ציר כיסופים
ציר כיסופים היה כביש ברצועת עזה, שחיבר בין כביש 242 ומעבר כיסופים בצד הישראלי של גדר המערכת ובין יישובי גוש קטיף שנמצאו בשטח רצועת עזה עד תוכנית ההתנתקות ב-2005. ציר זה היה עורק החיים של גוש קטיף והדרך הראשית בינו לבין השטחים שבתוך הקו הירוק.
ציר כיסופים היה חלק ממסדרון כיסופים שנוסד במסגרת תוכנית חמש האצבעות שהגה אריאל שרון לאחר מלחמת ששת הימים. מטרת התוכנית הייתה לחלק את רצועת עזה לארבעה חלקים בכדי להקל על ישראל את השליטה בה. המסדרון היווה את האצבע השלישית מצפון, ונועד להפריד בין דיר אל-בלח ושאר יישובי מרכז הרצועה, לח'אן יונס וסביבותיה. בפועל, נבנו במסדרון יישובים רק בצידו המערבי, שהיוו את יישובי צפון גוש קטיף, וכפר דרום. לאחר הסכמי אוסלו נותר מהמסדרון רק ציר כיסופים, דרך הגישה היחידה לגוש קטיף.
מאחר שהייתה בו תנועה רבה, הוא היה יעד מועדף לפיגועי טרור מצד המחבלים הפלסטינים. רוב הפיגועים היו פיגועי ירי שנערכו בחסות בניינים מהעיר ח'אן יונס הסמוכה. הפיגוע הידוע ביותר שהתרחש בציר היה רצח טלי חטואל ובנותיה ב-2 במאי 2004. במהלך השנים נרצחו בציר כיסופים גם חיילים ששמרו על הציר או נעו בו[1]. בתגובה לפיגועים תגבר צה"ל את האבטחה סביב הציר, בנה את גדר עוגן סביבו (2004)[2] ואף הרס מבנים ששימשו לפיגועי טרור. לעיתים נחסם הציר לתנועה בעקבות פיגועים.
ב-2005 בעקבות ביצוע תוכנית ההתנתקות, יצאו כוחות צה"ל מכל חלקי רצועת עזה ופינו את הציר[3].
מלבד הציר שכן במקום גשר מור אשר חיבר את כל האזור ופורק גם הוא במסגרת תוכנית ההתנתקות, כמו כן בצמוד לכביש הייתה ועודנה טחנת קמח בבעלות של פלסטיניים מקומיים[4].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חנן גרינברג, הרמטכ"ל על הפיגוע בכיסופים: ההגנה הטובה ביותר - התקפה, באתר ynet, 3 במאי 2004
- ^ צה"ל מתחיל היום בבנית גדר "טיפשה" לאורך פרוזדור כיסופים באורך כולל של כ-7 קילומטרים, באתר גלובס, 6 במאי 2004
- ^ רוני סופר ואילן מרסיאנו, אחרי סגירת הרצועה: מעבר כיסופים פונה בכוח, באתר ynet, 14 ביולי 2005
- ^ צה"ל מפרק הגשר שחיבר את מעבר כיסופים עם גוש קטיף, באתר וואלה, 8 בספטמבר 2005
