיד על המצאות צינור עורקי פתוח[6][1][4].

טיפול ופרוגנוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום אקוקרדיוגרפיה של מטופל שעבר ניתוח לטיפול בצינור עורקי פתוח. בתצלום ניתן לראות את אבי העורקים (A), עורק הריאה (P) וביניהם סליל ששימש לסגירת העורק

צורת הטיפול במום שנויה במחלוקת וישנם מספר רב של מחקרים סותרים באשר לטיפול המומלץ. טיפול שמרני בצינור עורקי פתוח נפוץ ונובע מהחשש של מהסיכונים בניתוח ותופעות הלוואי של התרופות ומהצפייה שהצינור ייסגר באופן עצמוני וטבעי. הטיפול השמרני כולל העמסת נוזלים, מתן משתנים, בדרך כלל פוסיד, ואסטרטגיות אוורור כמו העלאת הלחץ הסוף-נשימתי. חסרונות של שיטה זו כוללים גם עומס נפחי של נוזלים על הלב והריאות. טיפול נוסף הוא שימוש בתרופות כמו אינדומטצין, מעכבי ציקלואוקסיגנאז ופרצטמול, תרופות שהראו שיפור במחלה אך מלוות בתופעות לוואי מסוכנות. ניתוח לסגירת הצינור מבוצע לרוב רק לאחר כישלון טיפול תרופתי או התוויות נגד. ניתוח יכול להתבצע על ידי השתלת קפיץ או מכשיר המונע מעבר דם בין כלי הדם או באמצעות תפירה של כלי הדם. ניתוח לסגירת העורק נמצא על ידי מחקרים כמונע תמותה אך מעלה את הסיכוי לבעיות נוירולוגיות-התפתחותיות[5][6][4]. מעקב לאחר טיפול/ללא טיפול מתבצע באופן תקופתי על ידי קרדיולוג וברוב המקרים לא ניתנות תרופות קבועות למטופלים[4].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צינור עורקי פתוח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Alban-Elouen Baruteau, Sébastien Hascoët, Julien Baruteau, Younes Boudjemline, Virginie Lambert, Claude-Yves Angel, Emre Belli, Jérôme Petit and Robert Pass. Transcatheter closure of patent ductus arteriosus: Past, present and future. Archives of Cardiovascular Diseases, 2014-02-01, Volume 107, Issue 2, Pages 122-132
  2. ^ 1 2 MedlinePlus > Patent ductus arteriosus
  3. ^ Tamorah R. Lewis, Elaine L. Shelton, Sara L. Van Driest, Prince J. Kannankeril and Jeff Reese. Genetics of the patent ductus arteriosus (PDA) and pharmacogenetics of PDA treatment. Seminars in Fetal and Neonatal Medicine, 2018-08-01, Volume 23, Issue 4, Pages 232-238
  4. ^ 1 2 3 4 AHA https://www.heart.org/en/health-topics/congenital-heart-defects/about-congenital-heart-defects/patent-ductus-arteriosus-pda
  5. ^ 1 2 Dany E. Weisz, Kiran More, Patrick J. McNamara, Prakesh S. Shah. PDA Ligation and Health Outcomes: A Meta-analysis. April 2014, VOLUME 133 / ISSUE 4
  6. ^ 1 2 3 Amish Jain, MBBS, MRCPCH1; Prakesh S. Shah, MD, MSc, FRCPC. Diagnosis, Evaluation, and Management of Patent Ductus Arteriosus in Preterm Neonates. JAMA Pediatr. 2015;169(9):863-872.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.