ציפי ברנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציפי ברנד
לידה 16 במאי 1970 (בת 53)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת מועצה תל אביב-יפו
2013–מכהנת
(כ־11 שנים)
פרסים והוקרה
דוקאביב (2009) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ציפי ברנד פרנק (נולדה ב-16 במאי 1970) היא סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו לשעבר. בעברה הייתה עיתונאית, מפיקה ובמאית סרטים דוקומנטריים, זוכת פרס אמי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בתל אביב, שירתה בצה"ל כקצינת מודיעין. היא בעלת תואר ראשון במשפטים ותקשורת מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 2005 זכתה במלגת נימן של אוניברסיטת הרווארד ולמדה שם במשך שנה אחת.

בשנת 1992 הייתה מפיקה בדסק החדשות של חברת CBS. בשנים 1993–2001 עבדה בחברת החדשות של ערוץ 2. הייתה חלק מצוות ההקמה של מערכת החדשות, ריכזה את מערכת הכתבים השוטפת, וביצעה כתבות תחקיר ויצירה דוקומנטרית במהדורה המרכזית ובתוכנית "אולפן שישי", בה עבדה כעורכת.

בשנים 2003–2004 עבדה בחברת החדשות של ערוץ 10 ככתבת פוליטית ופרשנית, וכמגישת התוכנית "העולם האמיתי מאחורי המודעות".

בשנת 2003 הקימה את חברת "ברנדקום הפקות", בה היא מפיקה ומביימת סרטים דוקומנטריים[1].

פעילות חברתית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013 הייתה ציפי ברנד שותפה להקמה וניהלה את הארגון "גן זה לא מחסן"[2], כחלק מפעילותה הובילה מהלך מול עיריית תל אביב יפו והממשלה להוספת כוח אדם בגני הילדים. היא הובילה[דרושה הבהרה] לשביתה גורפת של הורים בגני הילדים בעיר; ולהסדרת נושא כח האדם בגני הטרום טרום חובה (טט"ח, לידה עד גיל 3) ב"חוק ההסדרים"[3].[דרוש מקור: לכך שהיא לקחה בו חלק] באותה שנה נבחרה למועצת העיר תל אביב-יפו במסגרת סיעת "שימו לב הורים"[4], שהקימה יחד עם פעילים חברתיים אחרים. ברנד הכניסה לעירייה פעילות למען המשפחות הצעירות בעיר.

בשנת 2014 הייתה ברנד חברת המועצה היחידה שהתנגדה להעלאה נוספת, מעבר למדד, של הארנונה בעיר, ובשל כך הודחה מוועדת החינוך בעירייה ומהקואליציה[5].

בשנת 2018, עת כיהנה כסגנית ראש העירייה, הוקם תחתיה האגף לגיל הרך ועיריית תל אביב יפו החלה לקחת אחריות על גילאי לידה עד שלוש.

כיהנה כראש ועדת ביקורת בעיריית תל אביב-יפו. במהלך הקדנציה של השנים 2014–2019 הייתה למעשה חברת האופוזיציה העירונית היחידה, ולכן ניהלה את המאבקים הציבוריים העיקריים בעיר. למשל, בינואר 2015 יזמה את השביתה הגדולה של ההורים לילדי הגנים בתל אביב במחאה על מחסור בסייעות בגנים;[6][7] עתירתה נגד משטרת לינקולן וההחלטה להזיז את המשטרה מחוץ לשכונה מאוכלסת;[8] הפעילות שלה למען המרחב הציבורי ונגד בניית מגדלי היוקרה בכיכר אתרים; תוספת האבטחה באשכולות גני הילדים, ועוד. לקראת בחירות 2018 הודיעה על כוונתה להתמודד על ראשות העיר[9], אך ב-26 בספטמבר, יום קודם הגשת הרשימות, הודיעה על פרישתה מהמרוץ ועל הצטרפותה כמספר 2 ברשימת "רוב העיר" בהנהגת אסף זמיר[10].

במרץ 2019 נבחרה על ידי מועצת העיר כסגנית ראש עיריית תל אביב והממונה על טיפול במשפחות צעירות.

כיו"ר הוועדה לשוויון מגדרי בעיר יזמה ברנד את התכנית להנחלת שוויון מגדרי בעיר. כמו כן היא פעלה[דרושה הבהרה] לסגירת מועדוני החשפנות בעיר.

בינואר 2021 פוטרה על ידי ראש העיר רון חולדאי מתפקידה כסגנית ראש העיר[11], בנימוק: "את פועלת פעם אחר פעם על דעת עצמך". עם זאת, בנובמבר אותה שנה, הוחזרה לתפקיד וניתן לה תיק התיירות ועיר עולם.

כמו כן, עסקה בבעיות התחבורתיות שנוצרו בעקבות החפירות להקמת הרכבת הקלה והגעתן של חברות קורקינטים להשכרה. היא יזמה מהלך להגדלת מקומות החנייה בעיר באמצעות הוספת מנגנון חיוב לפי רבעי שעה מהשעה הראשונה בכל חניוני העירייה, כך שיתאפשר קצב תחלופת מכוניות גבוה יותר.

ב-12 בספטמבר 2022, ראש העיר רון חולדאי פיטר בשנית את ברנד מתפקידה והיא הכריזה על התמודדות לראשות העיר בבחירות המוניציפליות הקרובות[12]. לקראת הבחירות שהתקיימו בפברואר 2024, הודיע על הסרת המועמדות והצטרפות לרשימה של אורנה ברביבאי ותמיכה בה לראשות העייריה. בבחירות נבחר חולדאי לכהונה נוספת ורשימתם המשותפת של ברביאי וברנד קיבלה 6 מנדטים, מתוכם מקום 2 (ציפי ברנד) ומקום 6 (שחר לוי) הם מטעם רשימתה של ברנד.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפי ברנד נשואה לצבי פרנק, יזם הייטק וטייס. לבני הזוג ארבעה ילדים.

סרטים שהפיקה וביימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2001 – "ירוקות" – סדרה דוקומנטרית בת 6 פרקים על טירונות בנות (שודר ביס, ערוץ 2, ובמספר תחנות שידור בעולם).
  • 2003 – "מישהו לאהוב" – סדרה דוקומנטרית על חיפוש אהבה בת 8 פרקים (יס, ערוץ 2)[13].
  • 2005 – "8 סיבות לקום בבוקר" – סדרה של שמונה סרטים שעוסקת בתופעות ואנשים בעלי דרייב קיצוני להגשים את שאיפתם.
  • 2009 – "גוגל בייבי" – סרט דוקומנטרי על תעשיית "ייצור" התינוקות בעולם בעקבות התקדמות הטכנולוגיה והמדע. זכה בכמה פרסים, כולל פרס אמי[14], פרס המגנוליה בשנחאי ודוקאביב.
  • 2016 – "מתים לחיות" – סדרה דוקומנטרית בת 3 פרקים, ובנוסף גרסת סרט בינלאומית (יס, HBO ,CBC ורשתות זרות נוספות)[15].

מלגה ופרסים בהם זכתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005 – זוכת מלגת נימן, אוניברסיטת הרווארד.
  • 2009 – פרס ראשון בפסטיבל דוקאביב על סרטה "גוגל בייבי"[16].
  • 2010 – זוכת פרס המגנוליה, שאנגחאי, סין.
  • 2010 – פרס ה"אמי" (Emmy) הבינלאומי על סרטה "גוגל בייבי"[17].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוני קובן, לא מחפשת, באתר NRG, ‏10 ביוני 2005
  2. ^ נטעלי גבירץ, ‏גן זה לא מחסן, באתר ‏מאקו‏, 28 בדצמבר 2014
  3. ^ חוק ההסדרים, באתר הכנסת
  4. ^ https://twitter.com/horimtlv?lang=en, Twitter (באנגלית)
  5. ^ אתר למנויים בלבד ליאור דטל, ברנד התנגדה להעלאת הארנונה בת"א - והודחה מוועדת החינוך בעירייה, באתר TheMarker‏, 17 בפברואר 2014
  6. ^ נעמי רייכמן, מנהיגת מאבק הסייעות: חולדאי קרא לי "נודניקית", באתר ynet, ‏15 בפברואר 2015 (ארכיון)
  7. ^ מירב שלמה מלמד, תל אביב: גני טרום טרום חובה יושבתו ביום שישי, באתר ynet, ‏28 בינואר 2015 (ארכיון)
  8. ^ הילה שמר, ניצחון זמני לתושבי ת"א: נבלם פרויקט "משטרת הג'קוזי" בלב העיר, באתר Xnet‏, 11 באוגוסט 2016
  9. ^ יעל שרר, ‏מאבק נוסח דוד נגד גוליית: ציפי ברנד רצה לראשות עיריית ת"א, באתר onlife,‏ 11 ביוני 2018
  10. ^ ציפי ברנד פורשת מהמרוץ לראשות העיר ומצטרפת לאסף זמיר, באתר "Time Out ישראל", 26 בספטמבר 2018
  11. ^ איתי בלומנטל, "מתייחס לת"א כחלטורה": חולדאי פיטר את סגניתו בעירייה, באתר ynet, 7 בינואר 2021
  12. ^ ירון דורון, "חולדאי - זמנך עבר": סגנית ראש עיריית ת"א, ציפי ברנד, תתמודד לראשות העיר, באתר ישראל היום, 12 בספטמבר 2022
  13. ^ רענן שקד, ציפי שוב דוהרת, באתר ynet, 10 בדצמבר 2002
  14. ^ nrg מעריב, אמי בייבי: ציפי ברנד זכתה באמי על סרטה "גוגל בייבי", באתר nrg‏, 27 בספטמבר 2011
  15. ^ "התענוג של גברים הוא נשים - זו מהות החיים", באתר ynet, 27 באוקטובר 2015
  16. ^ דנה שוופי, הזוכה בפרס הראשי ב"דוקאביב": הסרט "גוגל בייבי" של ציפי ברנד, באתר הארץ, 13 במאי 2009
  17. ^ גילי איזיקוביץ, "גוגל בייבי": מדהים ומבלבל, באתר הארץ, 10 באפריל 2012