ציפורי שלג לא עפות
_-_cover.jpg) | |
| עטיפת החוברת Green Lantern Vol. 2 #85. אמנות מאת ניל אדמס ודיק ג'ורדנו | |
| מידע קומיקס | |
|---|---|
| יוצר | דניס או'ניל וניל אדמס |
| סוגה | קומיקס |
| תקופת פרסום מקורית | אוגוסט/ספטמבר – אוקטובר/נובמבר 1971 (כשנתיים) |
| ארץ מקור |
 ארצות הברית |
| שפת המקור | אנגלית |
| מוציא לאור | DC קומיקס |
| מספר החוברות | 2 |
ציפורי שלג לא עפות (באנגלית: Snowbirds Don't Fly) היא קשת סיפור, שפורסמה בחוברות הקומיקס גרין לנטרן ביקום DC על ידי חברת ההוצאה לאור DC קומיקס, ונמשכה לאורך שתי חוברות בין אוגוסט/ספטמבר לאוקטובר/נובמבר 1971. את הסיפור כתב דניס או'ניל, בעוד ניל אדמס אייר אותו.
העלילה מציגה את ההתמכרות לסמים של רוי הרפר, עוזרו של גיבור-העל החץ הירוק, והמאבק של החץ והאל ג'ורדן בסחר בסמים. זו התצוגה השנייה במדיום הקומיקס של סמים, לאחר קשת הסיפור "הגובלין הירוק נולד מחדש" בחוברות דמותו של ספיידרמן בחברה המתחרה מארוול קומיקס. "ציפורי שלג לא עפות" נחשבת לאחד הסיפורים הידועים ביותר של החץ הירוק, והיא זכתה מלבד שבחי המבקרים ופרס שהאזאם גם למכתב הוקרה אישי של ראש עיריית ניו יורק ג'ון לינדזי.
קשת הסיפור התפרסמה בחוברות Green Lantern Vol. 2 #85-86, כשתאריך היציאה המוטבע על שעריהן הוא אוגוסט ונובמבר 1971 בעוד בתוך החוברת עצמה תאריכי היציאה הכתובים הם ספטמבר ואוקטובר 1971 – ועל כן השימוש בלוכסן בנוגע ליציאה לאור.
פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שנות ה-60, כותר הקומיקס "Green Lantern" עמד על סף ביטול. לאחר ריצה מוצלחת עם דמויות ליגת הצדק, הכותב דניס או'ניל המתנה לכותר אודות הדמות גרין לנטרן בהרפתקאות משותפות עם החץ הירוק. או'ניל, שהוביל קו של יצירות שמאלניות בעלות מודעות חברתית, המשיך את המהפך של אוליבר קווין, האלטר-אגו של החץ הירוק, מפלייבוי מיליארד אל גיבור-על עירוני, אותו התחילו בוב האני והמאייר ניל אדמס בשנים קודם לכן.[1][2] לאור החופש היצירתי אותו או'ניל קיבל, היות שהכותר ממילא כמעט והתבטל, הוא החליט לשלב בו באופן ניכר יותר אקטיביזם ופן מסוים של עיתונאות. בהתייחסו לזה, או'ניל אמר כי "זה היה מצב שבו לאף אחד לא היה מה להפסיד, ואני חושב שכתיבה על דברים שהדאיגו אותי באמת הוציאה ממני רמה גבוהה יותר של אומנות. כמו כן, זה נתן לי לפתור בעיות אמיתיות שלא התמודדתי איתן לפני כן". אל העבודה על הכותר היה אמור להצטרף במקור גיל קיין, אך לבסוף היה זה המאייר אדמס ששב אל הדמות.[3]
הריצה של או'ניל ואדמס זכתה לתשומת לב תקשורתית גבוהה ולשבחים מן המבקרים. כמו כן, השניים זכו במאי 1971 בחמישה פרסי שהאזאם על עבודתם. עם זאת, הם התחילו להרגיש מיצוי וראו בסיפוריהם חסרי רלוונטיות אמיתית. אדמס דחף לכתיבת סיפור שיעסוק בהתמכרות לסמים, תמה בה גם או'ניל רצה לעסוק. עבור השניים היה זה דבר אישי, שכן אדמס התנדב במרכז השכונתי שלו לגמילה מסמים ואו'ניל התגורר בשכונה עם מספר רב של מכורים לסמים.[4] כאשר אדמס אייר, יחד עם דיק ג'ורדנו, את עטיפת החוברת בה נראית דמותו של רוי הרפר מזריק הרואין, העורך יוליוס שוורץ דחה את הסיפור, מאחר שרשות הקומיקס הייתה מתנגדת לפרסום בגלל קוד האתיקה של הקומיקס שאסר בתכלית האיסור את השימוש בסמים ללא קשר לתוכן הסיפור.[5] שוורץ תמך באופן עקרוני בפרסום קשת הסיפור, אך הוא מצא בקוד האתיקה של הקומיקס כמגבלה הגדולה ביותר להתמודדות עם סוגיות חברתיות בקומיקס.[3]
אז, חברת ההוצאה לאור המתחרה מארוול קומיקס פרסמה את קשת הסיפור "הגובלין הירוק נולד מחדש" בחוברות דמותו של ספיידרמן. בסיפור זה, הארי אוסבורן מתמכר לסמים מדיכאון על כך שאהובתו מרי ג'יין ווטסון מראה סימני חיבה לאדם אחר. רשות הקומיקס אסרה את פרסום שלושת החוברות של אותו הסיפור, ואלו היו למעשה גיליונות הקומיקס הראשונים מאז היווסדות רשות הקומיקס ב-1954 שפורסמו ללא גושפנקה שלה. אדמס ציין במורת רוח כי "יכולנו לעשות את זה קודם ולהיות אלה שיעשו מהלך גדול", והקניט את סיפורו של סטן לי בטענה כי "לקחת כדור וללכת על הגג זה לא מסוג הדברים שבאמת קורים". מיד לאחר פרסום הסיפור של מארוול, כלל המוציאים לאור נפגשו כדי לשכתב לחלוטין את קוד האתיקה של הקומיקס – ובכך אפשרו את פרסום הסיפור של או'ניל ואדמס.[5]
לדברי או'ניל, דמותו של רוי הרפר נבחרה להמחיש בסיפור את השימוש בסמים "בשביל השפעה רגשית מקסימלית. חשבנו שבחור טוב ומבוסס בעיצומה של התמכרות יהיה חזק יותר מ... איזו דמות שהיינו ממציאים בשביל האירוע... רצינו להראות שהתמכרות איננה מוגבלת לילדים "רעים" או "מוטעים"".[5] הסוף המקורי של קשת הסיפור הראה את הרפר מתגבר על ההתמכרות ומשלים בפיוס עם קווין, אך אדמס מחה על כך שהסוף הזה הוא אנטי-קליימקסי מידי. או'ניל סירב לשנות את הסוף, ואדמס כתב ואייר מחדש את הסוף מאחורי גבו והגיש את השינויים אל שוורץ. בסופו של דבר, הפרסום כלל את השינויים של אדמס למורת רוחו של או'ניל. במאמר שכתב כמה שנים אחר כך, ב-1975, או'ניל הצהיר כי הוא עדיין חש שהסיום של אדמס עשה עוול לסיפור, שכן "מה שמשתמע בסוף הוא שאגרוף בפנים פותר את הכל".[4]
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הליכה תמימה ברחובות העיר סטאר סיטי, אוליבר קווין מותקף בפתאומיות על ידי חבורת פושעים. לאחר קרב קצר בו ידו של קווין על העליונה, הוא נורה לפתע בחץ ונפצע. כשעוברי אורח מסרבים לסייע לו בשעת לילה כל כך מאוחרת, קווין גורר את עצמו באפיסת כוחות עד לבית החולים הקרוב ושם מתמוטט בעמדת הקבלה. בתום הטיפול הרפואי, קווין קורא לחברו האל ג'ורדן בבקשה לעזרה. השניים מעלים חשש כי החץ, שזהה לחיציו של קווין עצמו, נגנב מעוזרו רוי הרפר, אותו קווין הזניח בתקופה האחרונה כשיצא להרפתקאות חובקות עולם יחד עם ג'ורדן. קווין וג'ורדן עוטים את חליפותיהם כחץ הירוק וכגרין לנטרן, בהתאמה, ויוצאים לברר את המאורע.
במרתף הסמוך למקום בו קווין הותקף, הם מוצאים נרקומן נואש המתחנן למנת סמים. הנרקומן מוביל את השניים אל דירה נטושה, שם השניים נלחמים בנרקומנים זועמים התוקפים אותם בדרישה לקבלת מנות סמים. בין הנרקומנים נמצא גם הרפר, בו קווין רואה סוכן כפול הנמצא במסווה על מנת לעצור את השימוש לרעה בסמים. עם מידע מטעם הנרקומנים, קווין וג'ורדן מגיעים אל מחבוא סוחרי הסמים ומתעמתים איתם. הסוחרים מזריקים בכוח לשניים סמים על מנת להכפיש אותם בפני המשטרה שבדרכה למקום, אך הרפר מגיע בדיוק בזמן על מנת לחלץ אותם. במקום מסתור, קווין משוחח עם הרפר על התמכרות לסמים והסכנות הכרוכות בכך, כשהרפר מצדיק את הנרקומנים בטענה כי ללא דמות אב ניתן למצוא מעין נחמה בשימוש בסמים. אחר כך, קווין מוצא את הרפר מזריק הרואין בסתר.[6]
זעום מן הגילוי כי עוזרו התמכר לסמים בזמן היעדרותו, קווין מכה את הרפר ומסלק אותו. במקביל, חבריו הנרקומנים החדשים של הרפר משתכרים ומשתמשים בכמות סמים גדולה, עד שגופו של אחד מהם קורס והוא מת ממנת יתר. ג'ורדן מוצא את הרפר מתאבל על חברו המת בסמטה נידחת, שם הרפר מודה בהתמכרותו ומביע נכונות להיגמל בשיטת "קולד טרקי" ללא שום עזרת רופאים, וג'ורדן לוקח אותו אל דיינה לאנס כדי שתסייע לו להתמודד עם בעיותיו. בדרישה ל"צדק", קווין רודף אחר שרשרת הייצור, האספקה והמכירה של הסמים – ולוכד את כל העוסקים במלאכה.
מאוחר יותר, קווין, ג'ורדן, הרפר ולאנס משתתפים בהלוויה של הנרקומן המת. בעימות בין השניים, הרפר מכה את קווין בפניו ומאשים אותו, המנטור שלו, בכך שנטש אותו לטובת הרפתקאות עם ג'ורדן ולמעשה הביא להתמכרותו. הרפר עוזב את בית הקברות בזעם, כשקווין נשאר דומע מאחור בגאווה על חניכו שהתבגר ויוצא לדרך עצמאית.[7]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Talent Pool 19 – Denny O'Neil, Talent Pool, דצמבר 1999
- ^ Robert Greenberger, The DC Comics Encyclopedia, DK ADULT, 2008, ISBN 978-0-7566-4119-1; עמ' 142–143
- ^ 1 2 Dwight Jon Zimmerman, Denny O'Neil, Comics Interview (no. 35), Fictioneer Books, אוגוסט 1986; עמ' 22–37
- ^ 1 2 Jhon Wells, Green Lantern/Green Arrow: And Through Them Change an Industry, Back Issue!, TwoMorrows Publishing, דצמבר 2010; עמ' 39–54
- ^ 1 2 3 Roy Harper: Teen Sidekick, Drug User, Titans Tower, 4 בפברואר 2012
- ^ Green Lantern Vol. 2 #86, August/September 1971
- ^ Green Lantern Vol. 2 #87, October/November 1971
| החץ הירוק | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| מורט ויזינגר • ג'ורג' פאפ | |||||
| החץ הירוק | אוליבר קווין • קונור הוק | ||||
| דמויות |
| ||||
| סיפורים | ציפורי שלג לא עפות (1971) • ציידי הקשת הארוכה (1987) • אשפת חיצים (2001) • שנה ראשונה (2007) | ||||
| עיבודים | "החץ" (2012–2020) | ||||