צפריר רונן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צפריר רונן

צפריר רונן (21 במרץ 1955 - 27 בדצמבר 2008)[1] היה פעיל פוליטי ואיש תקשורת ישראלי, איש ארץ ישראל השלמה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונן נולד בעין חרוד מאוחד. בשנת השרות שלו נמנה עם מייסדי קיבוץ גלגל שבבקעת הירדן. את שירותו בצה"ל החל בקורס טיס ולאחר הדחתו מהקורס שירת בסיירת מטכ"ל. למד לתואר ראשון בתקשורת (עיתונאות רדיו וטלוויזיה, 1983) ומייד בחוזרו הקים בקיבוצו, עין חרוד מאוחד, ערוץ וידאו מקומי. הוא סיים תואר שני במנהל עסקים (1998). נשא את ג'ודי, ונולדו להם שלוש בנות.

נפטר ביישוב הקהילתי מולדת מדום לב.

פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיבוצים ומפלגת העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכת הבחירות של 1992 פעל במטה של יצחק רבין כיועץ תקשורת ואיש טלוויזיה וכמו כן במערכת הבחירות להסתדרות של 1994. הוא עבד עם מאשה לובלסקי, עופרה פרידמן ואלי גולדשמידט.

ב-1995 הקים[דרוש מקור] ועמד בראש "מטה הקיבוצים" שאיגד 100 קיבוצים, שחובותיהם לבנקים, כולל ריביות, תפחו לכדי 15 מיליארד שקל. בסיום שנה וחצי של פעילות המטה, תיאר סבר פלוצקר במאמרו בידיעות אחרונות מה- 19.3.96 את פעולת המטה: "...מאז, החבורה של מטה ההתיישבות הצליחה להזיז הר. מה זה הר, היא הזיזה יבשת. קודם כל בדעת הקהל. עד לפני שנה דובר בישראל על החובות הנוראיים שיצרו הקיבוצניקים הבזבזניים ועל המתנות שהם מקבלים מהממשלה המוחקת להם חוב על חשבון כל יתר האזרחים. עכשיו מדברים על הקיבוצניקים המסכנים שהבנקים שיקרו אותם, סחטו אותם, מצצו את דמם והביאו למפלתם. בקיצור, לפני שנה זה היה משבר הקיבוצים, עכשיו זה משבר הבנקים. לפני שנה מילת המפתח הייתה "מחיקת חוב", עכשיו מילת המפתח היא "חיוב יתר".... מה רוצים היום הקיבוצים? הם לא רוצים בדיקת חשבונות, הם רוצים זיכוי ציבורי שיפסיקו לראות בהם גנבים ופושטי רגל. את השינוי הזה בדעת הקהל מטה ההתיישבות כבר השיג. אני מוריד בפניו את הכובע".

לאחר ההצלחה, הציע צפריר ב-1996 להקים את "מפלגת ההתיישבות" על בסיס ציבור "נפגעי הבנקים" במדינה, שהוערך כ-50% על פי סקרים, על מנת לקבוע בחוק את גבולות העמלות והריבית שגובים הבנקים מהציבור (מה שנעשה בחלקו מאוחר הרבה יותר).

בשנת 1998 ניהל את אולפני אלרום ברמת הגולן.

פורום נהלל ופעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה יושב ראש פורום נהלל (נקרא בתחילה "כנס נהלל") של אנשי ההתיישבות העובדת למען ארץ ישראל, אשר הקים מחדש את התנועה למען ארץ ישראל השלמה. נמנה עם מייסדי מפלגת התקווה (אחד ממרכיבי האיחוד הלאומי). התנגד בתקיפות לתוכנית ההתנתקות ולאחריה השתתף באופן פעיל ומוביל בעליות לחומש של מטה חומש תחילה.

רונן הגיע לתמוך בהתיישבות בארץ ישראל בכל מקום, כולל המאחזים ובית השלום בחברון. ב- ב' שבט תשס"ו ארגן כנס תמיכה ביישוב היהודי בחברון בהשתתפות עשרות מחברי ההתיישבות העובדת, חברי קיבוצים ומושבים מכל הארץ. כולל ליווי מוזיקלי של הזמר אריאל זילבר.[2] כשביקרו את דניאלה וייס בקשר להתנגדות לפינוי בית השלום, הוא (עם פורום נהלל) היה בין אלה שתמכו בה. הוא ששלף את המשור המכני מרכבו של יואל מרשק ב"תקרית המשור" ליד חוות סקאלי[3][4].

צפריר ובעז העצני הוזמנו להצטרף למועצת יש"ע המתחדשת בשנת 2007. יחד עם משה לשם ונעם ארנון. אולם הם התפטרו ממנה תוך זמן קצר עקב חילוקי דעות לגבי עקרונות הפעולה[דרוש מקור].

ערוץ ההיסטוריה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2000 נמנה עם יוזמי "ערוץ ההיסטוריה הישראלית". הוא הקים חברה בע"מ בשם זה, וגייס למטרה זו את אבישי כפיר (קצין צנחנים לשעבר ובוגר לימודי טלוויזיה אף הוא, מפיק ובמאי של סרטים תיעודיים רבים וכמו כן (2009) יו"ר הנהלת פורום היוצרים הדוקומנטריים) לשמש כסמנכ"ל תוכן בערוץ. כמו כן נכנס שאול לוי לתפקיד סמנכ"ל הכספים. כמלווי הערוץ הוא גייס את מאיר פעיל, יצחק נבון, עזריה אלון, חיים גורי, חיים חפר ועמוס חורב. הוא אסף קטעי סרטים היסטוריים בנושאי ארץ ישראל והגיע ל-8,000 שעות תיעודיות, המקוטלגות על פי נושאים באופן ממוחשב[5]. הוא עסק באיסוף השקעות לערוץ, הגדרת תכנים ומטרות וכמו כן התכוון שהערוץ ייצור באופן רציף חומר תיעודי מקורי בנושאים ישראל, היסטוריה יהודית וציונות.

קללת אדריאנוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונן יצר סרט תיעודי בשם "קללת אדריאנוס", אך לא הספיק לסיימו. בדצמבר 2014 שודרה בערוץ 1 מיני סדרה תיעודית בשני חלקים בעלת אותו שם, בהשתתפות מומחים, היסטוריונים וחוקרים ישראלים, פלסטינים, בריטים ואמריקאים, המבוססת על הפרויקט של רונן, שנערך ובויים בידי נעם יבור. אך המסר שמועבר בו שונה מהמסר שניסה רונן להעביר בסרטו. המזרחן מרדכי קידר טען שהסרט "הוא בגידה בזכרו של צפריר ובפעלו, כי הסרט מציג את "שני הנרטיבים" הישראלי והפלסטיני כשווי ערך, כשתי אמיתות, בדיוק הדבר שצפריר נלחם נגדו"[6] ואילו ידע שזו תהיה התוצאה לא היה משתתף בו. קידר הוסיף וטען ששאל את אחד מהאנשים שהשתתפו בהכנת הסרט לפשר "העיוות" ונענה כי: "בישראל לא ניתן לקבל תקציבים להפקת סרטים המציגים באורח חיובי רק את הצד הציוני, ושלא יתנו מקום מקביל לצד הפלסטיני"[7]. בעקבות כך, הועלו ליוטיוב[8] שמונה פרקים תחת השם "קללת אדריאנוס", שנערכו על ידי חברו של רונן, אילון ירדן, מתוך הטיוטה המקורית שרונן הספיק להכין לפני מותו, בהם הוא גם מקריין.

מהטענות בסרט:

  1. הסבת שמה של ארץ ישראל מפרובינציית יהודה, (דהיינו "ממלכת יהודה"), שנוסדה על ידי נציב סוריה בשנת 6 לספירה, ל"פרובינקיה סוריה פלשתינה", בשנת 135, לאחר דיכוי מרד בר כוכבא הייתה עדות ל"קלקלתו" - מונח שבו השתמשו חז"ל לתיאור החרבת כל עצי הפרי, שבוצעה על ידי אדריאנוס בארץ יהודה. הקיסר סבר כי שינוי השם, החרבת הארץ יחד עם הגליית כל תושביה היהודים מאזור יהודה תגרום ניתוק הקשר בין היהודים לארצם.
  2. השם "Palestine" היה בשימוש שנים רבות על ידי הגויים, אבל משמעותו היחידה הייתה - ארצו של עם ישראל, ארץ היהודים. כבר בהחלת המנדט הבריטי נאבקו ראשי היישוב נגד השימוש בשם זה, והשיגו תוספת קטנה - בעברית הופיע ליד השם "פלשתינה" ראשי התיבות 'א"י'. היהודים אזרחי ארץ ישראל היו אזרחים פלשתינאים וגם האזרחים מקרב ערביי ארץ ישראל, היו אזרחים פלשתינאים.
  3. על פי מקורות ידועים ובנוסף כאלה שנתגלו לאחרונה, מוכח שאחד מהמניעים העיקריים בכל הפעילות של הערבים נגד המנדט הבריטי והתהליך של יצירת הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל (מה שנקרא המרד הערבי הגדול), הייתה פעילות חתרנית של ערביסטים בממשל הבריטי, במטרה להשאיר את ארץ ישראל בשליטה בריטית ולא לשחרר אותה כמדינה עצמאית יהודית (כמו שהייתה מטרתו של כתב המנדט המקורי של חבר הלאומים). בפרעות 1920 צעקו הערבים בירושלים: "אטבח אל יאהוד" אבל גם "א-דואלה מענא" - כלומר הממשלה איתנו.
  4. גם הערבים יודעים את האמת, כלומר ש"פלסטין" הוא שם שהומצא לאזור אותו דורשים היהודים. בהזדמנויות שונות מצוטטים מנהיגים ערבים שונים, כולל אנשי אש"ף ובראשם יאסר ערפאת, הטוענים שהמושג "עם פלסטיני" אינו אלא כלי נשק במלחמה נגד קיום מדינת ישראל.
  5. כל עוד אנו משתמשים במושג "פלסטינים" (וממילא מסכימים שהארץ היא פלסטין) הקללה עומדת בתוקפה, ובמו ידינו אנו נותנים נשק הסברתי ביד אויבינו הרוצים להשמידנו. תחיית עם ישראל בארצו כוללת לא רק חזרה למגורים, עבודה בארץ, נטיעת עצי-פרי ואף הגנה עליה בכוח צבאי, אלא, לא פחות מכך, חזרת הזהות של ארץ ישראל כארצו של העם היהודי, בשמה. לכן עצם השימוש במושג "פלסטינים" הוא כניעה למגמה העלולה להוביל לאיבוד זהותנו הלאומית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]