קאת (צמח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןקאת
Catha edulis.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: קלסטראים
משפחה: קלסטריים
תת־משפחה: Celastroideae
סוג: Catha
מין: קאת נאכלת
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Catha edulis
אנדליכר, 1841
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קאת נאכלת או גת (שם מדעי: Catha edulis) הוא צמח ממשפחת הקלסטריים שעליו משמשים ללעיסה, בין השאר לשם מיצוי החומרים הפעילים בעלים, קאתין וקאתינון, המשפיעים על מצב הרוח. בישראל הצמח מכונה לרוב בשם גת[2].

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם הוא בערבית - قات - קאת. בחלק מהדיאלקטים של הערבית המדוברת, בעיקר במרכז וצפון תימן כמו באזור צנעא, צעדה וד'מאר נהגית הקו"ף הנחצית כגימ"ל סותמת, ומכאן ההגייה הרווחת גת. שם החומר הפעיל בצמח וכן שמו המדעי, מקורם בשם הערבי "קאת".

בקרן אפריקה באתיופיה ובסומליה הוא נקרא צ'את, במזרח אפריקה - מירה, באוגנדה - מוסיטאט ובסוואהילית - מלונגה. שמות נוספים באפריקה ובאסיה: Tohat, Catha, Gat, Ciad, Tschat, Mustsawari.

לדעת הרב יצחק רצאבי, השם "קאת" מצוי בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל בבראשית כ"ב ג' ("ויבקע עצי עולה"): "וקטע קיסין דקיתא ותאנתא ודקלא דחזיין לעלתא". לדעת אחד מחכמי תימן שכתב את פירוש המרגלית על מדרש הגדול בשנת 1580, הקאת הוא ה"קניא" שנזכר בתלמוד הבבלי (מסכת ברכות דף נו עמוד ב').

מאפייני הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני זנים עיקריים של קאת: האדום והלבן. שיח הקאת הוא ירוק-עד ועשוי להגיע לגובה של 3 מטר. הצמח דורש השקיה מרובה וכמעט ואינו פגיע למזיקים ולמחלות, למעט קימחון. תפוצתו המקורית של הצמח היא במזרח אפריקה (אתיופיה) ובחצי האי ערב (בעיקר בתימן ועומאן).

לעיסת הקאת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיסת עלי הצמח נחשבת במדינות רבות כפעילות חברתית ונלווית לרוב למסיבות רעים או למפגשי אחר הצהרים או ערב. נהוג ללעוס את העלים הצעירים בזה אחר זה, וכל עלה המוכנס לפה יוצר אט אט בליטה בצד הפה שבו נלעס הקאת, בליטה ההולכת ותופחת על פי אורך זמן הישיבה. המיץ המר ממוצה אט אט תוך כדי הלעיסה, שיכולה להימשך עד מספר שעות. בדומה ללעיסת עלי טבק או קוקה, גם עלי הקאת מוצאים דרכם אל מחוץ לפה ולא נבלעים. פעולה זאת אף זכתה לכינוי: ללעוס = "לכזן", ומסיבה בה נעשית לעיסה בחברותא מכונה "תכזינה"[3].

עלי הקאת הצעירים, מכילים את החומרים הפעילים קאתין (Cathine) וקאתינון (Cathinone), אלקלואידים הקרובים למשפחת האמפטמינים ונחשבים לסמים פסיכואקטיביים בדרגה בינונית-קלה. השפעת החומרים הפעילים משתנה על פי הכמות, אורך זמן צריכת הקאת, והיא גם משתנה מלועס ללועס. יש מי שחשים בשעת הלעיסה תחושה של עליזות ושמחה, ויש מי שצריכת הקאת גורמת לו לתחושת אופוריה קלה, התרגשות, עירנות מוגברת, כושר ריכוז, ביטחון עצמי, ידידותיות, שביעות רצון, השראה מוגברת ועידוד הדיבור.

צמח הקאת מורכב מחומרים רבים ולכן אינו קל למחקר. ממה שידוע הצמח בטוח ללעיסה וללא נזקים בריאותיים, למי שאינו לועס באופן יומיומי כמויות משמעותיות. מי שכן לועס עשרות שנים באופן יומיומי - מומלץ לבדוק את בריאות הפה והלב. כמו כן התגלו מקרים של תלות פסיכולוגית. לא נמצאה התמכרות פיזיולוגית. ככלל, השפעת הגת אינדיבידואלית. אנשים שונים ילעסו את אותה הכמות באותו זמן וירגישו דברים שונים. נמצא כי הלעיסה משפיעה לרעה על הנהיגה אצל חלק מהנהגים ואצל אחרים - כלל לא.

מחקר השוואתי בנושא נזקי סמים פסיכואקטיביים שפורסם בירחון המדעי-רפואי Lancet, דירג את צמח הקאת במקום האחרון אחרי אלכוהול סיגריות וקפה.

ערך תזונתי

הקאת משופע ברזל (פי 18 מברוקולי), ויטמין סי, סידן (פי 6 מבברוקולי), בטא קרוטן (פי 9 מברוקולי) ועוד בדומה לירקות העליים.

מסורות רפואיות

לקאת נודעו סגולות רפואיות ויש משתמשים בו לדיכוי תיאבון במקרי השמנת יתר, המרצת מחזור הדם, הורדת רמת הסוכר והשומנים בדם (לא לסכרתיים), סיוע לדרכי הנשימה ("מייבש", במקרים של שפעות וקצרת), שיפור איכות תאי הזרע ועירור החשק המיני. מחקר שנעשה ב-2004 הזריק קאתינון (חומר ממריץ המצוי בקאת) לזרעונים של חולדות ושל בני אדם ומצא שהחומר ממריץ את הזרעונים ומשפר את יכולת ההפריה בשלב האחרון. אפקט דומה הושג על ידי הזרקת אדרנלין.

מסחר והגבלות

בשל נוכחות הקאתינון בצמח הקאת, הוא אסור למסחר בארצות הברית, בגרמניה, בבריטניה[4] בחלק ממדינות אירופה ובמצרים. הוא מותר לשימוש ברוב מדינות האיחוד האירופי ובחלק ממדינות ערב.

בישראל לא הייתה שום הגבלה על צמח הגת עד שבפיצוציות החלו להמכר גלולות סינתטיות בשם "חגיגת". ה"חגיגת" הכיל גם כמויות גדולות של קאתינון שפגע במשתמשיו. בעקבות כך התקיים דיון בכנסת ולפי המלצת משרד הבריאות, הותר הצמח לשימוש ולמסחר בצורתו הטבעית בלבד. נכון ל-2011, מגודל צמח הקאת בישראל, לשימוש מסחרי, בשטח בהיקף כולל של כ-1,000 דונם, המשווקים לירקנים ולפיצוציות[5].

לאור העובדה כי הצמח מותר לשימוש ברוב מדינות העולם, מחירו נמוך יחסית, ופחות גורמים עבריינים מעורבים בסחר. שמועות לפיהן הסחר בגת תומך בטרור הופרכו. נמצא שהדבר נכון לשתי מדינות בלבד: אפגניסטן וקולומביה. יש המניחים כי גם בתימן הגת משמש למימון ארגוני טרור כמו אל קאעידה.

קיימת הערכה שמחצית מאוכלוסיית תימן נוהגת לשבת בצוותא, בדרך כלל בשעות אחר הצהרים, ללעיסת קאת. בעבר נעשו ניסיונות מטעם גורמים בממשל להניא את האזרחים מהמשך קיומו של הרגלם זה[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קאת באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ אבשלום מזרחי, מור ולבונה אורחות חיים, בריאות ורפואה במשכנות יהודי תימן, הוצאת פוקוס, ר"ג 2007, עמ' 442: "על צמח הקאת, שמו בלטינית Catha edulis. בתימן הוא נקרא קאת (יש הכותבים גאת או גת ואין זה מדויק)"
  3. ^ מקור המילה "תכזינה" במילה הערבית שפרושה "מחסן", שכן בזמן לעיסת הגת "מאחסנים" אותו בצידי הפה
  4. ^ חדשות 2, ‏בריטניה הוציאה את הגת אל מחוץ לחוק, באתר ‏mako‏‏, ‏24 ביוני 2014‏
  5. ^ שדה וירק - עיתון ארגון מגדלי ירקות, גיליון 230, מרץ 2011
  6. ^ אפרים יעקב, תימנה מבוא לארץ החוגריה, הוצאת "חדרי תימן", ישראל 1995, עמ' 115