צריכה שיתופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

צריכה שיתופיתאנגלית: collaborative consumption) היא סוג של הסדרים כלכליים בהם המשתתפים רוכשים שימוש (נגישות) במוצרים ושירותים במקום בעלות, הסדר שכזה מתאפשר לרוב הודות לשילוב בין טכנולוגיה וקהילות משתמשים. דוגמאות לשימוש במודל הצריכה השיתופית: פלטפורמות מכירה חוזרת כגון eBay ויד2. פלטפורמות שיתוף מוצרים- שיתוף מכוניות כמו Zipcar ,Rentitb ו-Car2Go, שיתוף אופניים כמו תל-אופן. פלטפורמות שיתוף אחרות- השכרת דירות/חדרים לטווח קצר airbnb, השכרת חניות פרטיות, ביקוש וביצוע שירותים TaskRabbit, מימון על ידי הלוואות עמית לעמית.

הרעיון של צריכה שיתופית והמושג "שיתופיות" (Mesh) נפרש לראשונה כמשנה סדורה בספרה של ליסה גנסקי 'מש – מדוע עתיד העסקים הוא בשיתופיות'. באותה שנה תיארה רייצ'ל בוטסמן את הכלכלה השיתופית, בספרה "מה ששלי – שלך" באומרה שהעקרונות המבדילים את הכלכלה השיתופית היא העובדה שזו אינה מונעת על ידי תחרות אלא על ידי אחווה, ושמפוקחת לא בידי רגולטורים ורשויות, אלא באמצעות אמון הדדי ומוניטין אישי. הצריכה השיתופית היא חלק מהכלכלה המשתפת (באנגלית: Shared Economy או WEconomy).

סוגי צריכה שיתופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכות מוצר שרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכות מוצר שרות (באנגלית: Product Service Systems) הם פלטפורמות המאפשרות רכישת השימוש במוצר ללא רכישת הבעלות עליו, במערכות מסוג זה הדגש עובר מהמוצר לחווית המשתמש ובניית יחסים לטווח ארוך, אחד מהתועלות של מערכות אלה הוא שימוש יעיל הרבה יותר במוצרים וחומרי גלם, מעבר לכלכלה מעגלית והקטנת טביעת הרגל האקולוגית. מערכות מוצר שרות פועלות תחת כמה מודלים עסקיים:

  1. חברה מסחרית המשכירה את השימוש במוצרים הנמצאים בבעלותה (B2P), דוגמה חברה המעמידה את צי המכוניות שלה ברחבי העיר ומוכרת שימוש קצר מועד על בסיס דרישה.
  2. חברה מסחרית המספקת פלטפורמה המאפשרת לכל אחד להעמיד את המוצרים שבבעלותו להשכרה בעזרת אותה פלטפורמה (P2P)וכך אדם יכול להשכיר את רכבו לשכנו בזמן שהרכב לא דרוש לו.
  3. קואופרטיב שחבריו התאגדו לטובת שימוש משותף ברכב השייך לקואופ.
  4. שרות של הממשלה או הרשות המקומית לדוגמה ספריות.

דוגמאות למערכות מוצר שרות:

  • הזמנת סרט ב-VOD מאפשרת את רכישת הצפייה ללא רכישת הסרט הפיזי.
  • מכבסה בשרות עצמי, ספריות של ספרים או סרטים.
  • שיתוף מכוניות, שיתוף אופניים, השכרת ציוד אורקולי ועוד.

שוקי הפצה מחודשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שווקי הפצה מחודשת (באנגלית: Redistribution Markets) הם פלטפורמות להעברת חפצים שהיו בבעלות גורם (אדם או ארגון) שאינו מעוניין בהם יותר לבעלות גורם שרוצה בהם, בשווקים מסוימים כגון פרויקט אגורה ההעברה היא חינמית, בשווקים אחרים מתבצעת החלפת חפצים "מכירה תמורת מטבע פנימי או מכירה רגילה דוגמאות לשוקי הפצה מחודשת: ebay, קרייגסליסט, יד2. בנוסף קיימים גם שווקים מתמחים כמו אתר סימניה לספרים, 99dresses לאופנה וכו'.

סגנון חיים שיתופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנון חיים שיתופי (באנגלית: Colaborative lifestyles) עוסק בשיתוף נכסים לא מוחשיים כגון: חלל, זמן , מיומנויות, כסף. דוגמאות לפלטפורמות שפועלות בתחום הזה airbnb השכרה של מרחב מגורים, מספה ועד ארמון לטווח קצר או ארוך. Taskrabbit השכרת זמן ויכולות, מחולל המפגיש בין משימות בתשלום לאנשים המוכנים לבצע אותן ו- Rentitb הישראלית המאפשרת השכרה של כל דבר, ממכונית, מקדחה, שמלת כלה ועד דירה, בין אנשים פרטיים. 2nd Shift הישראלית שנענית להעדפות של הדור הצעיר שאינו מעוניין בבעלות אלא בשימוש ותשלום גמיש לפי צורך, ומאפשרת לשכור מקום לעבוד בו עם הציוד ובאופן חלקי (בימים או שעות קבועות בו הוא פנוי) - לדוגמה: נגריה שסוגרת כל יום בשעה ארבע אחה"צ תוכל להשכיר את המקום, יחד עם הציוד, לנגר צעיר בתחילת דרכו, בכל יום משעה ארבע ועד שעות הערב המאוחרות, ובכך לאפשר לו להתחיל את הדרך המקצועית שלו ולחסוך לו את עלויות ההקמה הכבדות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • What's mine is yours: The rise of collaborative consumption, Rachel Botsman and Roo Rogers, 2010 HarperBuisness

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]