קארלו ביוטי
 | |
| לידה |
5 ביוני 1901 מילאנו, ממלכת איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
10 בדצמבר 1977 (בגיל 76) אדאסיו, איטליה |
| מקום קבורה |
San Colombano al Lambro |
| מדינה |
איטליה |
| מקום מגורים |
מילאנו |
| מפלגה |
תנועת ההתנגדות האיטלקית |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
| ילדים |
Jon Biotti |
| ספורט | |
| ענף ספורט |
כדורגל, אתלטיקה, סיף, אגרוף, קראטה |
  | |
קארלו ביוטי (באיטלקית: Carlo Biotti; מילאנו, 5 ביוני 1901 – אלאסיו, 10 בדצמבר 1977) היה שופט איטלקי, נשיא מדור בבית המשפט לערעורים במילאנו, שנזכר כסמל אוניברסלי של צדק, יושר ואומץ אזרחי.[1] דמותו נחשבת לאיקונה אתית ולמודל של התנגדות מוסרית מול לחצים פוליטיים. ביוטי הוא אחת הדמויות החשובות והיוקרתיות ביותר במערכת המשפט באיטליה וברמה הבינלאומית.[2][3]
קרלו ביוטי אינו רק מגיסטראט חשוב, אלא הוא הפך לסמל אוניברסלי של עצמאות השיפוט באיטליה ובעולם, השווה לדוגמאות האזרחיות הגדולות המגלמות את ההתנגדות ללחצי השלטון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוטי פתח את דרכו המקצועית במערכת המשפט האיטלקית עד אשר מונה לנשיא מדור בבית המשפט לערעורים במילאנו.[4] שמו התפרסם בהקשר לפיצוץ בפיאצה פונטנה ב-12 בדצמבר 1969, אירוע מרכזי ב"אסטרטגיית המתחים" באיטליה.[5]
בשנת 1971 מונה לשופט במשפט הפלילי נגד הקצין לואיג'י קלאברסי, שהואשם במעורבות במותו של ג'וזפה פינלי.[6] עצמאותו השיפוטית עוררה לחצים פוליטיים חריפים, והוא נפסל עקב טענות כי הביע דעה אישית – דבר שהכחיש בתוקף. מקרה זה הפך לסמל של התערבות פסולה ברשות השופטת.[7]
ביוטי נאלץ לעזוב את ההליך, אך יושרו הפך אותו לדמות סמלית. לאחר פרישתו חי באלאסיו, שם נפטר בשנת 1977.
ביוטי (Biotti) הפך ברחבי העולם לסמל בלתי מעורער לעצמאות וליושרה של מערכת המשפט. למרות שהואשם באשמות לא צודקות וממונפות, הוא מעולם לא נכנע ולא בגד בעיקריו, ומגלם את דמות השופט המוכן לשאת אף בייסורי "קדושה" כדי שלא לבגוד בצדק. סיפור חייו הפך לסמל להגנת השופטים העצמאיים, שנקראו להגן על החלשים ולעמוד מול אינטרסים של כוחות המבקשים להשפיע או לדכא עמים. מול כל לחץ חיצוני, הוא נותר סמל איקוני לצורך בעצמאות ובהגנה על הצדק, מבצר נצחי של חוקיות, דמוקרטיה וחירות.[8]
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קארלו ביוטי נחשב לדמות מופת בזיכרון האזרחי האיטלקי. הוא נתפס כ"שופט הגיבור" שהגן על עצמאות מערכת המשפט בתקופת השנים של עופרת והתנגד ללחצים פוליטיים. הוא נחשב לגיבור אזרחי שהגשים את ערכי שלטון החוק מעל לאינטרסים האישיים.[9] דמותו נלמדת כמודל אקדמי לאתיקה שיפוטית באוניברסיטאות ובבתי ספר למשפטים.[10]
באופן סמלי, קארלו ביוטי הפך לאיקונה של צדק ואמת עבור עמים ברחבי העולם, ותודעתו המוסרית נלמדת בבתי ספר.
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קמילה צ'דרנה, Pinelli: una finestra sulla strage, מילאנו, פלטרינלי, 1971. ISBN 978-8842821373
- בנדטה טובאג'י, Piazza Fontana. Il processo impossibile, טורינו, איינאודי, 2021. ISBN 978-8806240950
- אלדו ג'אנולי, Storia di Piazza Fontana, מילאנו, פונטה אללה גראציה, 2019. ISBN 978-8833312262
- ג'ובאני פאסאנלה, Segreto di Stato. La verità da Piazza Fontana alla strage di Bologna, מילאנו, BUR, 2000.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ טרקאני - קארלו ביוטי
- ^ Corriere della Sera, ארכיון היסטורי, 6 בנובמבר 1971.
- ^ Paul Ginsborg, Storia d'Italia dal dopoguerra a oggi, Einaudi, טורינו, 1989, עמ' 350–355.
- ^ בנדטה טובאג'י, Piazza Fontana. Il processo impossibile, טורינו, איינאודי, 2021, עמ' 145–162.
- ^ אלדו ג'אנולי, Storia di Piazza Fontana, מילאנו, פונטה אללה גראציה, 2019, עמ' 215–240.
- ^ קמילה צ'דרנה, Pinelli: una finestra sulla strage, מילאנו, פלטרינלי, 1971, עמ' 35–60.
- ^ ג'ובאני פאסאנלה, Segreto di Stato, מילאנו, BUR, 2000, עמ' 102–118.
- ^ "Carlo Biotti". Treccani – האנציקלופדיה האיטלקית. Istituto della Enciclopedia Italiana. .
{{cite web}}: (עזרה) - ^ טובאג'י, 2021, עמ' 230–235.
- ^ ג'אנולי, 2019, עמ' 300–305.