צפיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צִפְיוֹן (נקרא גם צפון[1][2]) הוא דמות מקראית, בנו הבכור של גד ונכדם של יעקב ושל זלפה שפחת לאה. לצפיון היו שישה אחים: חגי, שוני, אצבון, ערי, ארודי ואראלי.[3][4] למשפחתו של צפיון קראו משפחת הצפוני על שם שמו "צפון".[1][2]

בבראשית נכתב בבני גד צפיון ובמדבר נכתב עליו השם צפון, וכך גם בתרגום השבעים.[2] גם שמו של אצבן שונה והוא נקרא שם אוזני.[5][6][7]

ככל הנראה, העיר צפון ששכנה בעמק סוכות שבנחלת גד ונקראה על שמו מפני שמשפחתו של צפיון התגוררה שם.[2][4]

במדרשים ובחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשני מקומות בתנ"ך מוזכרת המילה "צפוני" פעם אחת בהקשר של משפחתו של צפיון בספר במדבר, ובפעם אחת בספר יואל שם אומר יואל "ואת הצפוני ארחיק מעליכם", ועל כך דורש המהר"ם, שבפעם הראשונה שמופיע צפוני, זה רמז לאליהו הנביא, שהיה משבט גד, ובפעם השנייה הכוונה היא לשטן, ואומר המהר"ם, שכוונתו של יואל היא, שכשיגיע הצפוני, כלומר אליהו הנביא אז הוא יסלק את הצפוני, כלומר השטן.[8]

בספר הישר מסופר שאמו של צפיון נקראה עוצית, והיא הייתה אשתו של גד.[9]

יש הסוברים כי שמו היה צפוני וצפיון זה שיכול אותיות של שמו, ולכן נקרא גם צפון, ומשפחתו משפחת הצפוני ולא הצפיוני.[5]

יש מדרש האומר שצפיון נקרא גם צפון משום שמשה רבנו צפון (קבור) בנחלתו.[10] לעומת זאת, מדרש אחר אומר שהוא נקרא צפיון משום שכל מי שהיה נלחם מולו צפוי היה להפסיד.[11]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק ט"ו
  2. ^ 1 2 3 4 ראו אנציקלופדיה מקראית כרך ו
  3. ^ ספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק ט"ז
  4. ^ 1 2 דעת מקרא, בראשית מו טז
  5. ^ 1 2 ראו את הספר "במדבר - עולם התנ"ך"
  6. ^ ראו את הספר "ארץ ישראל בתקופת המקרא"
  7. ^ ראו את הספר "דברי הימים א' - עולם התנ"ך"
  8. ^ המהר"ם במדבר כו טו
  9. ^ ספר הישר (מדרש), טקסט דיגיטלי באתר ספריא
  10. ^ ראו תורה שלמה פרשת פנחס
  11. ^ ראו תורה שלמה פרשת ויגש
Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.