צנזורה כלכלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: נדרשים מקורות להיגדים שבערך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

צנזורה כלכלית היא צנזורה המופעלת על אמצעי תקשורת כתוצאה מאינטרסים עסקיים או כלכליים של גוף מסחרי כלשהו, לדוגמה אינטרסים של בעלי השליטה על כלי התקשורת. מטרת הצנזורה הכלכלית היא למנוע פרסום שיש בו כדי לפגוע באינטרסים הכלכליים של מפעיל הצנזורה, או שפרסומם עשוי לקדם מתחרים. הצנזורה הכלכלית נבדלת באופן מהותי מצנזורה במובנה הרגיל בכך שאינה מופעלת על ידי מדינה או ממסד. עובדה זו מהווה מכשול בעיני רבים לכנות תופעה זו בשם צנזורה. אולם, על פי הגדרת הצנזורה כאמצעי המופעל על אמצעי התקשורת במטרה לפקח על תכניו, הרי שהצנזורה הכלכלית היא צנזורה לכל דבר. הסכנה בקיומה של צנזורה כלכלית, היא אותה סכנה הטמונה בכל סוגי הצנזורה האחרים: פגיעה בחופש הביטוי והסתרת מידע חשוב לציבור, או הצגת מידע מוטה.

על מנת שהגוף המסחרי יוכל להפעיל צנזורה כלכלית, עליו להיות קשור לאמצעי התקשורת באחת מהדרכים הבאות:

  • הגוף המסחרי הוא הבעלים או אחד הבעלים של אמצעי התקשורת.
  • הגוף המסחרי הוא אמצעי התקשורת בעצמו.
  • הגוף המסחרי הוא גורם כלכלי חשוב לעיתון, לדוגמה מפרסם גדול.

תהליכים המשפיעים על תופעת הצנזורה הכלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריכוזיות - תהליך הריכוזיות בעולם התקשורת מתייחס לעובדה שהבעלות על יותר ויותר אמצעי תקשורת מתרכז בפחות ופחות ידיים. בישראל, שוק התקשורת מתרכז אצל מספר מועט של בעלים, כפי שניתן לראות במפת התקשורת הישראלית,[1] שפותחה ב-2006 על ידי העיתון לענייני תקשורת, העין השביעית. תהליך זה מגביר את שכיחות התופעה כיוון שככל שהתאגיד המחזיק בבעלותו אמצעי תקשורת גדול יותר, יש לו אינטרסים כלכליים רבים יותר, ויכולת רבה יותר להשפיע על אמצעי התקשורת ובכלל זה גם להפעיל צנזורה כלכלית.
  • קונגלומרציה - קונצרנים המחזיקים בבעלותם אמצעי תקשורת הם גם בעלים של עסקים מתחומים אחרים, דבר המעודד את הבעלים המשותפים להשתמש בעיתון כדי לקדם את עסקיהם האחרים (או לפחות למנוע פגיעה בהם). חברת הכשרת היישוב בישראל הינה הבעלים של עיתון מעריב, אך גם מחזיקה בעסקי נדל"ן, ביטוח, מלונאות ובריאות. אליעזר פישמן מחזיק בעיתון גלובס, אך גם בעסקים רבים אחרים.
  • החלשות השידור הציבורי - בכל העולם השידור הציבורי הולך ונחלש.[דרוש מקור] תהליך זה מתבטא בירידת תקציבים של ערוצים ממלכתיים, ירידה בפופולריות שלהם, ביכולת שלהם להשפיע ובחשיבות שהציבור מייחס להם. הליך זה מפנה את הבמה לאמצעי התקשורת הנמצאים בבעלות פרטית, החשופים לאינטרסים עסקיים של הבעלים שלהם.
  • התבססות הולכת וגוברת על פרסום כמקור הכנסה - לפי מחקרים, עיתונים מרוויחים כשני שלישים מהכנסותיהם מפרסומות, ועוד כשליש ממכירות ומינויים.[דרוש מקור] ערוצי טלוויזיה מסחריים מרוויחים רק מפרסומות. גם אתרי אינטרנט מכניסים כמעט רק מפרסומות. ככל שאמצעי התקשורת תלוי בגופים מסחריים המפרסמים אצלו - כוחם גדל. יוצא, שגוף עסקי שאינו בעלים של אמצעי התקשורת, אך מפרסם אצלו, משפיע עליו כאילו היה הבעלים, או אחד מהבעלים.

מיתוג סמוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צנזורה כלכלית מושגת בין השאר באמצעות שילוב תוכן שיווקי בתוך תכנים תקשורתיים שונים, כך שהמסרים המסחריים יהיו סמויים ומשולבים באופן רב שכבתי עם כל תוכן אחר בלי שהצופה יהיה מודע להם. ויוצר פער תודעתי בין חוויית הצפייה של אנשים מן השורה ובין תהליכי ההפקה של התוכניות. פרקטיקה זו גם אינה עולה בקנה אחד עם חוק הגנת הצרכן,  תכנים שיווקיים יכולים להשפיע על בחירת הנושאים בתוכניות טלוויזיוניות, ולכוון את המסרים הנידונים או הנדחקים. מיתוג סמוי מופיע בכל סוגי התוכניות, כולל תוכניות מציאות, בישול, ייעוץ, סדרות דרמה וגם בחדשות. [2]

מיתוג סמוי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התופעה משחקת בעשור השני של המאה ה-21 תפקיד חשוב ובולט בתקשורת המסחרית הישראלית ובכלל זה בערוצי טלוויזיה מסחריים ובאתרי חדשות. בפרק זמן קצר היא הפכה למנוע כלכלי דומיננטי בתעשייה הטלוויזיונית בישראל. מיתוג סמוי בתקשורת ישראלית אינו מוגבל לקידום מטרות מסחריות. נעשה בו גם שימוש לקידום תפיסות עולם, ערכים, וסדרי יום של גופים ואישים ציבוריים. נכון ל-2018 פעלו סוכני תוכן שיווקי עצמאיים שמקדמים את התחום בחברות הפקה עצמאיות.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]