קאסר אל-משאתא
 | |
| חזית הארמון, מוזיאון פרגמון ברלין | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
טירה  |
| מיקום | עמאן |
| מדינה | ירדן |
| הקמה ובנייה | |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות אומיית |
| קואורדינטות | 31°44′15″N 36°0′37″E / 31.73750°N 36.01028°E |
 | |
  | |
קאסר אל-משאתא (בערבית: قصر المشتى) הוא חורבה של ארמון חורף אומיי, אשר ככל הנראה נבנה על ידי הח'ליף אל-וואליד השני בתקופת שלטונו הקצר (743-744). ההריסות ממוקמות בערך 30 ק"מ דרומית לעמאן, ירדן, צפונית לנמל התעופה הבין-לאומי עמאן-המלכה עאליה. הארמון הוא חלק משרשרת של מצודות מדבר, ארמונות וחאנים הפרוסים באזור דרום הלבנט, ירדן, סוריה וישראל. למרות שמרבית ההריסות עדיין נמצאות באתר, המאפיין הבולט ביותר של הארמון, החזית שלו, חזית ארמון משאתא, הוסר ומוצג במוזיאון פרגמון בברלין.
אדריכלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קאסר משאתא מורכב ממתחם מרובע, מוקף בחומה חיצונית הכוללת 25 צריחים. החלל הפנימי מחולק לשלוש רצועות אורך שוות, שרק המרכזית שלהן הושלמה במידה מסוימת. רצועה מרכזית זו מכילה שלושה אלמנטים עיקריים: בצדה הדרומי נמצא מה שההיסטריון קפל ארצ'יבלד קרסוול כינה "גוש השער", ואחריו החצר המרכזית הגדולה, המובילה צפונה לאגף אולם הקבלה. בין החדרים ממוקם מסגד קטן, מזוהה על ידי המחראב הקעור שעל הקיר הדרומי שלו, הפונה למכה.
האלמנט המפורסם ביותר של קאסר משאתא הוא האפריז המגולף אשר עיטר חלק מהחזית הדרומית, משני צידי שער הכניסה. לא את כל החזית עיטר האפריז, אלא רק השליש המרכזי שלו, שהתאים לעצם רצועת המתחם ששמורה ככל הנראה לח'ליף. לאפריז חשיבות רבה בשל השילוב המקורי שלו בין אלמנטים דקורטיביים קלאסיים וסאסאניים, ובכך הוא מהווה דוגמה מוקדמת לסינתזת מזרח-מערב שהובילה להתפתחות האמנות האסלאמית.
פיסול
[עריכת קוד מקור | עריכה],_Berlin,_Germany.jpg)
,_Berlin,_Germany.jpg)
בנוסף לאפריז המגולף, נמצאו מספר רב של פסלים. האחד מגולף בצורת אריה שוכב. פסל האריה הוא בגובה 72.5 ס"מ, רוחבו 121.5 ס"מ, והוא מגולף מאבן גיר. הוא מוצג רובץ, ראשו זקוף, ורגליו הקדמיות מתוחות קדימה.[1] שרידים של רעמה מגולפים סביב צווארו, וזנבו מתקפל תחת לגוף. משוער כי האריה נוצר עבור חדר הכס במשאתא וניצב ליד כס הח'ליף כחלק מזוג. הפסל הוא דוגמה לאמנות בתקופות האסלאם הקדומות, שבהם לא נאסרו עדיין דימויים.[1]
באתר נמצאו גם שני פסלים נשיים מקוטעים. שני השברים מייצגים את פלג הגוף התחתון והירכיים של נשים עירומות חלקית. השבר הראשון, שגובהו 70 ס"מ ורוחבו 50 ס"מ, מוצג כיום באגף לאמנות האסלאם במוזיאון פרגמון בברלין.[2] הדמות נחתכת למעלה מעל אזור הערווה ולמטה מעל הברך. בקטע הקיים הדמות עירומה אך פרטים מגולפים בצד הירך השמאלית העליונה מזכירים את קצה בד עוטף, מה שמעיד על כך שהדמות המלאה הייתה מכוסה חלקית או בפעולה של התפשטות. כתובת כופית מגולפת עמוק בירכה השמאלית, מגלה את שמה של אישה, אם כי תרגום הכתובת טרם פוענח.[2] השבר השני מוצג במוזיאון הארכאולוגי של ירדן בעמאן, גודלו 75 ס"מ על 52 ס"מ.[3] פסל זה נחתך במותניים ומעל הברך. קפלי בד נופלים ונצמדים לירכיים, מסומנים בקווים מתעקלים רדודים. בידה הדמות מחזיקה חפץ קטן, אולי פרי, כנגד הגוף. צורה מאורכת תלויה מירכה הימנית מה שעשוי להיות מכל בושם.[3] דמויות נשיות אלו עשויות לייצג רקדניות או חברות בהרמון של הח'ליף. ככל הנראה אינן מייצגות דמויות ספציפיות, אלא מסמלות את המותרות שמהם נהנים בני המלוכה. הפרי והבושם שהדמות השנייה מחזיקה עשויות לייצג מתנות שניתנו לח'ליף.[2]
בתקופת הח'ליפות האומיית (שנת 661-750 לספירה), האמנות האסלאמית טרם פיתחה סגנון ייחודי משלה. עד שהאסלאם התפשט מזרחה יותר וירש מוטיבים אמנותיים ממרכז ומזרח אסיה, אדריכלים ואמנים שאבו השראה מהתרבות החזותית של האימפריות השכנות האחרונות, כלומר הסאסאנים והביזנטים.[4] העיסוק בשליטים ובבילויים מלכותיים נבע במידה רבה מהאימפריה הסאסאנית הקודמת. פיסול עירום לקוח מהמסורת הקלאסית. ממדי הגופים של הדמויות הללו מזכירים אידיאלי יופי קלאסיים.[5] גם הבגד שחושף יותר ממה שהוא מסתיר הוא מוטיב נפוץ בייצוגים אומנתיים של אפרודיטה או ונוס.[6] הפיסול האנושי הפך להרבה פחות נפוץ באמנות האסלאמית המאוחרת יותר, כאשר החלו להתרחק מסגנונות קלאסיים.[7]
עם זאת, לא כל החוקרים מסכימים שהדמויות האלו מייצגות באופן בלעדי "בילויים שלטוניים". מרים גלפר-יורגנסן טוענת כי ייצוגים של רקדניות עוברים בתורשה מהאמנות הסאסאנית, שבה דמויות אלו מלוות לרוב בסמלים של העולם הבא. לפיכך, היא מסיקה כי ייצוגים של רקדנים משמשים להזכיר לצופים את המותרות הממתינות להם בגן העדן.[8] ארמון זה נבנה ככל הנראה עבור אותו פטרון כמו ארמון מדברי עכשווי, ח'רבת אל-מפג'אר: הנסיך אל-ואליד השני, הידוע לשמצה באורח חייו הדקדנטי.[4] אחרים טוענים כי בעוד שמוטיבים של בעלי חיים וצמחים שנמצאו במקומות אחרים בארמון יכולים לתמוך בתיאוריה שדימויים אלה מייצגים את גן העדן, ייתכן שלא כל המוטיבים נועדו לכך במקור. מאחר שאל-וואליד השני לא היה ידוע בתור אדוק, סביר להניח שדווקא פסלים האלו נועדו לבידור של הח'ליף ואורחיו.[4]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאחורי החזית
קטע מהקיר החיצוני, עם הצריחים
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קאסר אל-משאתא, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו
- תמונות ותוכניות אדריכליות של קאסר אל-משאתא
- תמונות של קאסר אל-משאתא בארכיון התמונות של מנאר אל-אתר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 "Tierfigur (Rundplastik)". Museum für Islamische Kunst.
- 1 2 3 "Fragment of a female statue from Mushatta". Discover Islamic Art, Museum With No Frontiers.
- 1 2 "Lower part of a semi-naked female statue". Discover Islamic Art, Museum With No Frontiers.
- 1 2 3 Hillenbrand, Robert (1981). Daneshvari, A. (ed.). "Islamic Art at the Crossroads: East Versus West at Mshatta". Essays in Honor of Katherine Dorn: 64–75.
- ↑ Baer, Eva (1999). "The Human Figure in Early Islamic Art: Some Preliminary Remarks". Muqarnas. 16: 32–35.
- ↑ Lee, Mireille M. (2015). "Other 'Ways of Seeing': Female Viewers of the Knidian Aphrodite". Helios. 42 (1): 110.
- ↑ Baer, Eva (2004). "The Human Figure in Islamic Art: Inheritances and Islamic Transformations". Bibliotheca Iranica. Islamic Art and Architecture Series. Costa Mesa, Calif.: Mazda. 11: 23.
- ↑ Gelfer-Jørgensen, Mirjam (1997). "The Depictions of the Female Dancer in Islamic Art". RIdIM/RCMI Newsletter. 22 (1): 4–10.