ציסטאמין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציסטאמין - cysteamine או מרקפטאמין - mercaptamine
נתונים כימיים
כתיב כימי C2H7NS 
מסה מולרית 77.03 יחידת מסה אטומית מאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
בטיחות
מעמד חוקי תרופת מרשם
דרכי מתן פומי, טיפות עיניים
מזהים
קוד ACT S01XA21, A16AA04 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר CAS 60-23-1
PubChem 6058
ChemSpider 5834
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ציסטאמין (cysteamine) או מרקפטאמין {mercaptamine) הוא החומר הפעיל בתרופות המיועדות לטיפול במחלת הציסטינוזיס(אנ') ותסמיניה. תרופות אלו כוללות כמוסות(אנ') ציסטגון (cystagon)[1][2] ופרוציסבי (procysbi) המכילות ציסטאמין ביטרטראט (cysteamine bitartrate) וטיפות העיניים, ציסטאדרופס (cystadrops) וציסטאראן (cystaran) המכילות ציסטאמין הידרוכלוריד (cysteamine hydrochloride).

ציסטאמין הוא אמינותיול, כלומר, תרכובת אורגנית המכילה קבוצות פונקציונליות של אמין ושל תיול. ציסטמין הוא מוצק, מסיס במים, בעל צבע לבן ונמצא בשימוש, לעיתים קרובות, כמלחים של נגזרת האמוניום שלו +‏[HSCH2CH2NH3][3] כולל מלחי הידרוכלוריד, ביטרטראט(אנ') ופוספוציסטאמין[4].

מולקולת ציסטאמין מיוצרת בגופם של יונקים, כולל בני אדם, על ידי פירוק של קואנזים A. חומר הביניים, פנטתאין(אנ') מתפרק לציסטאמין ולחומצה פנטותנית[4]. ציסטאמין הוא חומר המוצא הביוסינתטי של המוליך העצבי היפוטאורין(אנ')[5][6].

המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציסטינוזיס היא הפרעה גנטית, רב-מערכתית ונדירה. המחלה מאופיינת על ידי הצטברות של חומצת אמינו, ציסטין ברקמות ואיברים שונים בגוף, כולל בכליות, בעיניים, בשרירים, בכבד, בלבלב ובמוח. באופן כללי, ציסטינוזיס מחולקת לשלוש צורות שונות הידועות כציסטינוזיס כלייתית (nephropathic cystinosis), ציסטינוזיס ביניים (intermediate cystinosis) וציסטינוזיס של העיניים (ocular cystinosis) או ציסטינוזיס לא-כלייתית. הגיל בו מתפרצת המחלה, התסמינים והחומרה של ציסטינוזיס עשויים להיות שונים במידה רבה בין אדם אחד למישנהו. ציסטינוזיס כלייתית מופיעה בילדות והיא הצורה הנפוצה והחמורה ביותר. הכליות והעיניים הם שני האיברים הנפגעים לעיתים הקרובות ביותר. חולים עם ציסטינוזיס כלייתית או ציסטינוזיס ביניים נזקקים בסופו של דבר להשתלת כליה. ציסטינוזיס לא-כלייתית, של העיניים, פוגעת רק בקרניות העיניים. ציסטינוזיס נגרמת על ידי מוטציות בגן CTNS ועוברת בתורשה כמחלה רצסיבית אוטוזומלית[7].

שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציסטאמין משמש לטיפול במחלת הציסטינוזיס ותסמיניה. ציסטאמין זמין לשימוש פומי, בצורת כמוסות רגילות וכמוסות בשחרור מושהה וכטיפות עיניים. התרופות המכילות ציסטאמין להתוויה זו, אושרו על ידי מינהל מזון והתרופות האמריקאי (FDA) ועל ידי סוכנות התרופות האירופית (EMA)‏[8][9][10][11][12].

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תווית ציסטאמין במתן פומי, נושאת אזהרות לגבי פריחות חמורות בעור, נגעים בעור, בעצמות ובעיות בפרקים. כיבים או דימום בקיבה ובמעיים, תסמינים במערכת העצבים המרכזית, כולל פרכוסים, עייפות, ישנוניות, דיכאון, ואנצפלופתיה. לויקופניה, תוצאות אבנורמליות בבדיקות דם לגבי תפקודי כבד, ויתר לחץ דם תוך-גולגולתי שפיר(אנ'), העלול לגרום לכאבי ראש, טנטון, סחרחורת, בחילה, ראייה כפולה או מטושטשת, אובדן ראייה וכאב מאחורי העין או כאב בתנועת העין[9].

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של ציסטאמין, במתן פומי, הן הקאות, איבוד תיאבון, חום גבוה, שלשול, ישנוניות, ופריחה.

תופעות לוואי נוספות של ציסטאמין, במתן פומי, כוללות ריח רע מהפה, ריח גוף, בחילות, וכאבי בטן[9].

עבור ציסטאמין בטיפות עיניים, ההשפעות השליליות הנפוצות ביותר הן רגישות לאור, אדמומיות וכאבי עיניים, כאבי ראש ופגמים בשדה הראייה[11].

אין להשתמש בציסטאמין במתן פומי או כטיפות עיניים, בעת ההריון. יש להיוועץ ברופא המטפל לגבי הריון מתוכנן. אין להשתמש בציסטאמין בעת הנקה ובכל מקרה יש להיוועץ ברופא המטפל[11].

תגובות בין-תרופתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא דווחו תגובות בין-תרופתיות, עבור הכמוסות הרגילות או עבור טיפות העיניים המכילות ציסטאמין[10][11].

מנגנון פעולה ופעילות ביולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנשים עם ציסטינוזיס יש חסר בנשא התפקודי, ציסטינוזין (Cystinosin) המקודד על ידי הגן CTNS והמעביר ציסטין מהליזוזום לציטוזול בתא. חסר בציסטינוזין מוביל להצטברות של ציסטין בליזוזומים, בצורת גבישים, ופוגע בתאים[8].

ציסטאמין נכנס לליזוזומים והופך ציסטין לציסטאין (Cysteine) ולדיסולפיד המעורב ציסטאין-ציסטאמין (cysteine-cysteamine), אשר שניהם יכולים לצאת מהליזוזום[9].

ציסטאמין, אף מקדם את ההובלה, לתוך התאים, של חומצת האמינו L-ציסטאין, אשר עשויה להיות בשימוש ליצירת גלוטתיון, שהוא אחד מנוגדי החמצון התוך-תאיים החזקים ביותר[6].

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציסטאמין נחקר במודלים במבחנה ובבעלי חיים, בשנות החמישים של המאה ה-20 לגבי השפעותיו בהגנה מפני קרינה(אנ'), ובמודלים דומים משנות השבעים של המאה ה-20 ואילך, לגבי השפעותיו על אנמיה חרמשית, גדילה, לגבי יכולתו לאפנן את המערכת החיסונית וכמעכב אפשרי של נגיף האיידס HIV[4].

בשנות השבעים של המאה ה-20 נבחן ציסטאמין בניסויים קליניים, שלא צלחו, לגבי השפעותיו על רעילות של פרצטמול(אנ'), ובשנות ה-90 של המאה ה-20 והעשור הראשון של המאה ה-21, עבור זאבת אדמנתית מערכתית[4].

ניסויים קליניים במחלת הנטינגטון החלו בשנות התשעים של המאה ה-20 ונמשכו עד שנת 2015[4][13].

מאז שנת 2013, ציסטאמין נבחן בניסויים קליניים עבור מחלת פרקינסון, מלריה, מחלת קרינה, הפרעות נוירודגנרטיביות, הפרעות נוירו-פסיכיאטריות וטיפול בסרטן[4].

ציסטאמין אף נחקר בניסויים קליניים עבור מחלת הכבד השומני שאינה נובעת מצריכת אלכוהול בילדים[14].

התרופות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופה ציסטגון מאושרת לשיווק בישראל, בצורת כמוסות קשות, ומיועדת לטיפול בחולי ציסטינוזיס. התרופה כלולה בסל הבריאות. התרופה ציסטאדרופס אינה רשומה בישראל, אך מיובאת לישראל, על פי הצורך, תחת אישור מיוחד של משרד הבריאות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ציסטאמין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הערך "ציסטגון - Cystagon", באתר "ויקיתרופות"
  2. ^ ציסטגון באתר משרד הבריאות
  3. ^ Reid, E. Emmet (1958). Organic Chemistry of Bivalent Sulfur. New York: Chemical Publishing Company, Inc. pp. 398–399.
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 Besouw, M; Masereeuw, R; van den Heuvel, L; Levtchenko, E (August 2013). Cysteamine: an old drug with new potential. Drug Discovery Today. 18 (15–16): 785–92. doi:10.1016/j.drudis.2013.02.003. PMID 23416144
  5. ^ Thomas P. Singer Oxidative Metabolism of Cysteine and Cystine in David M. Greenberg (ed.) Metabolic pathways Vol. 7. Metabolism of sulfur compounds (3rd ed.). New York: Academic Press. p. 545. ISBN 9780323162081.
  6. ^ 1 2 Besouw, Martine; Masereeuw, Rosalinde; van den Heuvel, Lambert; Levtchenko, Elena (August 2013). "Cysteamine: an old drug with new potential". Drug Discovery Today. 18 (15–16): 785–792. doi:10.1016/j.drudis.2013.02.003. ISSN 1878-5832. PMID 23416144.
  7. ^ Cystinosis, Rare Disease Database, NORD
  8. ^ 1 2 Galina Nesterova, and William A Gahl Cystinosis
  9. ^ 1 2 3 4 US Label: Cysteamine bitartrate delayed-release capsules
  10. ^ 1 2 US Label: Cysteamine bitartrate capsules
  11. ^ 1 2 3 4 US Label: Cysteamine ophthalmic solution
  12. ^ Fatemeh Shams, Iain Livingstone, Dilys Oladiwura, and Kanna Ramaesh Treatment of corneal cystine crystal accumulation in patients with cystinosis
  13. ^ Shannon, KM; Fraint, A (15 September 2015). "Therapeutic advances in Huntington's Disease". Movement Disorders. 30 (11): 1539–46. doi:10.1002/mds.26331. PMID 26226924.
  14. ^ Mitchel, EB; Lavine, JE (November 2014). "Review article: the management of paediatric nonalcoholic fatty liver disease". Alimentary Pharmacology & Therapeutics. 40 (10): 1155–70. doi:10.1111/apt.12972. PMID 25267322.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.