צפירה גרבלסקי-ליכטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צפירה גרבלסקי-ליכטמן
גרבלסקי ליכטמן באולפן "פרלמנט שישי" ברדיו תל אביב
גרבלסקי ליכטמן באולפן "פרלמנט שישי" ברדיו תל אביב
לידה 24 בינואר 1971 (בת 51)
ירושלים
ענף מדעי תקשורת לא מילולית
עיסוק חוקר, מרצה
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים
מנחה לדוקטורט שושנה בלום-קולקה, יעקב שמיר
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים
הקריה האקדמית אונו
פרסים והוקרה פרס מרצה מצטיינת 1998–2021
האתר הרשמי

צפירה גרבלסקי-ליכטמן (‏‏נולדה ב־24 בינואר 1971) היא פרופסור חבר ומרצה בכירה באוניברסיטה העברית ובקריה האקדמית אונו לתקשורת לא מילולית. חברת סגל בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה האקדמית אונו. סגנית ראש תוכנית. B.A במנהל עסקים ורכזת הקורס לשיטות מחקר בפקולטה למנהל עסקים[1].

גרבלסקי עוסקת בתקשורת המונים פוליטית ומנתחת שפת גוף של פוליטיקאים[2]. כמו כן, היא מתדרכת ומכינה מועמדים ואישי ציבור לעימותים, נאומים והופעות בתקשורת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בירושלים. אמה, אורה גרבלסקי, עמדה בראש הקורסים להכשרת מורים למבוגרים במכללה ע"ש דוד ילין בירושלים, ואביה יחיאל גרבלסקי, בעל מפעל לשיש בירושלים.

למדה בבית ספר יסודי "בית הילד" ובתיכון "בית חינוך" בירושלים.

במסגרת השירות הצבאי שירתה כקצינת חינוך של החי"ר בבית-ספר לקצינים (בה"ד 1). במהלך השירות כתבה חוברת הדרכה על "אביב נעורים" שהופצה בכל בסיסי צה"ל.

בשנת 1995 השלימה תואר ראשון בחוג לתקשורת ועיתונאות ובחוג לחינוך באוניברסיטה העברית בהצטיינות יתרה. בשנת 1996 השלימה לימודי תואר שני בתקשורת ועיתונאות ובפסיכולוגיה חברתית, בהיקף הנדרש למסלול ישיר לדוקטורט בהצטיינות יתרה.

בשנת 2003 קיבלה תואר דוקטור בתקשורת מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטור הייתה בנושא: "הלימה ואי-הלימה בדפוסי תמיכה וערעור בתקשורת הלא-מילולית ובתקשורת המילולית באינטראקציה בין אישית", בהנחיית פרופ' שושנה בלום-קולקה וד"ר יעקב שמיר.

הייתה מרצה בכירה במחלקה לתקשורת ועיתונאות ובתוכנית לחקר סכסוכים ויישובם באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון ולתואר שני בנושאי: תקשורת פוליטית מעשית; תקשורת לא-מילולית ותקשורת מילולית במדיה ובאינטראקציה בין אישית; אומנות השכנוע; משא ומתן[3]; פסיכולוגיה חברתית בתקשורת[4].

כמו-כן היא מרצה בקריה האקדמית אונו בפקולטה למנהל עסקים, בתואר ראשון ובתואר שני (MBA), בפקולטה לחינוך וחברה, בקמפוס הכללי ובקמפוס החרדי ובפקולטה למקצועות הבריאות[5].

גרבלסקי מרצה בכנסי תקשורת בארץ וברחבי העולם. שימשה גם כיועצת תקשורת למנהלים ולפוליטיקאים בישראל ומופיעה רבות בתקשורת הישראלית[6].

גרבלסקי הייתה חברה במספר דירקטוריונים, ועדות וגופים ציבוריים, כגון: ועדת הפרס ל"יקיר ירושלים", דירקטור בערוץ הכנסת ועוד, כמו גם חברה בוועדות וגופים בינלאומיים ולאומיים של תקשורת, כגון: International Communication Association (ICA). Israel Communication Association (ISCA), Association for Israel studies (AIS).

תחומי התמחות עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיגות אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ׳ צפירה גרבלסקי-ליכטמן פרסמה בכתבי עת בינלאומיים. מאמריה זכו לפרסים עבור Top Papers Award, מטעם Interpersonal Division at the International Communication Association 2014; 2017. בחלק מהפרסומים היא כותבת יחידה, ובחלקם היא כותבת בשיתוף פעולה עם חוקרים אחרים. היא מנחה סטודנטים בתוכנית לתלמידים מצטיינים ולתזה, שזכו לפרסומים בעולם. תחומי המחקר שלה כוללים בין היתר: תקשורת לא-מילולית, תקשורת פוליטית, הקשר בין התקשורת המילולית לתקשורת הלא-מילולית, מגדר והבדלים בין-תרבותיים. בנוסף, היא מציגה במחקריה שיטות מחקר כמותיות אבל גם איכותניות. מדי שנה היא מרצה בכנסים בתחומים אלה בישראל ומחוצה לה. 

בין השנים 1998–2021 זכתה זגרבלסקי-ליכטמן ברציפות בפרס מרצה מצטיינת[7] באוניברסיטה העברית על כמה קורסים, ביניהם קורסי חובה לתואר ראשון; קורסי חובה לתואר שני; קורסי אבן פינה; וקורסי בחירה ייחודיים שהיא בנתה בתחומי מומחיותה האקדמיים. היא פיתחה שיטות הוראה שמשלבות רמה אקדמית גבוהה עם יישומים פרקטיים וחוויית למידה משמעותית[5]

מנהיגות מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרבלסקי מייעצת בכישורי תקשורת אישיים לפוליטיקאים ולמנהלים בחברות גדולות במשק, הן במגזר הפרטי והן הציבורי, בנושאי תקשורת ניהולית וניהול משא ומתן; ייעוץ למנכ"לים של בנקים; מנכ"לים ויו"רים של חברות הייטק; מנכ"לים ובעלים של חברות תעשייתיות; ראשי ממשלה;[דרוש מקור מלא] ראשי ערים; שרים; ניצבי המשטרה; מנהלים בכירים במשרדי ממשלה; מנהלים בכירים בשירות הביטחון הכללי. היא הופיעה בכנסים בישראל ומחוצה לה (כנס קיסריה; כנס הרצליה, הרצאות באו"ם וכו'); והופיעה באמצעי התקשורת: טלוויזיה, רדיו; מדיה אלקטרונית; רשתות חברתיות ומסיבות עיתונאים.

אותות, פרסים והצטיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2003-2021 - מדי שנה (ברציפות) מקבלת אות הצטיינות על הוראה, באוניברסיטה העברית בירושלים.
  • 2018 2016 - נבחרה על ידי אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית כמודל ביום האישה הבינלאומי.
  • 2020 - קבלת פרס בינלאומי מהאגודה הבינלאומית לתקשורת – Top Paper Award המאמר הטוב ביותר בתחום של תקשורת מגדרית ומנהיגות.
  • 2017 - קבלת פרס בינלאומי מהאגודה הבינלאומית לתקשורת – Top Paper Award המאמר הטוב ביותר בתחום של תקשורת בין-אישית.
  • 2014 - קבלת פרס בינלאומי מהאגודה הבינלאומית לתקשורת – Top Paper Award בנושא הבדלים תקשורתיים ומגדר וכן בין אוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה למעמד סוציו-אקונומי נמוך ומשמעויות יישומיות לצמצום פערים חברתיים.
  • 2012 - קבלת פרס מרצה מצטיינת בקריה האקדמית אונו, בפקולטה למנהל עסקים.
  • קבלת פרס מיוחד למצטייני רקטור על כל התואר הראשון בתקשורת, בנוסף למלגות הצטיינות מדי שנה.
  • קבלת פרסי הצטיינות למצטייני רקטור, מלגות שכר לימוד ומלגות מחייה בתואר השני.
  • פרס על עבודה סמינריונית מצטיינת באוניברסיטה העברית.
  • קרן מחקר "האגודה הישראלית לקרנות מחקר וחינוך" – מענק מחקר, מענק מחייה וכתיבה.
  • מענקי מחקר ממכון סמארט של האוניברסיטה העברית בירושלים.
  • מענקי מחקר ממכון המחקר של הקריה האקדמית אונו.
  • 2020 – קבלת פרס בינלאומי מהאגודה הבינלאומית לתקשורת, ICA:- International Communication Association

פרסומים אקדמיים בינלאומיים (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פינקלשטיין, ע. וגרבלסקי-ליכטמן, צ. (2021). משבר הגירושין: הסתגלות רגשית וחברתית של מתבגרים להורים גרושים. קשת, 
  • Grebelsky-Lichtman, T. (2021). Discrepant Verbal-Nonverbal Profile Theory: Making Sense of Contradicting Messages in Interpersonal Communication. In D. O. Braithwaite & P. Schrodt (Eds.) Engaging Theories in Interpersonal Communication, 3e. Routledge (In press).
  • Grebelsky-Lichtman, T., & Mabar, K. (2021). Female Politicians’ Gendered Communicative Structures: A Multimodal Combination of Masculine Verbal and Feminine Nonverbal Patterns, Israel Studies Review.
  • Grebelsky-Lichtman, T., & Finkelshtein, I. (2021). Adolescents in Divorced Families: The Interplay of Attachment Patterns, Family Environment, and Personal Characteristics. Journal of Divorce & Remarriage. In press (IF=0.8).
  • Grebelsky-Lichtman, T., & Katz, R. (2020). Gender effect on political leaders’ nonverbal communicative structure during the COVID-19 crisis. International Journal of Environmental Research and Public Health[8].
  • Grebelsky-Lichtman, T., Adato, Z., & Traeger, S. (2020). Extending Impression-Management theory: The need for privacy vs. the need to express information on instant messaging apps. Studies in Media and Communication, 8(1). doi:10.11114/smc.v8i1.4853
  • Grebelsky-Lichtman, T. (2019). Congruence of verbal and non-verbal behavior during parent-child interaction. In S. Smith & S. R. Wilson (Eds.) Reflections on Interpersonal Communication. Cognella Academic Publishing.
  • Grebelsky-Lichtman, T., & Katz, R. (2019). When a Man Debates a Woman:
  • Trump vs. Clinton in the first mixed gender presidential debates. Journal of Gender Studies, 28(6), 699-719.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]