ציפי רייבנבך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית

ציפי (ציפורה) רייבנבך היא במאית, מפיקה ותסריטאית של סרטים, בעיקר תיעודיים. סרטיה עוסקים בעיקר בנושאים כאובים בחברה הישראלית: שואה ושכול. כלת פרס שר החינוך והתרבות לבמאים ותסריטאים בתחום הקולנוע לשנת 1996. סרטה ה"בחירה והגורל" נחשב לאחד הסרטים התיעודיים המעוטרים ביותר של יוצר ישראלי, בין הפרסים הבולטים שבהם זכה: יאמאגטה ביפן, שני פרסים בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע דוקומנטרי באמסטרדם ופרס בפסטיבל בינלאומי בפריז.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפי נולדה בפולין ועלתה ארצה בשנת 1950 עם הוריה ונקלטה בעיר לוד. בין השנים 1966 ל-1969 למדה לתואר B.Sc במתמטיקה שימושית ופיזיקה באוניברסיטת תל אביב. במלחמת יום הכיפורים התאלמנה רייבנבך מבעלה הראשון יצחק, מהנדס כימיה בוגר הטכניון, מ"פ שריון שנפל בקרב על ציר הנפט ברמת הגולן. בשנת 1976 החלה בלימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב אותם סיימה בשנת 1980. ב-1981 למדה מנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. ב-2006 חייתה בברלין במסגרת מלגת התפנות ליוצרים בקולנוע של קרן DAAD. אם לשלושה ילדים וסבתא ל-4 נכדים.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1976 - "הגן", סרט עלילתי, דקה אחת.
  • 1978 - "קולבים", סרט עלילתי, סיפור רקע על מלחמת ששת הימים, בן 15 דקות.
  • 1981 - "אלמנה+", סרט תיעודי, חשיפה של חמש נשים, כולן אלמנות מלחמת יום כיפור, אמהות לילדים, בנות 30. הבמאית היא אחת מהן. סרט על התמודדות עם הזיכרון והכאב, עם היום יום בצל השכול והחברה הישראלית. בן 105 דקות.
  • 1993 - "הבחירה והגורל", סרט תיעודי העוקב אחר חייהם של הוריה של רייבנבך, ניצולי שואה. הסרט מציג את עקבות ההיסטוריה, שגם בתוך מעטה של שתיקה מסרבת להישכח. בן 118 דקות. אחד הסרטים הדוקומנטריים המעוטרים ביותר שנעשו על ידי יוצר ישראלי.

זוכה:

  • הפרס הגדול, פרס רוברט ופרנסיס פלהרטי, פסטיבל יאמאגטה, יפן 1995.[1]
  • פרס בתחרות "רוח החופש" - פסטיבל הקולנוע ירושלים 1993.
  • פרס הסרט הייחודי (פרס חבר השופטים), פסטיבל ניון 1993.
  • פרס איגוד היוצרים במולטימדיה (SCAM), פסטיבל סינמה דו ריאל, 1994.[2]
  • פרס איגוד העיתונאית לסרט הדוקומנטרי הארוך, פסטיבל קרטיי 1994.
  • פרס הקהל, פסטיבל אמסטרדם, 1994.[3]
  • הפרס המיוחד של חבר השופטים, פסטיבל אמסטרדם, 1994.
  • "Top Ten" פסטיבל אמסטרדם, 1996
  • פרס הסרט הטוב ביותר, פסטיבל נואורו, סרדיניה 2002.
  • השתתף במסגרת ה"פורום", פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, 1994.
  • כמו כן השתתף בפסטיבל מינכן, לונדון, ליסבון ומוסקבה שאינם תחרותיים.
  • 1998 - "שלוש אחיות", סרט תיעודי העוקב אחר חייהן של אמא של רייבנבך, פרומה שמתאמצת לכתוב את זכרונותיה, ואחיותיה: אסתר הצעירה (70) שעדיין מחפשת את נעוריה ("החיים חלפו ולא הספקתי שום דבר") וקרולה, האחות הבכורה שעדיין שותקת. הן מתמודדות עם חוסר האונים והזעם של הזקנה, הפחד מהמוות ותחושה של החמצה. ברקע, לא מרפה, הטראומה של השואה. 68 דקות.

זוכה:

  • "הסרט הטוב ביותר ברספציה של השואה", המוזיאון להיסטוריה גרמנית בברלין 2004
  • פרס קרן תרבות חיפה לעבודה בתהליך 1997.
  • פרס הצילום, פסטיבל דוקאביב 1999.
  • השתתף בפסטיבלים: ברלין 1998, סינמה דו ריאל (פריז) 1998, פסטיבל ירושלים, 1998, פסטיבל דורטמונד 1998, פסטיבל סן פרנסיסקו, 1999.
  • 2003 - "עיר ללא רחמים" - סרט דוקומנטרי, הסרט עוסק במחוזות ילדותה של רייבנבך בעיר לוד. מתעד היסטוריה של 5000 שנה המצויה בעיר אך מכוסה בבתים הרוסים וזבל. העיר האלימה, העוינת ובעלת המציאות ההזויה הפכה מטפורה למתרחש במדינה.
  • הסרט השתתף בפסטיבל ברלין 2003, טורונטו 2003, דוק-אביב 2003 ופסטיבל ברצלונה 2004.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]