קארוי אטווש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קארוי אטווש בשנת 1882 בימי משפט עלילת הדם בטיסה אסלאר

קארוֹי אֶטוֶוש ראצקֶוויהונגרית: Ráczkevi Eötvös Károly, ‏ 11 במרץ 1842 מזהסנטגיירג' - 13 באפריל 1916 בודפשט) היה עורך דין, פוליטיקאי וסופר הונגרי, אחד מעמודי התווך של חיי התרבות בבודפשט בסוף המאה ה-19. אטווש כיהן כחבר בפרלמנט של הונגריה בימי השלטון האוסטרו-הונגרי. הצטיין כסנגור היהודים שעמדו במרכז עלילת הדם בטיסאסלאר והשיג את זיכוים. הוא כתב בהמשך את סיפור המשפט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארוי אטווש נולד ב-1842 במזה-סנטגיירג', אז במחוז (רוזנות) וספרם, כיום בנפת אניינג שבמחוז פייר. במשפחת אצילים הונגרים. אביו היה לאיוש אטווש ראצקווי ואמו נקראה לידיה לבית אויהיי. אטווש עשה לימודי תיכון במכללה הרפורמית בפאפה ואחר כך למד משפטים באקדמיה הרפורמית למשפטים בפאפה, אחר כך בקצ'קמט ובפשט. סיים את התואר בשנת 1865 ולימד זמן מה פילוסופיה באקדמיה למשפטים בפאפה, שבה למד. בהמשך עבד כעורך דין בעיר וספרם, בה הקים גם שבועון שעורר את תשומת ליבו של פרנץ דיאק, אחד מראשי הפוליטיקאים בממלכה. בעזרת דיאק התמנה אטווש לעורך ראשי של היומון "פשטי נאפלו" (Pesti Napló) שייצג את עמדות מפלגתו של דיאק. אטווש עצמו פרסם בו מאמרים פוליטיים. בשנת 1872 נבחר אטווש לאספה הלאומית ההונגרית ואחר כך נבחר פעמים חורזות עד לשנת 1906. אטווש ישב לרוב בשורות נציגי האופוזיציה, כשהוא תמך באידיאלים של המהפכה ההונגרית ב-1848 ובמאבק לעצמאות של הונגריה. כשחסידיו של דיאק התמזגו עם מפלגתו של קלמן טיסה, דבר שלא היה לרוח, עזב אטווש זמנית את הזירה הפוליטית. ב-1878 הוא הצטרף למפלגת "שנת 1848 והעצמאות" והקים משרד עריכת דין משלו בבודפשט.

הוא התפרסם במיוחד כסניגור של אותם היהודים שהואשמו בעלילת הדם בכפר טיסה אסלאר כי רצחו נערה הונגריה נוצריה כדי להשתמש בדמה בהכנת מצות לחג הפסח. המשפט עורר הדים רבים בכל אירופה. אטווש זכה במשפט ונאום ההגנה הסופי שלו נמשך שבע שעות תמימות. הצלחתו במשפט זה הביאה לו יוקרה מחוץ לגבולות ארצו, אולם בהונגריה התנהלו סביבו מחלוקות סוערות.

כעבור שלוש שנים נבחר אטווש בשנית באספה הלאומית של הונגריה. ב-1892 הוא נבחר במקומו של דניאל איראני ליושב ראש "מפלגת שנת 1848 ושל העצמאות". באותה שנה הוא ביקר אצל לאיוש קושוט בגלות. ב-1893 עזב את מפלגת העצמאות והקים מפלגה חדשה אך היא לזכתה בהצלחה בקרב דעת הקהל. אז הוא הציג את מועמדותו כנציג עצמאי ונבחר שוב ושוב. בשנת 1910 כשלא עלה בידו להיבחר עוד פעם עזב אטווש את החיים הפוליטיים. דמותו הסמכותית הייתה מוכרת מאוד בחוגי התרבות של בודפשט, בהם רכש את הכינוי "הווייבוד" (Vajda). במיוחד כרוך שמו בחוג מבקרי בית הקפה "אבאציה" שבבירת הונגריה.

אטווש נפטר בבודפשט בשנת 1916 בימי מלחמת העולם הראשונה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארוי אטווש בשנת 1905
  • ביישוב הולדתו, מזה- סנט-גיירג', רחוב, בית ספר, בית התרבות והספרייה המקומית נושאים את שמו והוצב לפניה פסל עשוי שיש של אטווש, יצירת הפסל קארוי פיישיש.
  • פסל דיוקן נוסף בשיש לבן, שהוזמן בזמנו על ידי הקהילה היהודית בפשט על מנת שיוצב בעיר, וישב עשרות שנים במוזיאון היהודי ברחוב דוהאן, הוענק ב-1957 במתנה למרחצאות בלטון והוא מוצב מאז שם, מול בית החולים למחלות לב.
  • 1968- הספרייה המחוזית בעיר וספרם נקראה על שמו
  • 2003 - קרן סורוס הקימה את המכון קארוי אטווש לפוליטיקה EKINT

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1900 - Utazás a Balaton körül (מסע מסביב לאגם בלטון) - קובץ סיפורים
  • 1904 - A nagy per (המשפט הגדול, הנמשך זה אלף שנה ועוד לא נגמר) -ב-3 כרכים - ספר על משפט טיסה אסלאר, אותו פרסם קודם פיליטון ואחר כך בספר
  • A balatoni utazás vége - (סיום המסע בבלטון) - המשך לקובץ הסיפורים על מסע מסביב לבלטון
  • 1909 - A Bakony - על יער באקון
  • Gróf Károlyi Gábor feljegyzései (רשימות הרוזן גאבור קארוי) - אנקדוטות
  • Deák Ferenc és családja (פרנץ דיאק ומשפחתו) - ביוגרפיה
  • Magyar alakok (דמויות הונגריות) - על מספר אישים הונגרים
  • 1915 - Böthök uram szerencséje (ברכות אושר לאדוני) מחזה
  • Nazarénusok על הכנסייה הנזרנית ועל התארגנותה בהונגריה
  • בשנים 1901–1909 - פורסמו כל כתביו ב-24 כרכים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קארוי אטווש בוויקישיתוף