צמחונות וטבעונות ביהדות

דתיים בהפגנה נגד צריכת מוצרים מהחי, 2016

ביהדות מספר גישות לצמחונות ולטבעונות. באופן כללי, היהדות מתייחסת לשתי קטגוריות של אכילת בשר: אכילת בשר הקורבנות שהוקרבו בבית המקדש כחלק מעבודת ה', שנחשבת למצווה מהתורה, לעומת אכילת בשר שאינו בשר קורבנות, המכונה "בשר חולין" או "בשר תאווה".

אין בתורה מצווה או איסור על אכילת בשר חולין, וההלכה מתירה אכילת בשר בעלי חיים כשרים שנשחטו והוכשרו כנדרש, כפי שכתוב בתורה: ”כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר - בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר” (דברים, י"ב, כ').

קיימות גישות שונות בשאלת מקומה הראוי של אכילת בשר חולין מבחינה מוסרית וערכית. ישנם פרשנים והוגים יהודים שרואים ערך דתי בהימנעות מאכילת בשר בהווה. לדעתם, היתר אכילת בשר הוא היתר לא אידיאלי שנועד להשביע את תאוותו של האדם, וישנה מעלה למי שנמנע מלהשתמש בהיתר זה, בפרט כאשר אפשר לקבל תזונה מלאה המבוססת על הצומח. מנגד, יש הרואים בצמחונות חזון אוטופי שיתגשם בעתיד הרחוק (כנראה לאחר הגאולה), ומוסיפים שהימנעות מאכילת בשר בהווה, עלולה להזיק בכך שהיא מטשטשת את הבדלי הדרגות בין אדם לחיה, וכן יש באכילת בשר גם אידיאל קבלי של העלאת דרגת החי לדרגת המדבר.

מלבד הטעמים האידיאולוגיים, יש הנמנעים מצריכת בשר למיניו בגלל בעיות בכשרות הבשר כאשר הוא נעשה בצורה תעשייתית.

בשר ביהדות ובמקרא

הפסוקים המרכזיים מהם לומדים על ההיתר לאכול בשר בתורה עוסקים בכך שעם סיום בריאת העולם התיר אלוהים לאדם לאכול רק "כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע", ורק לאחר המבול נאמר לנח ובניו "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל". רוב הפרשנים גורסים כי זהו אישור לאכול את כל בעלי החיים. אך יש גם שטענו כי מאז ומעולם היה מותר לאכול בשר ולא ייתכן שהציווי האלוהי השתנה.

התורה מתירה אכילת בשר כאשר נעשתה בו שחיטה כדין. מפרשים אחדים הדגישו את הצורך בכוונה טהורה באכילת הבשר, ומאידך, אין חיוב לאכול דווקא בשר. כמו כן ההלכה אוסרת גרימת צער לבעלי חיים שלא לצורך. בשר שנאכל מבחירה מכונה במקורות בשר תאווה, ”כי תאווה נפשך לאכול בשר”. הוא מותר בכל עת ובתנאי שהתקיימו התנאים הדרושים לכשרות האכילה של בשר אותו בעל חיים.

ייעוד המזון הצמחי לאדם ולבעלי החיים בימי בראשית

על פי הפרשנות המסורתית לספר בראשית, אלוהים המשיל את אדם הראשון על כל בעלי החיים, אך התיר לו לאכול מזון ממקורות צמחיים בלבד:

אמר רב יהודה, אמר רב: אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב: "לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ" (בראשית, א', כ"ט) - ולא חית הארץ לכם. וכשבאו בני נח התיר להם, שנאמר: "כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" (בראשית, ט', ג')

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ט, עמוד ב'

וכן פירשו גם פרשני התנ"ך מהראשונים, כגון רש"י, רמב"ן ורד"ק.

לעומתם יש מקורות החולקים על גישה זו. במדרש תנחומא נכתב:

בא וראה מתחילת ברייתו של עולם היה הכל מותר, שנאמר "כירק עשב נתתי לכם את כל" (בראשית ט ג), ומשעמדו ישראל על הר סיני הרבה להם תורה ומצות ליתן להם שכר טוב

— מדרש תנחומא, פרשת שמיני, פרשה י"ג

בעלי התוספות, מפרשים שלאדם הראשון נאסר רק להמית בע"ח לצורך אכילה. בשר של חיה שמתה מאליה או בכל דרך שבה לא נהרגה חיה הותר לו, והמדרש אכן מתאר שלאדם הראשון "היו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין" אולם הגמרא ממשיכה "התם [שם] מדובר בבשר היורד מן השמים [שנברא דרך נס, ואינו בשר בעלי חיים כלל]". לדעת הרלב"ג, המדרש לפיו אדם הראשון לא אכל בשר הוא רק משל ולהבין את המדרש כפשוטו זה "שקר עצום, ראוי שיברח ממנו כל בעל דעת"

התרת אכילת הבשר לבני נח

לפי כל הפרשנים לאחר המבול התיר אלוהים לנח ולצאצאיו גם אכילת בשר: ”כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה; כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל” (ספר בראשית, פרק ט', פסוק ג') ורק אכילת אבר מן החי נותרה אסורה. יש בין הפרשנים התולים היתר זה בהידרדרות המוסרית של האנושות או בזכות שקנתה לה על בעלי החיים, החבים את קיומם לתיבת נח.

אכילת בשר לעתיד לבא

בגמרא מובא שלעתיד לבא יעשה הקדוש ברוך הוא סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, ושל בהמות, כעין זה מובא גם במדרש רבה.

אולם יש הטוענים שבאחרית הימים כל ברואי עולם יהיו טבעוניים, ואפילו בעל החיים. ויש הסוברים שתהיה אסורה הריגת בעל חיים לשם אכילת בשרו (ובשל איסור נבלה יהיו מותרות רק נבלות של דגים וחגבים).

טעמים דתיים לצמחונות וטבעונות

הידור מצוות צער בעלי חיים

ראו גם – הידור מצווה

לאורך התורה פזורות מספר מצוות הנוגעות להימנעות מגרימת צער לבעלי חיים. בתורה שבעל פה אוחדו ופורטו מצוות אלה במסגרת הנקראת צער בעלי חיים, שמחד איננה כוללת שלילה גורפת של אכילת בשר או מוצרים שונים מן החי, אך נוגעת ליחס כללי לבעלי חיים כמו גם לרווחת נפשם טרם שחיטתם.

יהודים דתיים מסוימים מציינים ששאיפתם לעלייה רוחנית כוללת הידור למצוות צער בעלי חיים המתאפיין בהימנעות גורפת מאכילת בעלי חיים ואף מזונות מן החי בכלל. הידור המצווה איננו הוספה על התורה הכרוך באיסור בל תוסיף ובל תגרע שכן מדובר במנהג אישי שכל יהודי מכלל ישראל יכול לבחור שלאמצו או לא לאמצו.

הרב יצחק פנגר סבור כי צמחונות כללית, הכוללת הימנעות מתוצרי בעלי חיים ולא רק מבשרם, היא הידור מצווה למצוות צער בעלי חיים. הרב ציין כי אין לו ספק שיהודי המהדר מצוות צער בעלי חיים יקבל שכרו בשמים על מעשה זה.

נזירות ופרישות

במקרים נדירים יש יהודים דתיים הבוחרים בצמחונות או טבעונות מטעמי "פרישות" אישיים וכן מתוך שאיפה לצניעות (באופן מסורתי, אכילה עקבית של בעלי חיים קשורה בשפע ועושר חומרי בעוד שאכילת מזון צמחי קשורה בדלות וצניעות).

בולט בין רבני היהדות האורתודוקסית אשר אחד מטעמיו לבחירה בצמחונות היה פרישות הוא הרב הנזיר, מתלמידי הרב קוק.

צמחונות וטבעונות בזרמים יהודיים

ביהדות התעוררו מספר זרמים עם גישות שונות למושגי הצמחונות והטבעונות, וחלקם אמצו אורחות-חיים המתאפיינים בהימנעות עקבית מאכילת בעלי חיים (לפחות כאשר האכילה היא לשם תענוג ולא לשם השרדות או מצווה). יש יהודים המקפידים על צמחונות או טבעונות בנימוקים דתיים. לעיתים הדבר נעשה כהידור למצווה למנוע צער בעלי חיים. יש גם הבוחרים מכך מטעמי "פרישות" אישיים, משאיפה לצניעות, ומסיבות נוספות. בתוך היהדות האורתודוקסית יש המצדדים בצמחונות או בטבעונות כל עוד אכילת הבשר איננה נדרשת מתוקף הקרבת קרבנות. בשנת 2017 חתמו 70 רבנים מכל העולם ומכל זרמי היהדות על הצהרה הקוראת ליהודים לאמץ דיאטה טבעונית.

מנגד קיימים זרמים אחרים ביהדות בהם בולטת הגישה המובעת בפתגם "אין שמחה אלא בבשר ויין" לפיה הימנעות מאכילת בשר היא אחד ממנהגי האבלות של הימים שלפני תשעה באב. הבשר ניתן בידי אלוהים ויש להודות לו על כך. בפיוט לשבת "יום זה מכובד" ניתנת תודה לאל על שנתן לדבקים בו ”בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל מַטְעַמִּים”. אחרים יצאו במאבק ניטש להבטחת שחיטה כשרה במדינות בהן נאסרה בטיעונים הומניטריים על מנת להבטיח ליהודים אספקת בשר, דגים וחלב בכל מקומות הימצאם.

צמחונות וטבעונות בזרמים יהודיים לא אורתודוקסיים

ערך מורחב – איסיים

בתקופת בית שני היהדות הייתה מפוצלת למספר זרמים שנבדלו מאוד אחד מהשני בתפיסותיהם. אחד מן הזרמים האלה היה האיסיים; שלושה היסטוריונים בני התקופה: פילון האלכסנדרוני, יוסף בן מתתיהו, ופליניוס הזקן טענו למשל כי אלו דמו לפיתגוראים של יוון העתיקה (אשר נמנעו מאכילת בעלי חיים בכלל) ואכן נמנעו מאכילת בשר בעצמם. עם זאת, ישנו פולמוס בין היסטוריונים על דיוקן של טענות אלה.

הרב שמחה רוט מהזרם הקונסרבטיבי טוען כי יהודי דתי יכול להיות ואף רצוי שיהיה טבעוני. לדבריו, שחיטה המונית טומנת בחובה אכזריות שאסורה על פי התורה, ובנוסף אכילת תוצרי בעלי חיים כפי שהיא נהוגה על ידי האדם המודרני, מזיקה לבריאות, ולפיכך מתוקף מצוות ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, יש להסתייג ממנה. זאת ועוד, שהימנעות ממזון מהחי מיטיבה עם הסביבה ותואמת את המשפט התורני "שלא תקלקל ותחריב את עולמי".

תשמישי קדושה

צמחונים וטבעונים אשר לא אוכלים מוצרים מהחי ומעוניינים להימנע מכל שימוש במוצרים מן החי, עומדים בפני מצוות המחייבות אותם לעשות שימוש במוצרים מהחי. ספרי תורה, תפילין ומזוזות ומגילת אסתר חייבים להיכתב על קלף העשוי מעור בהמה, מעובד בעפצים. כמו כן קיימת מצוות תקיעת שופר המצריכה שימוש בקרן, וכן מצוות ציצית המחייבת שימוש בצמר צבוע בתכלת. יהודי שומר מצוות בעל אידאולוגיה צמחונית כזו יעדיף לרכוש תשמישי קדושה מיד שנייה או כאלה שנעשו מעור של חיה שמתה מוות טבעי. במהלך השנים נוצרו מנהגי אכילת מאכלים בחגים שמקורם מהחי, בולטים בהם אכילת מאכלי חלב בחג השבועות, דבש בראש השנה, זרוע וביצה בקערת ליל הסדר.

צמחונות וטבעונות ביחס למצוות הקורבנות

ספר התורה הוא כתב הקודש העיקרי של היהדות ובתורה ישנם ציוויים מפורשים להקרבת קורבנות מסוימים מן החי בלבד, כמו קרבן התמיד (אשר על פי התורה אמור להישחט פעמיים ביום) או קרבן פסח כל שנה בחג הפסח. הקורבנות המתוארים במקרא אף נזכרים בנוסח התפילה המקובל, ונתפסים כמשאת נפש לזמן הגאולה; כך למשל בכל תפילות העמידה מברכים את ברכת העבודה העוסקת בקרבנות: "וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתְךָ", שמשמעותה היא השבת עבודת הקורבנות לחיים היהודיים. כן גם בתפילות מוסף השונות מתפללים לבניין בית המקדש ולחזרת עבודת הקורבנות. כך למשל בתפילת מוסף של שבת אומרים:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵנוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, וְשָׁם נַעֲשֶּׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ - תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. אֶת מוּסַף יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנָךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתָךְ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדָּךְ, כָּאָמוּר; וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי-כְבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ. עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל-עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ

— מתוך תפילת מוסף של שבת

בתורה קיימות מצוות הקרבת קורבנות שברובם מחייבת גם את אכילתם. על פי דעות שונות היהדות איננה פוסלת צמחונות או טבעונות כאורח חיים, כל עוד השימוש במוצרים מהחי אינם נדרשים לקיום מצוות, ומאחר שמאז חורבן בית המקדש השני בשנת 70 בטלה עבודת הקרבנות, אין סתירה בין הימנעות מאכילת מוצרים מהחי לבין היהדות. קיימת ביהדות ציפייה לחידוש עבודת הקורבנות, המבוטאת למשל בברכת רצה ובתפילות מוסף.

קורבנות בראשית הימים

חז"ל בתלמוד כותבים שכבר אדם הראשון הקריב קורבן מן החי. גם על הבל, בנו של אדם הראשון נכתב בתורה שהקריב קורבן מן החי, וקורבנו אף היה מובחר יותר מהקורבן הצמחי של קין:

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו

— ספר בראשית, פרק ד', פסוקים ג'–ה'

.

יש מהפרשנים המסבירים את הסתירה לכאורה המוצגת כאן בכך שמה שנאסר על האדם זה דווקא אכילת בשר, אולם שימוש בבעלי חיים לצרכים אחרים כמו לשם קורבן לאלוהים - לא נאסר, ועל פי היהדות המסורתית אף רצוי להשתמש בהם לצורך שימושים אלו. מנגד, יהודים טבעונים טוענים שבכל מקרה הועדף קורבנו של הבל משום שכוונתו הפנימית של הבל לרצות את האלוהים הייתה גדולה יותר מכוונתו הפנימית של קין, כך שאין קשר בין המקרים.^{[דרוש מקור]}

הספרות התורנית (כולל המדרש) כוללת בתוכה עיסוק בהקרבת קרבנות מן החי כמרכיב משמעותי בעבודת האל, עוד לפני ההיתר של אכילת בעלי החיים בימי נח וממילא מבחינת היהדות, בעת מתן תורה במעמד הר סיני ניתנה התורה כאשר חלק נרחב ממנה עוסק על מצוות הקורבנות.

הקורבנות כתחבולה להרחיק את ישראל מעבודה זרה

על מרכזיותה של עבודת הקורבנות ביהדות הקדומה, כבר בתנ"ך ישנן מקראות שלכאורה מפחיתים בחשיבות הקורבנות. מאז חורבן בית המקדש השני, היהודים מנועים מקיום עבודת הקורבנות, והתפילה - העבודה שבלב, משמשת לה כתחליף. הרמב"ם, בהתאם לגישתו לפיה תכלית האדם הוא ידיעת ה', והמצוות הן אמצעים לכך, אף מציע בספרו מורה נבוכים (פרק לב חלק שלישי), שתכלית הקורבנות היא הרחקה מעבירה; כשהעמים השכנים היו זובחים לאליליהם, לא היה ניתן להפריש את עם ישראל מעבודת אלילים בלי לספק לו עבודת קורבנות חלופית. אך התורה צמצמה אותה למקדש בירושלים, למשפחת הכהנים, ובגדרים נוספים.

ההנחה כי מצוות ההקרבה מן החי יבוטלו

הרב קוק, בחזון הצמחונות והשלום, ראה בצמחונות את המצב האידיאלי שנועד לאנושות לפני הידרדרותה לתאווה ואלימות, ובאכילת בשר היתר זמני העתיד להתבטל כשכבר לא יהיה בו צורך, בעתיד אפוקליפטי בו תפסק התחרות והמריבה בין בני האדם: ”אז בצמאון פנימי יתור לו האדם חלקה לעשות בה צדקה, לשפוך עליה מרוח חסדו המלא - ולא ימצַא, בהיות כבר בני אדם כולם מאושרים, חיים חיי ענג נחת והצלחה, חומרית מוסרית ושכלית. אז יפנה לו האדם עם אוצר חכמתו לידיעותיו ונסיונותיו, אל אחיו הנמוכים, האלמים האומללים, בעה"ח הללו בכללם, וימצא עצה ותושיה לרוב לשכללם ללמדם ולהשכילם לפי ערכם, מעלה אחר מעלה:” בנוסף חזה שכשהאנושות תהפוך לצמחונית, גם הקרבת הקורבנות מן החי תבוטל, כדברי מדרש ויקרא רבה: "לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל". הוא הציע שהמקור בתורה לחידוש זה, הוא שהקורבנות מכונים בה "לחם", ולפיכך כשבשר בעלי חיים יפסיק להיחשב למזון, גם הקרבתו לאל תפסק. חלק מהמצוות, כגון מצוות כיסוי הדם ומצוות ""שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ", הוא פירש כמכווינות לחנך את האדם, בתחילה באופן נסתר, לכך שיש חיסרון מוסרי בשחיטת בעלי חיים. מצוות אחרות, כגון איסור בשר בחלב ואיסור שעטנז הוא פירש כמחנכים להימנעות מניצול בעלי חיים אף ללא הריגתם. עם זאת, למעשה באגרות שכתב לבנו, הוא הזהיר אותו מפני קיום אורח חיים צמחוני, ועודד אותו להתנסות בשחיטה.

ראו גם

• אכילת בשר ביהדות
• אין שמחה אלא בבשר ויין
• תזונה טבעונית ובריאות
• חזון הצמחונות והשלום

לקריאה נוספת

• הרב אברהם יצחק קוק, בעריכת הרב דוד כהן (הנזיר), חזון הצמחונות והשלום מבחינה תורנית, ירושלים תשכ"א, באתר אוצר החכמה
  • הרב חגי לונדין, חזון הצמחונות והשלום: יחסי האדם ובעלי החיים בימינו ובאחרית הימים, מכינת עלי, תשס"ט. (ההקדמה)
  • הרב חיים דרוקמן, חזון הצמחונות והשלום: דרכה החינוכית של התורה הא-לוהית לתיקון האנושות, המכון התורני אור עציון, תשפ"א (פרק לדוגמה)
• הרב מנחם סליי, חיתו ארץ, הוצאת שם, ירושלים תשמ"ח, באתר אוצר החכמה
• אברהם סתיו, צמחונות יהודית, ידיעות ספרים, 2022

קישורים חיצוניים

חזון הצמחונות והשלום, מלוקט מתוך מאמר "אפיקים בנגב" (לא זהה לחזון הצמחונות והשלום המקורי שפרסם הרב הנזיר), באתר ויקיטקסט

• ד"ר יעל שמש, יהודי, לאכול בשר זה לא טבעי, באתר ynet, 11 באוקטובר 2014
• ארגון בחמל"ה (חרדים מתנדבים למען החיות) - אתר
• יוסף פאר, ‏טבעונות וצמחונות במגזר החרדי: הצצה מרתקת לתופעה לא חריגה, באתר כיכר השבת, 13 בספטמבר 2012
• ד"ר יעל שמש, צמחונות ויהדות - סקירת ספרו של ריצ'רד שוורץ - אתר הצמחונות והטבעונות הישראלי
• ארי צבי ויוסף זיבוטפסקי, התורה אינה אוסרת אכילת בשר, מוסף שבת מקור ראשון, 11 בנובמבר 2016
• ולפני עיוור, ספרו של אסא קיסר על יחס התורה לאכילת בשר
• הרב בנימין דאר, צמחונות ביהדות: סיכום יחס התורה לצמחונות וטבעונות, באתר "הידברות", 24 בינואר 2019
• דברי תורה ברוח הצמחונות והטבעונות על פרשות השבוע
• הרב אהרן מוס, האם כל הדתיים צמחוניים?, באתר "בית חב"ד"