צפנים בתנ"ך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בנוסף לעיסוק הישיר בהבנת הטקסט התנ"כי, במגוון רחב של דרכי מחקר ופרשנות, יש העוסקים בחיפוש מידע מוצפן בתנ"ך, בטכניקות הצפנה שונות. פעילות זו נעשית לעיתים לשם השעשוע והחידוד, אך יש גם המייחסים לה משמעות מיסטית כבדת משקל, כהוכחה למקורה האלוהי של התורה, או כדרך לחיזוי עתידות. יש גם המחפשים זאת כחלק ממצוות לימוד התורה הכוללת פרד"ס ראשי תיבות של פשט רמז דרוש וסוד.

רבי משה קורדובירו, מחשובי מקובלי צפת במאה ה-16, ציין בספרו "פרדס רמונים" בשער הצרוף: "ידיעת סודות תורתינו הקדושה הוא על ידי הצירופים, והגימטריאות, והתמורות, וראשי תיבות, וסופי תיבות, ותוכי תיבות, וראשי פסוקים, וסופי פסוקים, ודילוג אותיות וצרוף אותיות".

צפנים בטקסט הגלוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר ירמיהו נעשה שימוש בצופן אתב"ש: "ומלך ששך ישתה אחריהם" (ירמיהו כה כו), "..אל ישבי לב קמי רוח משחית" (ירמיהו נא א). "ששך" היא "בבל" בצופן אתב"ש, ו"לב קמי" היא "כשדים".

אנגרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגרמה נרמזת בתורה עצמה, בפסוקים כגון "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (ספר בראשית, פרק ו', פסוק ח'); "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה'" (ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק ז'). אף המדרש הולך בדרך זו, ואומר "הוא נבל הוא לבן", כלומר יוצר הקבלה בין לבן לנבל על פי האנגרמה הקושרת את שמותיהם.

גימטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גימטריה

בגימטריה נעשה שימוש נרחב לגילוי משמעויות נסתרות בתנ"ך.

דוגמאות:

  • על הפסוק "וישמע אברם, כי נשבה בן אחיו; וירק את חניכיו ילידי ביתו, שמונה עשר ושלש מאות, וירדוף, עד-דן" (ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ד) נאמר בברייתא כי 318 חניכיו ילידי ביתו אינם אלא אליעזר עבד אברהם לבדו, שהרי אליעזר = 318 בגימטריה. בפירושו לפסוק זה אברהם אבן עזרא מותח ביקורת על פרשנות זו ומציין: "וחשבון אותיות אליעזר דרך דרש, כי אין הכתוב מדבר בגימטריא, כי יכול יוכל הרוצה להוציא כל שם לטוב ולרע, רק השם כמשמעו".
  • מהפסוק "עד מלאת הימים אשר יזיר לה', קדוש יהיה" (ספר במדבר, פרק ו', פסוק ה') נלמדת ההלכה (מסכת נזיר, ה/א) שנזירות שלא נקבע אורכה נמשכת 30 יום, כערכה של המילה "יהיה". הרא"ש, בפירושו שם, מזכיר את העובדה שפרט זה הוא הלכה למשה מסיני, ורק נסמך על הפסוק כרמז.
  • על דברי יעקב אבינו: "עם לבן גרתי" (בראשית, לב, ה) אומר רש"י: "גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי". פירוש זה מיוחס לרבי משה הדרשן.
  • על דברי אחשוורוש להמן במגילת אסתר: "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך", מפרשים התוספות (מסכת מגילה יג/ב): "גימטריא דהכסף עולה הע"ץ, רמז לו שיתלה עליו" (כלומר הכסף = 165 = העץ).

רש"י נמנע כמעט לגמרי משימוש בגימטריות כפירוש.[1] הרמב"ן קבע בהקשר זה כי רק גימטריות מסוימות אמיתיות, הן נמסרו למשה בסיני, ומטרתן היחידה - לסייע בזכירת עניין שנאמר בעל-פה.[2]

לעומתם רבי יעקב בן אשר, בספר פרשנותו לתורה -המכונה "פירוש בעל הטורים", עושה שימוש נרחב בגימטריה, ונמצאו בו למעלה מ-600 מקומות, שבהם הוא מפרש באמצעות גימטריה. המחבר מתאר פרשנות זו כ"מעט פרפראות וגימטריות וטעמי המסורות, להמשיך הלב" והיא משמשת כמבוא לפרשנותו המקיפה לתורה.

דילוגי אותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דילוגי אותיות בתורה

דילוגי אותיות בתורה היא טכניקה לגילוי מילים או משפטים בעלי משמעות בתורה (או בתנ"ך בכללותו) באמצעות דילוגים במרחק קבוע בין האותיות. כדי לעשות זאת יש לבחור נקודת התחלה ומרחק קבוע של אותיות שיש לדלג בכל פעם.

באמצע המאה העשרים מצא חיים מיכאל דב ויסמנדל דוגמאות אחדות בתורה, כגון:

השם הוי׳ ב"ה הוא מספר כ"ו — וישראל הוא בגימטריא מספר תקמ״א — ביחד הוא מספר תקס״ז — ואם תחשוב מן התי״ו של בראשית שהוא התחלת התורה הקדושה, תקס״ז אותיות, תגיע לאות וי״ו — ומן הוי״ו תספור עוד תקס״ז אותיות, תגיע לאות רי״ש — ומן הרי״ש תספור עוד תקס״ז אותיות, תגיע לאות ה״א — היינו תורה.[3]

דוגמה נוספת היא המילה "תורה" בדילוג של 49 אותיות (מספר המרמז על 49 הימים שבין יציאת מצרים למתן תורה, שבהם יצאו בני ישראל ממ"ט שערי טומאה ונכנסו למ"ט שערי קדושה), בתחילת ספר בראשית ובסופו, בתחילת ספר שמות ובסופו, בתחילת ספר במדבר ובסופו, ובתחילת ספר דברים ובסופו. בספר ויקרא לא נמצא דילוג זה, אך במרכזו נמצא באותו דילוג השם המפורש.

השיטה מוכרת גם בשם "הצופן התנכ"י" בעקבות ספר פופולרי בשם זה מאת מייקל דרוזנין, המציג את השיטה, ואף מתיימר לחזות עתידות באמצעותה. יש הטוענים כי המידע הוצפן במכוון בטקסט המקראי על ידי כותביו, והם מייחסים משקל רב למסרים המתגלים בתורה בגרסתה העברית הנוכחית. חיפוש מסרים מוצפנים נעשה גם ביתר ספרי התנ"ך וגם בתרגומי התנ"ך. גם מיסיונרים נוצרים עוסקים במציאת מסרים מוצפנים הקשורים בישו. רעיון הצופן התנ"כי משמש לעיתים ארגוני חזרה בתשובה כדי לאשש את הטענה כי התנ"ך נכתב בהשראה אלוהית (אם כי דרוזנין ייחס את ההצפנה לחוצנים בעלי יכולת טכנולוגית מתקדמת).

שיטת דילוג שונה מיוחסת לרמב"ן.[4] בעקבות ויכוח שהיה לו עם תלמידו המומר אבנר מבורגוס, ששאלו: אם אכן כל דבר רמוז בתורה - היכן הוזכר הוא, אבנר. כתשובה הביא הרמב"ן את הפסוק "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם" (ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק כ"ו) - אות שלישית בכל מילה.

ראשי תיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילת אסתר היא היחיד מספרי התנ"ך שבו האל אינו מוזכר כלל. פרשני המקרא ניסו להסביר בדרכים שונות את היעדרותו של אלוהים מן המגילה. האר"י כתב שהשם המפורש רמוז במגילה באופן נסתר, בראשי תיבות בפסוק "יבוא המלך והמן היום" וכמו כן בפסוק "וכל זה איננו שווה לי - סופי תיבות והפוך.

דילוגי מילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולת הצפנה נודעת עוסקת בפרק ה-46 של תהלים[5] בתרגום המלך ג'יימס. המילה ה-46 בפרק זה היא shake, והמילה ה-46 מהסוף (תוך התעלמות מהמילה "סלה" שחותמת את הפרק), היא spear. יש הרואים בכך הוכחה ניצחת לכך שאת התרגום יצר ויליאם שייקספיר (Shakespeare), שהיה בן 46 בשנת 1610, שבה הושלמה הגרסה המוסמכת של תרגום המלך ג'יימס (יצא לאור בשנת 1611).[6]

משמעות חדשה לטקסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתשבצי היגיון עבריים מופיעות לעיתים הגדרות המרמזות לפסוק מהתנ"ך, תוך שהן נותנות לו משמעות שונה ממשמעותו המקורית. כך לדוגמה ההגדרה "הרמזור הדובר במדבר" (5, 4, 4, 2, 5, 2), שפתרונה הוא "ויאמר אליו אֶדום, לא תעבור בי"" (ספר במדבר, פרק כ', פסוק י"ח), פסוק תנ"כי שבמקורו עוסק בדברי העם אדום.

את העצה המופיעה בספר משלי, "יהללך זר ולא פיך", הממליצה לאדם שלא לפאר את עצמו, יש הקוראים בשינוי קל: "יהללך זר, וָלא - פיך", כלומר, אם אין מי שיספר את תהילתך, עשה זאת בעצמך.

(משמעות מעין זו אינה מיוחסת לכוונת הכתוב האמיתית אלא כשעשוע לשון).

הפתגם העממי "אחרי מות, קדושים אמור" נוצר משמותיהן של שלוש פרשות רצופות בספר ויקרא: אחרי מות, קדושים, אמור.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כעשר פעמים בכל התנ"ך; בהן - בראשית יט כ, ויקרא טז ג, במדבר טו לט, יהושע יז יד
  2. ^ ספר הגאולה שבכתבי הרמב"ן
  3. ^ חיים מיכאל דב ויסמנדל, ‏תורת חמד, ה'תשי"ח, עמ' 48, באתר HebrewBooks.
  4. ^ סדר הדורות (שנת ד' אלפים תתקנ"ד), קב הישר (פרק כ"ג), עמק המלך (שער א' פרק ד')
  5. ^ Psalms, psalm 46
  6. ^ Kyle Butt, Did Shakespeare Slip His Name in Psalm 46?, Apologetics Press