ציניקנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Sanzio 01 cropped.png
פילוסופיה יוונית
פילוסופיה קדם-סוקרטית
פילוסופיה קדם-אלאטית
האסכולה המילטית
האסכולה הפיתגוראית
האסכולה האלאטית
האסכולה הפלורליסטית
האסכולה האטומיסטית
סופיזם
סוקרטס
אפלטון
פלאטוניזם
נאופלאטוניזם
אריסטו
האסכולה האפיקוראית
האסכולה הסטואית
ציניקנים

הציניקנים (יוונית: κυνικοί. שם הזרם: κυνισμός) היוו זרם פילוסופי ואורח חיים חשובים בעת העתיקה ביוון. אנטיסתנס יסד את הזרם הפילוסופי במחצית השנייה של המאה ה-4 לפסה"נ. עם שינויים שונים, זרם זה המשיך להתקיים עד קצו של העולם הרומי במאה ה-6 לספירה. יש להתייחס לציניקנים כזרם פילוסופי ולא אסכולה היות שמדובר ברצף של אנשים שונים במשך הדורות, שדגלו בצורה זו או אחרת ברעיונתיו של דיוגנס, רעיונות ששימשו כגרעין תפיסתי והתנהגותי משותף לכל האנשים האלו, אך מבלי לפתח אסכולה משותפת ורישמית. גרעין עיקרי זה אומר שתכלית החיים היא האושר והדרך אל האושר מחייבת חיים על פי המידה הטובה וסיפוק הצרכים בהתאם לטבע.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמם מגיע כנראה או ממבנה באתונה שהיה קרוי קינוסרגס (Κυνόσαργες), שאירח את האסכולה בראשיתה, או מהמילה היוונית לכלב (קיאון, κύων) שהיה כינויו של דיוגנס.

הציניקנים העיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציניקנים החשובים המוקדמים היו אנטיסתנס, דיוגנס איש סינופ, קראטס מתבאי, זנון מקיטיון וביון מבוריסתנס; בתקופה הרומית המאוחרת, השמות העיקריים הם דמטריוס (חברו של סנקה הצעיר), אואנומאוס ודמונקס. כל האישים האלה דבקו בעקרונות שהעמיד אנטיסתנס.

רעיונות הציניקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטיסתנס היה תלמיד של סוקרטס, ממנו הוא קיבל את העקרון האתי הבסיסי שהטוב, ולא ההנאה, היא המטרה של הקיום. לפיכך הוא היה בקדמתה של מהפכה אינטלקטואלית שבמהלכה המחשבה הפסיקה לעסוק בתחום הפיזי ועברה להתמקד ביישום של ההגיון בהתנהגות המעשית היום-יומית של האדם. "הטוב", אומר סוקרטס, "הוא הידע": בהרמוניה של המוסר עם ההגיון נמצאת המציאות האמיתית ביותר של האדם. אנתיסתנס אימץ את העקרון הזה במשמעותו המילולית ביותר, והסביר "ידע" באופן הצר ביותר כפעולה והחלטה מעשית, ומוציא מכלל זה כל דבר חוץ מהרצון האנושי כשהוא מגשים עצמו בקיום הרגיל. כפי שבלוגיקה התוצאה של מהלך זה היה נומינליזם טהור, כך גם באתיקה הוא נדרש לאינדיבידואליזם, להכחשה של משמעותם של יחסים חברתיים ולאומיים, ולפסילה של הלימודים המדעיים וכמעט כל דבר אחר שהיוונים החשיבו כחינוך. הוא וחסידיו הוליכו את האינבידואליזם הזה עד לקיצוניות. ההנאות הרגילות של החיים היו בשבילם לא רק חסרות חשיבות אלא אף מזיקות מכיוון שהם הפריעו לפעולתו של הרצון. עושר, פופולריות וכוח לרוב מפריעים להגיון ומסיתים את הנשמה מהטבעי למלאכותי. האדם קיים רק עבור עצמו, ובעצמו בלבד; מטרתו הנעלה ביותר היא ידע-עצמי והגשמה עצמית על פי ההגיון שלו, בלי כל קשר למצב החברה והמדינה. עבור מטרה זו, עוני ושם רע הם יתרונות, מכיוון שהם גורמים לאדם להתעסק יותר בעצמו, מגבירים את השליטה העצמית שלו ומטהרים את האינטלקט שלו מהחיצוניות. האדם הטוב (כלומר, החכם), אינו רוצה דבר: כמו האלים, הוא מספיק-לעצמו; "על האדם להגיע לחכמה – או שיקנה חבל"; הוא אזרח של העולם, ולא של מדינה מסוימת.

הביקורת על האסכולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין זה מפתיע שהחלוצים של מערכת כזו ספגו ביקורת ועוררו גיחוך בקרב עמיתיהם, ולא בחוסר צדק. ידוע כי דיוגנס וקראטס ניסו להכריח את חבריהם להתנהג על פי עקרונותיהם באופן חסר טאקט ופולשני. עצם מהותה של הפילוסופיה שלהם חייבה התנגדות לנימוסים חברתיים; היה בלתי אפשרי "לשוב לטבע" בתוך החברה המורגלת במלאכותיות של נימוסים ומנהגים ללא זעזוע התחושות העדינות של חברה זו. כמו כן, הגיוני כי תחושת האופוזיציה הביאה חלק מהציניקנים לתחושה והצגה של עליונות. יחד עם זאת, אין כל סיבה לראות את המוזריות של כמה יחידים כתכונות של האסכולה כולה או של הדעות שלה.

לוגיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוגיקה, אנטיסתנס הוטרד בבעיית האחד והרבים. כנומינליסט מובהק, הוא טען כי הגדרה ומשפט תמיד יהיו או סותרים או טאטולוגים. רעיונות קיימים רק בהכרה החושבת אותם. "סוס", אומר אנתיסתנס, "אני יכול לראות, אבל את הסוסיות אני לא יכול לראות". הגדרה היא רק אופן מעגלי של טענת זהות: "עץ הוא גדילה צמחית", מבחינה לוגית, זהה לאמירה "עץ הוא עץ".

ציניקנים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנראה שהציניקניזם זכה לעדנה ברומא במאות ה-1 וה-2. דמטריוס ודמונקס זכו לשבחים רבים מסנקה ומרקוס אנאוס לוקאנוס בהתאמה. כנראה כי ציניקנים מאוחרים אלה התאימו עצמם לזמנים שבו הם חיו ונמנעו מההגזמות של דיוגנס ואחרים. אך הם עדיין היו נאמנים לרוחו של אנתיסתנס, וזכו למקום מכובד במחשבה הרומאית. פופולריות זו הביאה לכך ששרלטנים נמשכו לשורותיהם גם כן. לפיכך, ברומא ציניקניזם היה בחלקו מטרה לניגוח של הסטיריקן ובחלקו אידאל של ההוגה.

חשיבות הציניקיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציניקיזם היה התפתחות חשובה ביותר בעיון האתי. עם כל הפסיכולוגיה הפגומה שלו, הלוגיקה העקרה והטכניקה הבוסרית, הוא הדגיש שתי אמיתות גדולות וחשובות, ראשית האחריות האבסלוטית של היחיד כיחידה מוסרית, ושנית, האוטוקרטיה של הרצון. כמו כן, הציניקנים היו חשובים כמקדימי הסטואה. הקירבה ביניהם מודגמת באמירתו של יובנליס, כי ההבדל היחיד בין ציניקן לאיש סטואה היה בגלימה שלו. זנון מקיטיון שייסד את האסכולה הסטואית היה תלמידו של קראטס, ולמד ממנו את הערך המוסרי שבשליטה עצמית ובאדישות לתענוגות פיזיים.

חשיבותם של עקרונות האסכולה אינה רק בערך הפנימי של האתיקה שלהם, אלא גם בעובדה שהם מהווים את הקשר בין סוקרטס לבין הסטואים, בין הפילוסופיה היוונית בעיקרה של המאה ה-4 לפנה"ס לבין מערכת מחשבה שהשפיעה עמוקות על האתיקה בימי הביניים ובעת החדשה. מאז תקופתו של סוקרטס ובאופן רציף עד לתקופתו של אדריאנוס, האסכולה יוצגה על ידי אנשים בעלי אינדיבידואליות חזקה.

החסרונות בפילוסופיה הציניקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להצביע על שני חסרונות בפילוסופיה הציניקנית. ראשית, הם אינם מפתחים את המסומל במילה "ידע". "הטוב הוא הידע"; ידע של מה? ומה הקשר בין הידע הזה לבין הרצון? שאלות אלה מעולם לא נענו על ידם באופן משביע רצון. שנית, הם נכשלו בטעות הטבעית של הדגשת הצד החייתי של "הטבע" שהיה הקריטריון האתי שלהם. כשהם מתנגדים לריסונים המלאכותיים של התרבות, הם היו עשויים להדרדר לחייתיות ממש. רבים מהם תמכו בעקרון של נשים משותפות. הסטואה פיתחו את הדוקטרינות האלה בצורה פחות קיצונית, ונתנו למלים "טבע" ו"ידע" פירושים שלמים יותר ופחות קיצוניים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


פילוסופיה
P philosophy1.png
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
פורטל פילוסופיה