צמחיית ארץ ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף צמחי ישראל)

עיינו גם בפורטל

פורטל החי והצומח בארץ ישראל הוא שער לכל ערכי החיות והצמחים של ארץ ישראל בוויקיפדיה העברית. הפורטל מציג מידע, תמונות, חוקרים חשובים בישראל, חקלאות, שמירת הטבע וערכים מומלצים.

צמחיית ארץ ישראל היא שם כולל לצמחים הגדלים בר ברחבי ישראל וסביבתה, מלבד צמחי תרבות הגדלים בזכות פעולת אדם.[1]. צמחיית הארץ כוללת כ-2,700 מינים המתחלקים ל-130 משפחות, מתוכם 264 מינים הוגדרו כצמחים מוגנים על פי חוק.

פרחים שונים בארץ ישראל

הצומח בארץ מתאפיין בגיוון רב עקב ריבוי אזורי האקלים השונים של ארץ ישראל. החל מההאזור האירנו-טורני המאפיין את צפון ישראל וכלה באקלים המדברי של הנגב. צורות הצומח הנפוצות בארץ ישראל הם החורש הים-תיכוני, הבתה והגריגה.

השיחי חורש האופייניים לארץ ישראל הם הזית, האלון, האלה, התאנה, החרוב והשיטה. בארץ ישראל מספר עצים עתיקים, שנשמרו הודות לפולחן מקומות וקברים קדושים וכן חקלאות מצד תושבי הארץ לאורך ההיסטוריה. עם הקמתה החלה קרן קיימת לישראל בנטיעת יערות רבים, רובם הם יערות מחטניים.

בארץ ישראל פרחים רבים, כאשר האהובים והידועים ביותר ביניהם הם כלנית מצויה,[2] רקפת מצויה, אירוסי ההיכל, צבעוני, נרקיס, תורמוס ההרים ושושן צחור - כולם צמחים מוגנים בישראל. לצידם פורחים בשפע גם חרציות, סביונים, לוטם, פרג אגסני, חרדל השדה, פשתה שעירה, מרגנית השדה ומספר מינים פולשים בהם החמציץ הנטוי וטיונית החולות.

נוף סלעי בהרי השומרון
מרבד אדום של פרחי כלנית מצויה ביער שוקדה
צמחייה טבעית ארצישראלית בעמק האלה
תמונה משנת 1894 בה נראה הר הכרמל כשהוא מכוסה חלקית בצמחיית בתה. כיום מכוסה ברובו בחורש ים-תיכוני טבעי ויערות מחט נטועי אדם.

נוף הצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף צומח הוא המראה של חבל ארץ מסוים מבחינת הצמחים הגדלים בו – גודלם, צפיפותם, צורות החיים הנפוצות, שכיחות יחסית של צורות חיים וכדומה. נוף הצומח הוא ביטוי מדויק מאוד של תנאים פיזיים בשטח ושל ההיסטוריה של ההפרעות שעבר השטח.

נופי הצומח האופייניים והנפוצים בארץ, הם:

  • חורש - נוף צומח אופייני לחבל הים-תיכוני, המתאפיין בכיסוי צומח רצוף (כל מקום תפוס על ידי צמחים), בו שולטים עצים נמוכים, סבוכים מאוד, ירוקי-עד. החורש אופייני בעולם לאזורים ים-תיכוניים בעלי כמות משקעים נמוכה יחסית (400–800 מ"מ), חורף מתון וקיץ יבש.
  • גריגה - נוף צומח אופייני לחבל הים-תיכוני, עם כיסוי צומח רצוף שגובהו עולה על מטר ושולטים בו שיחים שרבים מהם סבוכים וקוצניים.
  • בתה:
    • בתת-שיחים ובני-שיח - נוף צומח אופייני לחבל הים-תיכוני ולספר הים-תיכוני, עם כיסוי צומח רצוף שגבהו אינו עולה על מטר ובו שולטים שיחים, בני-שיח ועשבוניים.
    • בתה עשבונית - נוף צומח אופייני לחבל הים-תיכוני ולספר הים-תיכוני, עם כיסוי צומח רצוף שגבהו לא עולה על מטר אחד ובו שולטים צמחים עשבוניים. הבתות (של שיחים ובני-שיח ובתות עשבוניות) אופייניות לשטחים עם תנאים דלים (אקלים ו/או קרקע) בחבל האקלים הים תיכוני ולשטחים שעברו הפרעה.
  • צומח שטח - נוף צומח אופייני למדבר לא קיצוני, שבו הצמחים נמצאים בהסתברות גבוהה בכל השטח ולכל גובה המדרונות מראש המדרון (פרשת המים) ועד לתחתיתו.
    • שיחיה מדברית - נוף צומח אופייני למדבר עם כיסוי צומח דליל ולא רצוף, שבו שולטים שיחים.
  • צומח ערוצים - נוף צומח אופייני של מדבר קיצוני, שבו הצמחים מתרכזים רק במקומות שבהם בנוסף לגשם המעט שיורד, יש תוספת מי נגר ושיטפונות. זהו הצומח המאפיין את הנגב הדרומי, הערבה ואזור אילת. בערוצים ליד מקורות מים קיימת שפע של צמחייה ואז נוצרת נאת מדבר כמו בשמורת עין גדי, ובמקומות שבהם מצויים מי תהום סמוך לפני הקרקע, לרוב מלוחים (למשל: מלחת יטבתה, שבה נמצאת שמורת חי-בר או ערבת עברונה).

התפתחות חברת הצומח

ערך מורחב – התפתחות חברת הצומח

חברות הצומח מתפתחות בהדרגה, כך שכל חברה משנה את תנאי בית הגידול באופן המאפשר את כניסתה של החברה הבאה. התפתחות הדרגתית זו נקראת "סוקצסיה", שלבי ההתפתחות נקראים "טור סוקצוסיוני" והחברה אליה הסוקציה מכוונת נקראת "חברת קלימקס". ברוב שטחו של האזור הים-תיכוני קיימים תנאים אקלימיים וקרקעיים המתאימים להתפתחות של צמחי חורש, אבל רק לאחר התפתחות של חברות צמחים הקדומים להם. טור הסוקצסיה הנפוץ בחבל הים תיכוני כולל את השלבים הבאים (לפי סדר): בתה, גריגה, חורש ויער.

רב-גווניות בצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורמים המשפיעים על הרב-גווניות של המינים על פני כדור הארץ בכלל וכמובן גם בארץ ישראל הם אלה:

  • גורמים אקלימיים: מידות החום, כמות הגשמים, משטר הרוחות ועוד.
  • גורמים קרקעיים - סוג הקרקע, הקובע את הפוריות שלה, כושרה לאחוז במים הניגרים, דרכי ניקוזה ועוד.
  • גורמים ביוטיים - בעלי החיים עם נגישות לצומח, מזיקים וחבלות בצומח, שימושי האדם בקרקע ועוד.

האקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב - אקלים מדברי

ערך מורחב – אקלים ים תיכוני

ערך מורחב - אקלים צחיח למחצה

הקרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"סינדרום"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פיטוגאוגרפיה

פיטוגאוגרפיה היא תחום בבוטניקה העוסק בחקר התפוצה הגאוגרפית של צמחים. מכונה גם גאובוטניקה. אזור גאוגרפי מוגדר של צמחים הוא מתוחם פיזית ומתאפיין על ידי אקלימו, צמחייתו והצומח שלו. כלל הגורמים המשפיעים על מאפייני הצמחייה האזורית: האקלים, הקרקע והטופוגרפיה הנקראים בשם הקולקטיבי סינדרום

יש ארצות שכל שטחם הוא בתוך אזור אחד, כמו בארצות מרכז אירופה. יש ארצות, כמו ארץ ישראל בה נפגשים ארבעה אזורים פיטוגאוגרפיים: האזור הים-תיכוני, האזור האירנו-טורני, האזור הסהרו-ערבי והאזור הסודאני.

אזור עונות השנה ממוצע משקעים שנתי שונות מקומות בארץ
ים תיכוני שתי עונות שוות פחות או יותר: חורף גשום ונוח וקיץ חם ויבש. 400–1500 מ"מ ריבוי בהמות מרעה, ריבוי שריפות תחום הנתחם בשפלת החוף מרצועת עזה מדרום עד גבול הלבנון, הגליל, השומרון והמדרונות המערביים של הרי יהודה.
אירנו-טורני יבשתי קיצוני: החורף - קר ושילגי, האביב והסתיו - גשומים והקיץ - חם ויבש עד 200 מ"מ, לפרקים גם ללא גשם אוכלוסייה דלילה, חוץ מעמקי נהרות הנילוס, הפרת והחידקל הנגב הצפוני והמרכזי וספר מדבר יהודה.
סהרו-ערבי תקופת הגשמים שלו קצרה מאוד ותקופת היובש ארוכה מאוד, החורף נוח והקיץ חם מאוד פחות מ-200 מ"מ משקעים בלתי סדירים; קרקע בעלת מליחות גבוהה מרחבים גדולים של הנגב הדרומי, מדבר יהודה ומדבריות סיני
סודני טרופי: החורף יבש והקיץ גשום 50–1,000 מ"מ הצמחייה משתנה בהתאם לרמות הגשמים עד קו הרוחב 32 מעלות. בארץ אפשר רק להבחין ברצועה חדירה של הצמחייה הזאת בבקעת הירדן ובמפרץ אילת

הכחדה ומאמצי שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכחדת צמחים מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמצי שימור מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשי
ראו גם – שמורות טבע בישראל

בנק הגנים לצמחי ארץ ישראל שבמנהל המחקר החקלאי הממוקם בקריה החקלאית בבית דגן משמש כבנק הזרעים של צמחי ארץ ישראל.

הכלנית המצויה - הפרח הלאומי של ישראל
עץ זית - העץ הלאומי של ישראל

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כסמלים לאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלנית (Anemone coronaria) נבחרה לפרח הלאומי של ישראל במשאל שערכו החברה להגנת הטבע ו-ynet ב-2013 ובו השתתפו עשרות אלפי ישראלים[3]. הכלנית פורחת בשלל צבעים (לבן, סגול-כחול, ורוד ואדום עז) ויוצרת מרבדי פריחה בתקופת החורף. במקורות היהודיים נקראה גם "שושנת המלך". הכלנית היא צמח מוגן וקטיפתו אסורה.

בט"ו בשבט 2021, הוכרז עץ הזית כעץ הלאומי בתחרות שקיימה קק"ל לציון חגיגות ה-120 שנה לקרן קיימת לישראל. הזית הוא אחד משבעת המינים בהם נשתבחה הארץ.

ענף עץ הזית מופיע בסמלים רבים, בראשם סמל מדינת ישראל, שבו ענפי זית משני צדיה של מנורת שבעת הקנים. היונה הלבנה, השבה אל תיבת נח ונושאת במקורה ענף זית, הופיעה בספר בראשית, סימלה את תום המבול והפכה לימים לסמל לשלום.

ישנם מספר פרחים נוספים המזוהים במיוחד עם ישראל:

בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסדרת-טבע התיעודית, ישראל הפראית, מופיעים צמחים ארץ-ישראלים שונים במהלך הפרקים.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Amzallag, N., Larkov, O., Ben Hur, M. and. Dudai, N. (2005) Soil microvariation in the wild as a source of variability : the case of secondary metabolism in Origanum dayi Post J. Chem. Ecol. 31(6): 1235-1254

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור: מיכאל זהרי, נופי הצומח של ארץ ישראל - סיורים מונחים ללימוד האקולוגיה של הצומח בארץ
  2. ^ סקר שערכה החברה להגנת הטבע ב-2007 מצא שהכלנית היא הפרח המוכר והאהוב ביותר בקרב הישראלים.
    מירב לוי, פרח הבר האהוב ביותר על הישראלים: כלנית, באתר News1 מחלקה ראשונה, 11 בפברואר 2007
    הפרח האהוב ביותר על הישראלים: כלנית, אפוק טיימס, 16.2.2007.
  3. ^ הכלנית: הזוכה בתחרות "הפרח של ישראל", באתר ynet, 25 בנובמבר 2013