צריכה (כלכלה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנשים קונים מוצרי אלקטרוניקה בקניון בג'קרטה, אינדונזיה

צריכה היא שימוש במשאבים, סחורות ושירותים לצורך סיפוק רצונות ומאווים בסמוך לרכישתם.[1] זאת בניגוד להשקעה, שהיא הוצאה שתכליתה יצירת הכנסה עתידית.[2] צריכה היא מושג מרכזי בכלכלה והיא נלמדת גם במדעי החברה.

אסכולות שונות של כלכלנים מגדירות את המונח "צריכה" בצורה שונה. לפי כלכלנים מהזרם המרכזי, רק רכישה של מוצרים חדשים ושירותים לשימוש מיידי מהווה צריכה, בעוד שסוגים אחרים של הוצאות – בפרט השקעות שמייצרות תשואה קבועה, והוצאות ממשלתיות – ממוקמות בקטגוריות נפרדות (ראו עקרון התחלופה). כלכלנים אחרים מגדירים צריכה בצורה רחבה הרבה יותר, כסך כל הפעילות הכלכלית שאינה כרוכה בתכנון, ייצור ושיווק של סחורות ושירותים (למשל מיון, שימוש, סילוק ומיחזור של סחורות ושירותים).[3]

כלכלה התנהגותית, פונקציית הצריכה קיינסיאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון מיינרד קיינס חקר את הקשר בין הכנסה ובין צריכה, והגה את פונקציית הצריכה הקיינסיאנית, הידועה גם כהיפותזת ההכנסה המוחלטת. היפותזה זו, מבססת את הצריכה על הכנסה הנוכחית של הפרט ומתעלמת מהכנסה עתידית פוטנציאלית או מהיעדרה. ביקורת על הנחה זו הובילה לפיתוח השערת ההכנסה הקבועה של מילטון פרידמן. פרידמן התחשב גם בהערכת הציבור את הכנסותיו בעתיד, ואת הרצון שלו ביצירת דפוס צריכה קבוע. היפותזת מחזור החיים של פרנקו מודיליאני מתחשבת גם בתכנון הצריכה של הפרטים במחשבה על מחזור החיים שלהם, בתקופות שונות בחיים.

גישות תאורטיות עדכניות יותר מבוססות על כלכלה התנהגותית ומציעות שצריך לקחת בחשבון עקרונות התנהגותיים כיסודות מיקרו כלכליים, ולנסח פונקציית צריכה מצרפית המבוססת על התנהגות.[4]

צריכה כחלק מהתמ"ג[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) מוגדר באמצעות נוסחה זו:[5]

כאשר מייצג צריכה.

מייצג את סך הוצאות הממשלה (כולל משכורות)

מייצג השקעות.

מייצג ייצוא נטו - ייצוא פחות ייבוא.

ברוב המדינות הצריכה היא החלק החשוב ביותר בתוצר היא נעה בדרך כלל בין 45% מהתמ"ג ל-85% מהתמ"ג.[6][7]

צריכה במיקרו-כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיקרו-כלכלה, תאוריית עקרון התחלופה מניחה שאנשים הם צרכנים רציונליים. הם מחליטים אילו סחורות לקנות על סמך תועלת השימוש בהם (מוצרים שימושיים או כאלה המספקים להם יותר אושר) ועל סמך מסגרת התקציב שלהם.[8] צרכנים מנסים למקסם את התועלת בגבולות המגבלה התקציבית שלהם. לחלופין, למזער את העלות במסגרת רמת יעד התועלת.[9]

צריכה כמדד לצמיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צריכת חשמל נמצאת בקורלציה חיובית עם צמיחה כלכלית, שכן חשמל היא אחד התשומות החשובות ביותר של המשק. חשמל דרוש לייצור סחורות ולמתן שירותים לצרכנים. הקשר בין צריכת חשמל וצמיחה כלכלית מובהק סטטיסטית, ולכן צריכת החשמל משקפת צמיחה כלכלית. כמו כן, ככל שמעמד החומרי של אדם משתפר, כך גדלה צריכת החשמל שלו. באיראן, למשל, צריכת החשמל עלתה יחד עם הצמיחה הכלכלית מאז 1970. אולם ככל שמדינות ממשיכות להתפתח, הקורלציה נסוגה, משום שהייצור נעשה יעיל יותר מבחינה אנרגטית, או שחלקים מהייצור מועבר למדינות זרות, בהן עלות החשמל קטנה יותר.[10]צריכת אנרגיה לנפש-איראן (קרו)

גורמים המשפיעים על צריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורמים העיקריים המשפיעים על הצריכה שנחקרו על ידי כלכלנים כוללים:

  • הכנסה: כלכלנים רואים ברמת ההכנסה את הגורם המכריע ביותר המשפיע על הצריכה. לכן פונקציות צריכה מדגישות לעיתים קרובות הכנסה. קיינס מחשיב את ההכנסה המוחלטת, דוסנברי מחשיב את ההכנסה היחסית, ופרידמן מחשיב את ההכנסה הקבועה כגורמים הקובעים את הצריכה של האדם.
  • ציפיות הצרכן: שינויים במחירים ישנו את ההכנסה הריאלית ואת כוח הקנייה של הצרכן. אם הציפיות של הצרכן לגבי המחירים העתידיים ישתנו, הדבר עשוי לשנות את החלטות הצריכה שלו בתקופה מסוימת.
  • נכסי הצרכנים ועושרם: מזומן, פיקדונות בנקאיים, ניירות ערך, כמו גם נכסים פיזיים כמו מלאי של מוצרים, נדל"ן, קרקע וכו'. גורמים אלו יכולים להשפיע על הצריכה; אם הנכסים הנזכרים מספיק נזילים, הם יישארו ברזרבה וניתן להשתמש בהם במקרי חירום.
  • אשראי הצרכן: הגדלת האשראי של הצרכן ועסקאות האשראי שלו יכולות לאפשר לצרכן להשתמש בהווה בהכנסתו העתידית. כתוצאה מכך, זה יכול להוביל ליותר הוצאה לצריכה בהשוואה למקרה שכוח הקנייה היחיד הוא ההכנסה השוטפת.
  • ריבית: תנודות בריבית יכולות להשפיע על החלטות הצריכה של משקי הבית. עליית ריבית מגדילה את החיסכון של אנשים וכתוצאה מכך מקטינה את הוצאות הצריכה שלהם.
  • גודל משק הבית: עלויות הצריכה האבסולוטיות של משקי הבית עולות ככל שמספר בני המשפחה עולה. עבור חלק מהמוצרים, ככל שמשק הבית גדול יותר, כך הצריכה לנפש קטנה. כך למשל הצורך בריהוט אינו גדל ליניארית לפי מספר הנפשות במשק הבית.
  • קבוצות חברתיות: הצריכה של משק הבית משתנה בקבוצות חברתיות שונות. למשל, דפוס הצריכה של המעסיקים שונה מדפוס הצריכה של העובדים. ככל שהפער בין קבוצות בחברה קטן יותר, כך דפוס צריכה הומוגנית יותר בתוך החברה.
  • טעם הצרכן: אחד הגורמים החשובים בעיצוב דפוס הצריכה הוא הטעם הצרכני. גורם זה, במידה מסוימת, יכול להשפיע על גורמים אחרים כמו הכנסה ורמות מחירים. מצד שני, לתרבות החברה השפעה משמעותית על עיצוב טעמם של הצרכנים.
  • אזור: דפוסי הצריכה שונים באזורים גאוגרפיים שונים. ההבדל בין עיר וכפר, אזורים צפופים ודלילים, אזורים פעילים כלכלית ולא פעילים וכו'.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bourdieu, Pierre (1984). Distinction: A Social Critique of the Judgement of Taste (paperback). Cambridge: Harvard University Press. ISBN 978-0-674-21277-0.
  • Deaton, Angus (1992). Understanding Consumption. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-828824-4.
  • Friedman, Jonathan (1994). Consumption and Identity (Studies in Anthropology & History). Washington, DC: Taylor & Francis. ISBN 978-3-7186-5592-2.
  • Isherwood, Baron C.; Douglas, Mary (1996). The World of Goods: Towards an Anthropology of Consumption (Paperback). New York: Routledge. ISBN 978-0-415-13047-9.
  • Ivanova, Diana; Stadler, Konstantin; Steen-Olsen, Kjartan; Wood, Richard; Vita, Gibran; Tukker, Arnold; Hertwich, Edgar G. (18 בדצמבר 2015). "Environmental Impact Assessment of Household Consumption". Journal of Industrial Ecology. 20 (3): 526–536. doi:10.1111/jiec.12371. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Mackay, Hugh, ed. (1997). Consumption and Everyday Life (Culture, Media and Identities series) (Paperback). Thousand Oaks, Calif: SAGE Publications. ISBN 978-0-7619-5438-5.
  • Miller, Daniel (1998). A Theory of Shopping (paperback). Ithaca, N.Y.: Cornell University Press. ISBN 978-0-8014-8551-0.
  • Slater, Don (1997). Consumer Culture and Modernity. Cambridge, UK: Polity Press. ISBN 978-0-7456-0304-9.
  • Mansvelt, Juliana (2005). Geographies of Consumption. doi:10.4135/9781446221433. ISBN 978-1-4462-2143-3.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צריכה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bannock, Graham; Baxter, R. E., eds. (2011). The Penguin Dictionary of Economics, Eighth Edition. Penguin Books. p. 71. ISBN 978-0-141-04523-8.
  2. ^ Black, John; Hashimzade, Nigar; Myles, Gareth (2009). A Dictionary of Economics (באנגלית) (3 ed.). Oxford University Press. ISBN 9780199237043.
  3. ^ Lewis, Akenji (2015). Sustainable consumption and production. United Nations Environment Programme. ISBN 978-92-807-3364-8.
  4. ^ D'Orlando, F.; Sanfilippo, E. (2010). "Behavioral foundations for the Keynesian Consumption Function" (PDF). Journal of Economic Psychology. 31 (6): 1035–1046. doi:10.1016/j.joep.2010.09.004.
  5. ^ "GDP Formula - How to Calculate GDP, Guide and Examples".
  6. ^ "Consumption as percent of GDP around the world".
  7. ^ "Final consumption expenditure (% of GDP) | Data".
  8. ^ "What is 'consumer choice theory'?".
  9. ^ "Consumption II | Policonomics".
  10. ^ Esen, Ömer; Bayrak, Metin (12 ביוני 2017). "Does more energy consumption support economic growth in net energy-importing countries?". Journal of Economics, Finance and Administrative Science. 22 (42): 75–98. doi:10.1108/JEFAS-01-2017-0015. {{cite journal}}: (עזרה)