קנוט הגדול

קנוט הגדול מלך אנגליה, דנמרק ונורווגיה
Cnut the Great

קנוט הגדול
לידה	994 או 995
פטירה	12 בנובמבר 1035 (בגיל 41 בערך) שפטסברי , אנגליה
מקום קבורה	קתדרלת וינצ'סטר, וינצ'סטר
מדינה	ממלכת דנמרק, North Sea Empire
תארים	מלך
השקפה דתית	נצרות
בת זוג	אמה מנורמנדיה
ילדים	סוון קנוטסון, גונהילדה מדנמרק, הארדיקאנוט, הרולד הראשון, בת בשם לא ידוע
מלך אנגליה 1016 – 12 בנובמבר 1035 (כ־19 שנים) → אדמונד השני, מלך אנגליה הרולד הראשון, מלך אנגליה ←
פעולות ומבצעים
Battle of Assandun Battle of Helgeå

קְנוּט השני מלך דנמרק (הראשון מאנגליה)"הגדול" (בדנית: Knud den Store – קְנוּד דֶן סטוֹר, לעיתים נהגה גם קָאנוּט;‏ 994/995 – 12 בנובמבר 1035) היה מלך אנגליה, דנמרק ונורווגיה, שליט ומושל שלזוויג ופומרניה. בנם של סוויין פורקבירד וסיגריד, אלמנת אריק המנצח. אביו של קנוט היה עובד אלילים, אך קנוט עצמו נטבל לנצרות בגיל צעיר, וקיבל את השם למברט.

רקע

מהמאה ה-9 החלו הוויקינגים הדנים לפלוש לאנגליה. עם הזמן התיישבו גם בבריטניה, והאזורים שבהם שלטו נקראו דיינלו (Danelaw). אתלסטאן, מלך אנגליה, הביס בחייו את הדנים, אך יורשיו אדמונד הראשון ואדרד, נאלצו להדוף פלישות ויקינגיות חוזרות ונשנות. עם המלכת אדגר שקטו הרוחות, כאשר הפולשים הוכרו כתושבי קבע. במותו של אדגר עלה מחדש המתח בין יושביה הדנים החדשים של אנגליה לתושביה הוותיקים האנגלו-סקסים, וחזרו פלישות הוויקינגים.

מלך אנגליה

אתלרד השני מלך אנגליה השיג את השלום במחיר כבד של מלחמות, עד שלבסוף החליט כי הן שכירי החרב והן התושבים הוויקינגים בממלכתו, כולם קשרו קשר כנגדו, וב-1002 יזם טבח המוני של הוויקינגים. בין הנטבחים הייתה גם גונהילד, אחותו של סוויין מלך דנמרק. כתגמול, סוויין פשט עם צבאותיו על אנגליה, טבח ביושביה, ורק אחרי הטלת מס כבד על האנגלים השיב את צבאו לדנמרק.

באוגוסט 1013 שב סוויין ופשט על אנגליה בליווי בנו קנוט, נסיך הכתר הדני. במערכה מוצלחת שיעבד את התושבים הדנים של צפון אנגליה ורבים מתושבי מרכז אנגליה. התקפתו נבלמה בלונדון, אך הוא נמשח למלוך על אנגליה, בעוד אתלרד נמלט לנורמנדיה. בפברואר אותה שנה מת סוויין, והצי הכתיר את בנו למלך אנגליה. המלכתו של קנוט לא נתקבלה על ידי האצולה האנגלית, ואתלרד המודח הושב על הכס האנגלי כמלך-חסות תחת קנוט. קנוט שב לדנמרק ב-1014 מחשש לחייו, לא לפני שהטיל מומים בשבויי המלחמה האנגלים של אביו, סוויין פורקבירד, כאות לעתיד לבוא.

באוגוסט 1015 פלש לאנגליה שוב עם צבא של כ-8,000 איש. הוא ניהל מספר קרבות לא מכריעים כנגד אתלרד וכשזה מת, גם נגד יורשו אדמונד השני. באוקטובר 1016 הכריע קנוט את כוחותיו של אדמונד בקרב אסנדון. בתום הקרב השניים נפגשו על אי בנהר סברן, שם הסכימו לחלוק את הממלכה ביניהם. מותו של אדמונד בנובמבר 1016 הפך את קנוט לשליטה היחיד של אנגליה, באישור הוויטנגמוט מינואר 1017. לביסוס שליטתו באנגליה נשא קנוט את אלמנתו של אתלרד השני, אמה מנורמנדיה, בתו של ריצ'רד הראשון, דוכס נורמנדיה, וכך חיזק גם את קשריו הפוליטיים והמסחריים עם דוכסות נורמנדיה.

כמלך אנגליה שילב קנוט בין תרבויות השלטון באנגליה ובדנמרק. כן ריכז את קובץ החוקים האנגלי ויצר אחידות במסורת המשפט הסקסונית. הוא חילק את אנגליה, לפי הסגנון הדני, לארבעה מחוזות ראשיים: (וסקס, ממלכת מרסיה, מזרח אנגליה ונורת'מבריה), וביסס את משטר האדונות הטריטוריאלית ששלטה ביסוד הממשל האנגלי במשך מאות השנים הבאות. מס ההגנה האנגלי האחרון שולם למלך, וסכומו הכולל היה 82,500 פאונד. קנוט הרגיש בטוח דיו והסיג את ציו חזרה לדנמרק, לאחר קבלת התשלום של 72,000 פאונד, ב-1018. הוא הקים מפעלים רבים, מימן בנייתן של כנסיות וקתדרלות רבות, שלח מסיונרים לדנמרק ואפילו עלה לרגל לוותיקן ברומא.

להידוק הקשר עם השושלת שהדיח נשא, כאמור, את אמה בתו של מלך נורמנדיה, וכך מנע התקפה עליו מצד נורמנדיה, שם מצאו מקלט בניו הגולים של אתלרד השני, אלפרד ואדוארד. את בנו מנישואין אלו, הארדיקאנוט, מינה ליורש העצר על חשבון אחיו למחצה הרולד, בן פילגשו. ב-1018 (או 1019) ירש קנוט את אחיו, הרולד השני, מלך דנמרק, וב-1028 כבש את נורווגיה עם צי בן 50 ספינות מאנגליה. ניסיונו לשלוט בממלכה דרך סוויין, בן נוסף מפילגשו, הסתיים במרד והחזרת השושלת הנורווגית המודחת, תחת מגנוס הטוב.

קונרד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, התיידד עם קנוט, ואירס את בנו היינריך לגונהילדה, בתו של קנוט. כן העביר לפיקוחו את שלזוויג ופומרניה. האחרונה כנראה הייתה לאחוזה פיאודלית של קנוט, כי בולסלאב הראשון, דוכס פולין, שלח את צבאו לעזרת קנוט בכיבוש אנגליה.

קנוט זכה לתדמית של מלך טוב ומוצלח, כנראה משום יחסו הטוב לכנסייה, שהשפעתה אז הייתה מכרעת על כל הכותבים וההיסטוריונים. כך למשל, מתואר קנוט כמלך שהקפיד על ציוויי הדת, אף שניהל נישואים ביגמיים באופן פתוח, והיה אחראי לרציחות והתעללויות לרוב.

הוא מוזכר באגדה ספציפית, שבה ניסה להחזיר כביכול את גלי הים לאחור. לאחר שנמאסו עליו דברי החנופה של אנשי חצרו, כשפגש בחנפן שהציע כי המלך יכול לשלוט ביסודות הטבע עצמם, יצא לסאות'המפתטון כדי להוכיחו אחרת. אגדה זאת נתפרשה פעמים רבות באופן שגוי, כאילו חשב המלך את עצמו לבעל כוחות על-טבעיים. למעשה היוותה אגדה זאת תעמולה בעדו.

מותו

קנוט מת ב-1035 בשפטסברי, דורסט, ונקבר בווינצ'סטר. הוא הוריש את כל המקומות שבהם שלט לבנו הארדיקנוט, שמלך בדנמרק כ"קנוט השלישי", בעוד אחיו למחצה הרולד קל-הרגליים תפס את השלטון באנגליה. לאחר מותו של הרולד ב-1040, הפך הארדיקנוט גם למלך אנגליה.

אילן יוחסין

גורם הזקן

תירה

מיסטיבוי

לא ידועה

סימומיסל

לא ידועה

בולסלאוס הראשון, דוכס בוהמיה

ביאגוטה

האראלד "כחול השן"

גונהילד או טובה

מיישקו הראשון

דוברבה מבוהמיה

סוון פורקברד

סיגריד היהירה

קנוט הגדול

לקריאה נוספת

• וינסטון צ'רצ'יל (לעברית: אהרן אמיר), היסטוריה של העמים דוברי האנגלית, כרך ראשון – הולדת בריטניה, 130–138, הוצאת "עם הספר", תשכ"ו. (הספר בקטלוג ULI)
• האנציקלופדיה העברית:
  • כרך עשרים ותשעה, "קנוט II הגדול", 871.
  • כרך עשרים ושלושה, "(ה)ממלכה המאוחדת, היסטוריה: תקופת האנגלו־סכסים; שושלת הנורמנים", 871–873.
  • כרך אחד עשר, "דנמרק", 896–897.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קנוט הגדול בוויקישיתוף

• האנציקלופדיה הקתולית, קאנוט הגדול
• שליטי בריטניה, קאנוט הגדול
• מי הוא מי בימי הביניים, קאנוט הגדול
• קנוט הגדול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קנוט הגדול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)