ציפרוהפטדין
| נתונים כימיים | |
|---|---|
| מסה מולרית |
287.167 יחידת מסה אטומית מאוחדת  |
| בטיחות | |
| קטגוריית סיכון בהריון |
קטגוריית סיכון A (אוסטרליה), קטגוריית סיכון B |
| מזהים | |
| קוד ACT |
R06AX02 |
| מספר CAS | 129-03-3 |
| PubChem | 2913 |
| ChemSpider | 2810 |
  | |
ציפרוהפטדין (שם גנרי, באנגלית Cyproheptadine) או בשמו המסחרי פריאקטין, היא תרופה ממשפחת דור ראשון של האנטי היסטמינים (אנטיהיסטמין) המשמשת בעיקר לטיפול נגד אלרגיה, אינסומיה (הפרעת שינה) ובחילות. תרופות אלו חודרות את המחסום דם-המוח, התרופה אינה סלקטיבית לרצפטורים להיסטמין.
התרופה היא אנטי-היסטמין. היסטמין הוא חומר שמיוצר מהחומצה האמינית היסטידין שעבר דה-קרבוקסילציה על ידי האנזים היסטידין דה-קרבוקסילז ולאחר היווצרותו נאגר בגרנולות בתוך ציטוזול תאי מערכת החיסון: תאי פיתום (mast cell), באזופילים, ואיאוזונופלים המתווכים תגובה אלרגית בהינתן טריגר כגון-אלרגן, טראומה או חשיפה לטוקסינים כמו עקיצת דבורה שגורמים להפרשת ההיסטמין ושחרורו לזרם הדם. להיסטמינים קיימים ארבעה רצפטורים על איברי המטרה H1-H4, כאשר H1 ו-H2 החשובים יותר מבחינה קלינית. פיזור הרצפטורים בעיקר על פני-העור, ריאות, קיבה, כלי דם ומערכת העצבים הפריפרית והמרכזית. שפעול הרצפטורים גורם לתופעות מוכרות של אלרגיה כגון: עיטוש, פריחה, דמעת וכו', ובמקרים קשים לתגובה אנפילקטית. הפעילות האנטי-היסטמינית של התרופה מונעת את הסימפטומים הללו.
מנגנון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התרופה ציפרוהפטדין פועלת כמעכב של הרצפטור H1 בלבד המצוי ברקמות עור, דרכי הנשימה בריאות, אנדותל כלי הדם ומערכת העצבים המרכזית והפריפרית. התרופה אינה משפיעה על רצפטור H2 המצוי בקיבה ואחראי על בקרת הפרשת חומצת הידרוכלורית HCL בקיבה. H1 הוא רצפטור מסוג rhodopsin like G protein coupled receptor, שמשתייך למשפחת רצפטורים GPCR קולטן המצומד לחלבון G – שבחלק התוך תאי שלו קיים חלבון G ובעל מולקולת רודופסין בחלק החיצוני, הוא מפעיל פוספוליפז C שמפעיל העברת אותות דרך מתווך שניוני. שפעול הרצפטור באופן פיזיולוגי יגרום לתופעות הבאות: תיווך התכווצות הסימפונות (ברונכוספאזם) פחות מעבר אוויר ולכן ייגרם קוצר נשימה ויישמעו צפצופים בהאזנה בבדיקת ריאות, הרחבת כלי דם (ואזו-דליטציה) ולכן ייגרם ירידה בלחץ דם יציאת נוזלים שתגור בצקת ויציאה של תאי דלקת לאתר, עקצוץ וגרד, אורטיקריה (פריחה אלרגית מגרדת), עירור של מערכת העצבים המרכזית, התרופה חוסמת את הרצפטור וגורמת לתופעות ההפוכות. תרופות אנטי היסטמיניות מהדור הראשון גורמות לסדציה-ישנוניות ולכן מסוכנות במצבים כמו נהיגה, ציפרוהפטדין גורמת לסדציה קלה יותר ביחס לשאר התרופות במשפחה.
צורת מתן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתנת דרך הפה כסירופ במינון 2 מ"ג \ 5 מ"ל או טבליה במינון 4 מ"ג.
מבנה כימי[עריכת קוד מקור | עריכה]
התרופה מורכבת משלוש טבעות ציקלוהפטן, דומה בהרכבה לתרופות פיזוטיפן וקטוטיפן השייכות למשפחת הבנזוציקלוהפטן (תרופות נגד דיכאון טריציקליות).
שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
התרופה בעיקר משמשת להפחתת סימפטומים אלרגניים כגון: גירוי עורי, עיטוש, דמעת עיניים, נזלת אלרגית, אורטיקריה, הורדת בצקת, אסתמה, כיווץ כלי דם. לעיתים ניתנת כטיפול נגד סימפטומים של תגובה אלרגית חריפה בעקבות קבלת מוצרי דם שעודדו אלרגיה, זאת לאחר הגעה למצב יציב באמצעות תרופות נוספות. בנוסף לכך, משמש כאנטידוט (טיפול נוגד הרעלה) ל-serotonin syndrome המתבטאת בשלשול, ירידה בלחץ דם, חום גוף גבוהה, רעד ואישונים מורחבים. נעשה שימוש בתרופה גם בתיסמונת קושינג (קורטיקוקורטיזול מוגבר), מקל על כאבי ראש מסוגי שונים וביניהם מיגרנות ונמצא גם כמעודד תיאבון ומפחית ירידה במשקל על רקע אונקולוגי. התרופה נמצאה גם משפרת בצורה לא רשמית לתנועות לא רצוניות כתוצאה ממתח נפשי (אקטהקציה) ולבחילות בילדים. כמו כן מתאימה לגידולים שמפרישים היסטמין.
תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל חדירת התרופה ל-BBB התרופה גורמת למופע פסיכאטרי נוירולוגי-דיכוי מערכת העצבים המרכזית, עייפות, סדציה -קלה עד שינה עמוקה, בלבול, הפרעות בקורדינציה, אינסומיה, רעד, אופוריה, עצבנות, אי שקט, דלריום, פרכוסים, ופסיכוזה. ביטוי ברקמת שריר-חולשת שרירים מערכת קרדיו-ווסקולארית-פלפיטציות, טכיקרדיה (קצב לב מוגבר), שינויים באק"ג (מקטע QRS מוארך) הפרעות קצב (אריתמיה, חסם הולכה), תת-ל"ד, יתר ל"ד. מערכת העיכול-דיכוי אפיגסטרי, אנורקסיה, בחילה, הקאה, שלשול, עצירות. מערכת ההפטית-כבדית-הפטיטיס (דלקת כבד),פגיעה בתפקודי כבד עד כדי אי ספיקת כבד, צהבת, עימדון מרה.(דיכוי יצירת מיצי מרה) מערכת עורית-אקזמה, פריחה פפולרית, אריתמה, גירוי עורי. מערכת תחושתית-הפרעות ראייה, טשטוש ראייה, דיפלופיה (כפל ראייה) טנטון שמיעתי, דלרת אקוטית באוזן הפנימית. מערכת כלייתית-צריבה בשתן, קושי בהתרקונות. מערכת הנשימה-הפרשות צמיגיות, צפצופים תופעות נוספות-ורטיגו, הזעה, צמרמורות, כאב ראש, עקרות, יובש בריריות (פה אף ולוע),דיסקנזיה, לחץ בחזה.
פרמקוקינטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציפרוהפטדין נספג היטב לאחר בליעה דרך הפה ולכן זמינות ביולגית (bioabillity) גבוהה, כאשר הרמות הנראות בפלזמה מגיעות לשיא לאחר 1–3 שעות, זמן מחצית החיים הסופית שלו בנטילה דרך הפה היא כ-6–9 שעות, לאחר זמן זה ריכוז התרופה יורד ב-50%. התרופה מופרשת מהגוף דרך הכליה 40%, ודרך הצואה 20%–40%.
הריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
מותרת בשימוש בהריון – קטגוריה B (כלומר מחקרים בבעלי חיים אינם מראים סיכון). עם זאת לא ידוע האם מופרשת בחלב אם ועל כן אסורה בהנקה-ומהווה קונטרה-אינדיקציה.
התוויות נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]
רגישות יתר בעבר לתרופה, פגים וילודים, נשים מניקות, טיפול מקביל במעכבי מונואמין אוקסידאז (MAO inhibitors), גלאוקומה עם זווית צרה, כיב פפטי, היפרטרופיה (הגדלה) של הערמונית, חולים קשישים, תשושים.
מנת יתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במינון יתר יש לתת פחם פעיל שסופח את התרופה וכך יוצא בצואה ללא ספיגה לזרם הדם.
שימושים וטרינריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משמש בחתולים כממריץ תיאבון וכתוספת בטיפול באסתמה. תופעות לוואי אפשריות כוללות התרגשות והתנהגות תוקפנית-זמן מחצית החיים של ציפרוהפטדין בחתולים הוא 12 שעות, בנוסף הוא קו שני לטיפול בהפרעות בתפקוד בלוטת יותרת המוח בסוסים.
