קבוצת מנורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קבוצת "מנורה" הייתה המסגרת הארגונית הראשונה של תנועת בית"ר בארץ ישראל, אליה הצטרפו ראשוני העולים מבית"ר לטביה.

הקמת קבוצת מנורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העולים הראשונים מבני תנועת בית"ר שהגיעו אל ארץ ישראל הגיעו כבודדים. הגרעין הראשון (שכונה גם "העלייה הראשונה") היה של שלושה חברים: גרשון שץ, צבי בן-יעקב ודוד (דולקה) ראפאפורט שהגיעו לארץ בסוף שנת 1925. בהמשך הצטרפו אל הקבוצה גם צבי אביעזר, דוב הרלב והלל צור. באותה תקופה שרר בארץ משבר כלכלי חמור, שהוחרף בשל התחרות הקשה מצד הפועלים הערבים.

על מנת לשפר את סיכויי מציאת העבודה של העולים, הוקמה מסגרת ארגונית שקיבלה את השם קבוצת מנורה. הקבוצה קראה לעצמה קבוצת מנורה משום שהשם הראשון בו בחרו, קבוצת טרומפלדור היה כבר תפוס על ידי קבוצה קטנה של בני החלוץ פולין שפעלה באזור פתח תקווה. הקבוצה של החלוץ התמזגה בסופו של דבר לתוך קבוצת מנורה, אך השם הפנימי הישן נשתמר.

פעלות באזור פתח תקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת מנורה החלה את פעילותה בחודש יולי 1926 באזור פתח תקווה בהנהגתו של גרשון שץ. הקבוצה קיבלה שטח ואוהלים מן המרכז החקלאי. הקבוצה סרבה לקבל תמיכה כלכלית מהמוסדות בארץ או מהבית, ובחרה במשטר צנע קשוח, כאשר רק עובד שיצא ליום עבודה קיבל תוספת מזון. כדי להרגיע את משפחותיהם שנשארו בחו"ל, הצטלמו אנשי הקבוצה עם פרות ממשק בפתח תקווה, ואת התמונות שלחו הביתה כאילו הכל בסדר, והם חיים במשק מסודר.

פעילות באזור בנימינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1927 עברה אל בנימינה לעבודה בייבוש ביצות כבארה מאחר שרוב העובדים סירבו להגיע לאזור בשל מחלת המלריה. באותה תקופה קיבלה הקבוצה את הכינוי "קבוצת הבוידעם" כיוון שגרו בעליית גג של רפת בבנימינה, שחציה היה מלא בחציר וחציה פונה למגורים. מאחר שלא היו בקבוצה בחורות, לא היה מי שיבשל להם[1], והם נאלצו לאכול במסעדת הפועלים המקומית. לבסוף הצטרפה אליהם בחורה מנוער בית אלפא, והיא יסדה את המטבח העצמאי. כשהגיעו בחורות בית"ריות נוספות, שכרה הקבוצה צריף והחלה חיי קבוצה סדירים.

בהמשך לקחה קבוצת מנורה חלק בהקמת המושב רמת טיומקין שלימים התמזג לתוך העיר נתניה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ח' בן ירוחם, ספר בית"ר, הוצאת מכון ז'בוטינסקי בישראל, כרך א', תשכ"ט; כרך ב', תשל"ג; חלק שני, תשל"ו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדותו של הלל צור, 11 באוגוסט 1958