קאלו רינפוצ'ה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, קטגוריות חסרות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, קטגוריות חסרות. | |
 | |
| לידה |
1905 קהם, טיבט  |
|---|---|
| פטירה |
10 במאי 1989 (בגיל 84 בערך) קהם, טיבט |
| זרם | בודהיזם טיבטי |
| תקופת הפעילות |
? – 10 במאי 1989 |
| תלמידים |
Lama Seunam, Sarah Harding, Lodrö Chökyi Sengé, Khenpo Lodrö Dönyö, Nicole Riggs, Bokar Tulku Rinpoche |
  | |
קאלו רינפוצ'ה (1905 - 10 במאי 1989) היה מורה ומלומד בודהיסטי, ואחד המורים הטיבטיים הראשונים שלימדו בודהיזם טיבטי במערב.
המילה "רינפוצ'ה" היא תואר של כבוד, שמשמעו "היקר", הניתן בדרך כלל למורה המזוהה כגלגול של מורה אחר שנפטר.
הוריו וילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאלו רינפוצ'ה נולד בשנת 1905 בפרובינציית קהם אשר במזרח טיבט.
אביו - קארמה לגשיי דראיאנג, ואמו - דרולקאר צא'נג צא'נג, היו תלמידיהם של ג'מגון קונגטרול לודרו טאיה, ג'אמיינג קיינטסה וואנגפו, והמורה הידוע מיפאם רינפוצ'ה, ממייסדיה ומוביליה של תנועת רימה (Rime) במאה ה-19, אשר הפחיתה את חשיבותם של הבדלים כיתתיים בבודהיזם הטיבטי, תוך הדגשת המכנה המשותף בין הזרמים השונים ושימת דגש על חשיבותו של התרגול המדיטטיבי.
הוריו של קאלו רינפוצ'ה היו מסורים לתרגול, ומיד לאחר נישואיהם לקחו על עצמם תקופה של תרגול בהתבודדות. במשך התקופה הם ראו אחד את השנייה לעיתים רחוקות, אך לילה אחד פקד את שניהם חלום בו ביקר אותם המורה הגדול ג'מגון קונגטרול, והודיע כי הוא עומד לבקר אותם בקרוב וביקר [1]להכין לו חדר בביתם. זמן קצר לאחר מכן דרולקאר צ'אנג צ'אנג גילתה שהיא בהריון.
החלום התברר כנבואי - ההריון עבר בקלות. דרולקאר צ'אנג צ'אנג המשיכה לעבוד עם בעלה, ויום אחד, כאשר אספה עמו עשבי מרפא, הרגישה כי היא עומדת ללדת. כאשר מיהרו בני הזוג לביתם, הם ראו שהשמיים היו מלאים בקשתות - סימן ללידתה של התגלמות מיוחדת.
באופן מסורתי, "טולקו" (גלגול של מורה שמת) אמור להילקח ללימודים במנזר מוקדם ככל האפשר, אך אביו של קאלו רינפוצ'ה החליט שלא ללכת בדרך זו, ולתת לו לבחור בעצמו את מוריו בבית, חינוכו של רינפוצ'ה פוקח בקפדנות על ידי אביו. כשהיה בן שלוש עשרה, לאחר שהשלים את לימודיו הראשונים בדקדוק, כתיבה ומדיטציה, החל את לימודיו הרשמיים במנזר פאלפונג.
לימודיו המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפאלפונג למד רינפוצ'ה את תורת הסוטרות ולימודי הטנטרה, וקיבל הנחיות והסמכות ממספר רב של מורים גדולים.
כשהיה בו חמש עשרה, במהלך תקופת הרטריט המסורתי של העונה הגשומה, רינפוצ'ה העביר שיעור מעמיק ומובנה על שלושת הנדרים בפני קהל של מאות נזירים והדיוטות. בשיעור זה נכרה גדולתו הרוחנית של קאלו רינפוצ'ה. בגיל שש עשרה החל את תקופת הרטריט המסורתית בת שלוש השנים, תחת הנחייתו של מורה השורש שלו - לאמה נורבו טונדרוף הנכבד, ממנו קיבל העברה מלאה של מסורות הקארמה קאג'יו ושאנגפה קאג'יו. הוא למד, מדט[2] ותרגל לפני הרטריט ולאחריו מחזורים רבים של תרגולים והוראות, אותם קיבל ממוריו הרבים, מכל המסורות.
כאשר הגיע לגיל עשרים וחמש, שאיפת לבו הייתה לתרגל מדיטציה במבדד בהרים. הוא עזב את המנזר לתקופה ממושכת של תרגול בהתבודדות בהרי קהם המרוחקים, כנווד חסר-כל, כאשר הוא מתרגל סגפנות נוקשה ללא קורת גג, ללא חיפוש או הזדקקות לחברת אדם.
הוא חי כך במשך שתים עשרה שנה, מטפח את תרגולו לכדי שלמות, ומתמסר לחלוטין לפיתוח אהבת אמת וחמלה חסרת גבולות לכל היצורים החיים. אילולא סיטו רינפוצ'ה היה שולח קריאה שישוב ללמד, קאלו רינפוצ'ה היה מוכן להמשיך את חייו בדרך זו.
מורה בטיבט ובמזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאלו רינפוצ'ה חזר לפאלפונג והחל למלא את חובתו כמורה לתרגול המסורתי של רטריט-שלוש השנים בשני מרכזי התרגול: נארולינג וניגולינג. בתקופה זו זוהה רינפוצ'ה על ידי המורה המנוח רנגג'ונג ריגפה דורג'ה, הגייאלווה קרמאפה השישה עשר, כהתגלמותו הפעילה של ג'מגון קונגטרול לודרו טאיה. היה ידוע כי ג'מגון קונגטרול חזה שהתגלמותו של קאלו רינפוצ'ה תהיה מורה של תנועת ה"רימה", ומסורה במיוחד לתרגול ולרטריט.
בשנות ה-40 הוא החל לבקר במנזרים ומרכזים מסורתיים של שושלות ומסורות רבות, בכל רחבי טיבט, מלמד ומעביר הסמכות ותרגולים גבוהים של מסורת השאנגפה קאג'יו לתלמידים רבים. בביקור בלהסה, הוא נתן שיעורים ליורש העצר של הדלאי לאמה הצעיר.
בשנת 1955, מספר שנים לפני הכיבוש הסיני המלא של טיבט, רינפוצ'ה ביקר את הגייאלווה קרמאפה בצורפהו, שביקש ממנו לעזוב את טיבט על-מנת להכין את הקרקע להגירה הבלתי נמנעת להודו ובהוטן. בשנת 1957, לבקשתה של נסיכת בהוטן אשה וואנגמו, הגייאלווה קרמאפה ה-16 מינה את רינפוצ'ה כאב המנזר של מנזר ג'אנגצ'וב צ'ולינג (Jangchub Choling) במחוז קורטו בבהוטן. רינפוצ'ה הקים בבהוטן שני מרכזי רטריט ללימוד מסורות הקמצאנג והשאנגפה, ובנה סטופות. כמו כן הוא הסמיך שלוש מאות נזירים. משם רינפוצ'ה המשיך להודו, כאשר הוא עולה לרגל לכל האתרים הבודהיסטים הידועים. בשנת 1965 הוא הקים מנזר משלו ליד דארג'ילינג - בשם סאמדרופ טארגיי לינג. מספר שנים לאחר ייסוד המנזר, הקים בו רינפוצ'ה ובמקומות אחרים בהודו מרכזים נוספים לתרגול של רטריט-שלוש-השנים.
בשנת 1973, לבקשתו של הגייאלווה קרמאפה ה-16, רינפוצ'ה הואצל ללימוד דרכם של ארבעה מהמורים הדגולים של שושלת הקארמה קאג'יו: שמאר רינפוצ'ה, טאי סיטו רינפוצ'ה, ג'מגון קונגטרול רינפוצ'ה וגייאלצפ רינפוצ'ה. הלימודים כללו הנחיות למסורת האמצעים המיומנים של הקארמה קאמצאנג - שש הדוקטרינות של נרופה, והמהמודרה. מעבר לכך, הוא העביר את לימוד המחזור השלם של חמש תורות הזהב של מסורת השאנגפה. כמו כן לבקשתו של ה"ק הדלאי לאמה, העביר רינפוצ'ה הסמכות ללאמות של מסורת הגלוג במנזר נמגיאל טרצאנג, ובמרכזי הלימוד לטנטרות גבוהות ונמוכות.
מורה באירופה ובארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז 1970 קאלו רינפוצ'ה נסע פעמים רבות לאירופה, ארצות הברית, קנדה ודרום-מזרח אסיה, והקים מרכזי דהרמה ורטריט למערביים.
רינפוצ'ה הקים יותר מ-70 מרכזי דהרמה ו-20 מרכזי רטריט בכל העולם, ובנה 20 סטופות. ב-1986 רינפוצ'ה ייסד את "הוועדה הבינלאומית לתרגום" בה מתרגמים מכל העולם מתרגמים סוטרות וכתבים בודהיסטיים בהדרכתם של מלומדים טיבטיים מכל המסורות.
אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאלו רינפוצ'ה נחשב אחד המורים הבודהיסטים הנעלים בזמנו, מוכר ומכובד ביותר בקרב ראשי כל המסורות הטנטריות בטיבט. ה"ק הקרמאפה אמר פעם שקאלו רינפוצ'ה הוא הקרנה של היוגי הדגול של טיבט, מילרפה. הכבוד שהפגין קאלו רינפוצ'ה לכל המסורות הבודהיסטיות האחרות, ואהבתו לכל היצורים החיים בוטאו בכל פעולה, דיבור ומחווה שלו. ב-10 במאי 1989, קאלו רינפוצ'ה נפטר במנזרו בסונדה.
ב-17 בספטמבר 1990, בדרג'ילינג, הודו, זוהתה התגלמותו החדשה של קאלו רינפוצ'ה - בנו של לאמה גייאלצן, אחיינו אשר שירת כמזכירו של רינפוצ'ה מגיל צעיר.
