שרף עין גדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף צפעון שחור)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןשרף עין גדי
שרף עין גדי בגן החיות הלימודי חיפה
שרף עין גדי
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: זוחלים
סדרה: קשקשאים
משפחה: צפעוניים
סוג: שרף
מין: שרף עין גדי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Atractaspis engaddensis

שרף עין-גדי או צִפְעוֹן שָׁחֹר[2] (שם מדעי: Atractaspis engaddensis) הוא מין נחש ממשפחת הצפעוניים המצוי בין היתר באזור בקעת ים המלח ובמדבר יהודה, בסיני, ירדן ובצפון ערב הסעודית. הוא הארסי ביותר מבין תשעת הנחשים הארסיים של ישראל[3].

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו המדעי של הנחש, Atractaspis engaddensis, הוא מלטינית מהלחם המילים atraktos שמשמעו חץ ו-aspis שמשמעו מגן או צפע[4] ו-engaddensis הוא השם הלטיני של עין גדי, שם התגלה לראשונה נחש זה בשנת 1944 על ידי ח. מנדלסון. השם שרף בזיקה לנחש מוזכר בתנ"ך כמה פעמים כנחש עוצמתי, ומכאן שמו המודרני אף על פי שאין להסיק כי כוונת המקרא היא לנחש ספציפי זה;ׁ
ָָָָָָָָָָ* במדבר, כ"א, ו': "וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל."
ָָָָָָָָָָ* דברים, ח', ט"ו: "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ."
ָָָָָָָָָָ* ישעיהו, י"ד, כ"ט: "אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף."

תיאור ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבעו שחור מבריק ואחיד לכל אורכו, גופו גלילי דק וקשקשי גופו חלקים ללא קרינים, אורך נפוץ כ-60 ס"מ אולם מגיע עד 80 ס"מ. ראשו משוטח ואינו רחב מצווארו בשונה מנחשים ארסיים אחרים כדוגמת צפע מצוי. הלסת העליונה מכסה את התחתונה העניים קטנות ושחורות וראייתו גרועה, והלשון וורודה.

ככלל השרף מבלה את מרבית זמנו בהתחפרות מתחת לפני הקרקע או במחילות, ובשל כך הותאם מבנה ראשו שאינו מובדל מהצוואר והוא צר וארוך, ובניגוד לרוב הנחשים הארסיים ממשפחת הצפעוניים אליה הוא משתייך ראשו אינו משולש. מבנה ראש צר זה מתאפשר הודות לבלוטות ארס מאורכות ודקות של הנחש אשר נמשכות עד צווארו[5]. זעמן שחור ופתן שחור דומים במקצת לשרף עין-גדי אולם הם גדולים ממנו, מבנה גופם אינו דק כשלו וראשם רחב מהצוואר.

פעילות נחש זה היא לילית בעיקרה. ימצא באזורי מדבר צחיחים או צחיחים למחצה. תפוצתו בסיני, ירדן ובצפון ערב הסעודית. בישראל נמצא בערבה, ים המלח כיכר סדום וצפונה לבקעת הירדן עד לגלבוע במדבר יהודה ממעלה אדומים ומזרחה, וכן בלב הנגב. שרף עין-גדי הוא נחש המבלה זמנו במחילות תת-קרקעיות, ימצא מתחת לסלעים, וישנם תצפיות שלו מתחמם על כבישים בלילות חמים. אף על פי שאזורי חיותו מדבריים בעיקר הוא ימצא בעיקר בנאות מדבר בסביבת נחלים ומעיינות, בהם ישנה צמחייה, וככל הנראה הוא זקוק ללחות זו. לעתים יחדור לישובי אדם בתחום תפוצתו. כהגנה הוא מתגלגל כאשר זנבו כלפי מעלה וראשו מוסתר מתחת לגופו.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשרף עין-גדי שתי שיני ארס ארוכות, אך בשל מפתח פיו הקטן אינו מסוגל לזקוף שיני ארס אלו בדומה לרוב החברים במשפחת צפעוניים, ובעת הכשה הוא שולף שן ארס אחת היוצאת הצידה מפיו, כך בעת כניסה למחילות לטאות, מזונו העיקרי, הוא דוחק גופו לצד הלטאה בתוך החלל הצר ומכה הצידה ואחורה בראשו ומכיש-דוקר את גופה באמצעות שן הארס הקטלנית שלו, מות הלטאה יגיע תוך שניות ספורות[5]. לעתים יתפוס את הלטאה בפיו בעודה בחיים ויכיש אותה למוות תוך כדי אחיזתה בפיו. טרפו הנפוץ הוא חומטיים שונים בדגש על נחושית עינונית, נחשים צעירים שבקעו לא מכבר ומכרסמים קטנים[5].

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזדווגות שרף עין-גדי תתרחש בחודשים יולי אוגוסט, תקופה מאוחרת זו של זיווג יחסית לנחשים אחרים ייתכן ועשויה להעיד על מוצאו הטרופי. מסוף ספטמבר ועד נובמבר תתרחש הטלת 2–3 ביצים באורך של כ-75 מ"מ בסביבה לחה החיונית להתפתחות העוברים. הביצים המוארכות גדולות ביחס לממדיו של השרף עין-גדי ולנחשים בכלל. הצעירים יבקעו לאחר כ-3 חודשים כאשר הם מצוידים במערכת ארס קטלנית כשל הוריהם[5].

ארס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארס

נחש זה הוא הארסי ביותר מנחש ישראל לפי מדד ה-LD50. כמות זעירה של 0.06 מ"ג ארס שלו כוחה להרוג מחצית מאוכלוסיית עכברים במשקל כולל של ק"ג אחד (כלומר מדד ה-LD50 של שרף עין גדי הוא 0.06 מ"ג\ק"ג, ב-I.V[6]), כמות מקסימלית בבלוטת הארס שלו עצמתה להמית כ-50% מ-8,000 עכברים[3]. ארסו של השרף עין-גדי פוגע בתפקוד מערכת העצבים (נוירוטוקסיים), הלב (קרדיוטוקסים) ובכלי הדם (המורגיים). חיות ניסוי שלהם הוזרק הארס של שרף עין גדי מתו כתוצאה משיתוק, בעיקר משיתוק שרירי הנשימה, בניתוח שלאחר המוות נמצאו גם שטפי דם פנימיים[5]. בשונה משאר הנחשים הארסיים הנפוצים בישראל, שמרווח מזמן ההכשה ועד טיפול הרפואי הוא לרוב בן כמה שעות, להכשה מנחש זה יש לעתים פחות משעה עד כשל מערכתי שיוביל למוות.

לוכדי נחשים לא יכולים לאחוז שרף עין גדי בצווארו ובראשו כרוב הנחשים, מכיוון שהוא מכיש (יש אומרים דוקר) הצידה ואחורה, ועלול להכיש את לוכדו רק באמצעות שליפת שן הארס שלו ובפה סגור. אין נסיוב נגד ארס לנחש זה בישראל[7], אך הכשותיו הן נדירות בעיקר בשל נוכחותו הדלילה בסביבת האדם. בשנת 2002 מת אדם מהכשה, בעת שניסה ללכוד שרף עין גדי ביישוב רימונים[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרף עין גדי בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרף עין גדי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ מילון ביולוגיה כללית (תשס"ט), 2009. האקדמיה ללשון העברית צִפְעוֹן שָׁחֹר, שם מקובל נוסף צֶפַע עֵין-גֶּדִי
  3. ^ 3.0 3.1 LD50 of venomous snakes מאתר SnakeDataBase
  4. ^ Atractaspis מאתר Merriam-Webster
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 ד"ר אברהם ארבל ועזריה אלון (1984), החי והצומח של ארץ ישראל כרך 5 -דו-חיים וזוחלים. משרד הביטחון - ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע, עמ' 156-157
  6. ^ מדד ה-LD50 נבחן בין השאר בהזרקת הארס לאזורים שונים בגוף. הזרקה תת-עורית (S.C), הזרקה הישר לעורקים ולורידים (I.V), הזרקה לרקמות השריר (I.M), או אל הצפק (I.P)
  7. ^ טיפול במקרי הכשות, עקיצות ונשיכות בעלי חיים מאתר מרכז רפואי הדסה
  8. ^ גילי סופר, זהירות, נחשים, באתר ynet, 14 ביולי 2002