קבוצת דיסקברי צ'אנל
 | |
 | |
| מידע על הקבוצות | |
|---|---|
| קוד UCI | DSC |
| אופניים | טרק (אנ') |
| מיקום |
 ארצות הברית |
| תאריך ייסוד | 1990 |
| תאריך סגירה | 2007 |
| תחום | כביש |
| סטטוס | פרו טור |
| צוות מקצועי ראשי | |
| מנהל כללי | ביל סטייפלטון |
| מנהל ספורטיבי | יוהאן ברוינל |
| שמות קודמים | |
|
1990-1994 1995 1996-2004 2005-2007 |
סובארו מונטגומרי מונטגומרי-בל רשות הדואר האמריקאית דיסקברי צ'אנל |
 | |
  | |
קבוצת רכיבת האופניים המקצוענית של ערוץ דיסקברי (באנגלית: Discovery Channel Pro Cycling Team) הידועה בשם דיסקברי צ'אנל הייתה קבוצת אופניים מקצוענית מארצות הברית. הקבוצה המשיכה את דרכה של קבוצת רשות הדואר האמריקאית החל מסוף שנת 2004. בין השנים 2005 ו-2007 דיסקברי צ'אנל התחרתה בסבב המקצועני החדש של ה-UCI, והייתה אחת מעשרים קבוצות בסבב זה. הקבוצה נסגרה בסיום שנת 2007, בעקבות פרישת הספונסר שלה.
מנהלה הספורטיבי של הקבוצה מאז הקמתה תחת חסות רשות הדואר היה יוהאן ברוינל, רוכב אופניים בעברו, שתרם רבות לקבוצה מבחינת הטקטיקה וחוכמת הרכיבה. הרוכב המוביל של הקבוצה היה לאנס ארמסטרונג האמריקאי, אלוף העולם לשעבר, שבמדי רשות הדואר ודיסקברי זכה שבע פעמים ברציפות בטור דה פראנס. גם אלברטו קונטדור זכה בטור דה פראנס לאחר פרישת ארמסטרונג, וכך השלימה הקבוצה שמונה זכיות במרוץ הגדול בעולם. רוכבי הקבוצה זכו במרוצים רבים, במיוחד מרוצי קטעים, והקבוצה נחשבה לאחת מקבוצות האופניים החזקות בדבוקה המקצוענית ברוב שנות פעילותה.
קבוצת רשות הדואר הוקמה ב-1996, תחת הבעלים תומאס ויזל. קודם לכן היה ויזל הבעלים של קבוצת סובארו מונטגומרי, שהייתה הגלגול הקודם של קבוצת רשות הדואר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סובארו מונטגומרי (1990-1995)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1990 חברו אחת לשנייה חברות סובארו ומונטגומרי סקיוריטיס, ושימשו כנותני החסות הראשיים במשותף של קבוצת אופניים מקצוענית חדשה. המנכ"ל של חברת מונטגומרי, תומאס ויזל, שהיה חובב ידוע של ענף האופניים, הקים את הקבוצה והיה הבעלים שלה. הקבוצה החדשה נקראה בשם "סובארו מונטגומרי". עם הקמת הקבוצה הצטרפו אליה מספר רוכבים אמריקאים צעירים כישרוניים.
הקבוצה השתתפה בתחילה בעיקר במרוצים בארצות הברית ובקנדה. ההישג הראשון של הקבוצה היה זכייתו של ג'ונאס קרני בטור של גסטוון ב-1990. שנה לאחר מכן זכה במרוץ זה לאנס ארמסטרונג, רוכב נוסף של הקבוצה. ב-1992 עזב ארמסטרונג את הקבוצה לטובת קבוצת מוטורולה. בשנה זו זכה בארט באוון באליפות ארצות הברית במרוצי כביש, וכמו כן זכה בהראלד סן טור באוסטרליה. היה זה המרוץ הראשון מחוץ לגבולות ארצות הברית וקנדה, בו זכתה הקבוצה.
בשנתיים הבאות לא הגיעה הקבוצה לאף הישג משמעותי. ב-1995 הסירה חברת סובארו את החסות שנתנה לקבוצה. אף על פי כן, תומאס ויזל המשיך את תמיכתו בקבוצה, ושמה שונה ל"מונטגומרי-בל". בשנה הראשונה והיחידה של הקבוצה תחת שם זה ניצח קלארק שיהאן בקטע השמיני בטור דו פונט, מרוץ האופניים הגדול ביותר בארצות הברית דאז.
רשות הדואר האמריקאית (1996-2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1996, בעזרת שיתוף פעולה בין תומאס ויזל לאדי בוריסוויץ, הוקמה הקבוצה מחדש תחת חסות רשות הדואר של ארצות הברית, ושם הקבוצה שונה ל"קבוצת רכיבת האופניים המקצוענית של רשות הדואר האמריקאית" (US Postal Service Pro Cycling Team). בוריסוויץ שימש כמנהל הספורטיבי של הקבוצה. קבוצת רשות הדואר הייתה קבוצת האופניים הגדולה בארצות הברית, והיא השתתפה בראשית דרכה בעיקר במרוצים ואירועים מקומיים בארצות הברית. ההישג הגדול ביותר של הקבוצה החדשה בשנה הראשונה שלה היה זכייתו של אדי גראגוס, הרוכב המוביל שלה באותו זמן, באליפות ארצות הברית.
ב-1997 ויזל הביא לקבוצת רשות הדואר את מארק גורסקי, זוכה מדליית זהב באולימפיאדת 1984, בתור המנהל הספורטיבי והמאמן החדש של הקבוצה. באותה שנה אף הצטרפו לקבוצה ויאצ'סלב אקימוב הרוסי, וג'ורג' הינקאפי, שהיה מבכירי הרוכבים הצעירים בארצות הברית. בעיקר הודות לניצחונותיו של אקימוב בקטעים במרוצים החשובים פריז - ניס ודופינה ליברה, קיבלה קבוצת רשות הדואר לראשונה זימון להשתתף באותה שנה בטור דה פראנס, מרוץ האופניים הגדול בעולם. הרוכב הבכיר של הקבוצה בטור הראשון שלה היה ז'אן-סיריל רובין, שסיים במקום ה-15.
בשנת 1998 חתם ברשות הדואר לאנס ארמסטרונג, שהחלים זה עתה מסרטן האשכים חמור וחזר לרכיבה מקצוענית. המהלך בוצע בתום משא ומתן מתמשך בין תומאס ויזל והנהלת הקבוצה לבין סוכנו של ארמסטרונג. בעברו, רכב ארמסטרונג גם עבור קבוצת סובארו מונטגומרי שהובלה על ידי ויזל, לפני הקמת קבוצת רשות הדואר. מלבד ארמסטרונג הצטרף לקבוצה באותה שנה רוכב אמריקאי בכיר נוסף, פרנקי אנדרו. הרוכבים האמריקאים הבכירים של קבוצת רשות הדואר זכו במספר מרוצים פחותי-חשיבות במהלך השנה: ארמסטרונג זכה בשנה הראשונה שלו מאז חזרתו בטור של לוקסמבורג ובמרוץ בריינלנד-פפאלץ, ואנדרו זכה במירוץ בלנקסטר. באליפות ארצות הברית באותה שנה זכה ג'ורג' הינקאפי, בעוד שארמסטרונג סיים במקום הרביעי.
קבוצת רשות הדואר עברה שדרוג נוסף לקראת עונת המרוצים של 1999, כאשר החתימה את רוכב העבר הבלגי, יוהאן ברוינל, בתור מנהלה הספורטיבי. הקבוצה הייתה מחוזקת במספר רוכבים כישרוניים שהצטיינו בטיפוסים, כמו קווין ליווינגסטון שהצטרף אליה באותה שנה, טיילר המילטון וכריסטיאן ואנדוולדה, נוסף על ג'ורג' הינקאפי. שני הרוכבים המובילים של הקבוצה היו לאנס ארמסטרונג ופרנקי אנדרו. לאורך כל השנה התאמנה הקבוצה כולה רבות בהרי האלפים והפירינאים תחת הדרכתו של ברוינל, כשמטרתה הייתה לסייע לארמסטרונג לזכות בטור דה פראנס בחודש יולי.[1] הקבוצה הייתה אנונימית למדי לקראת הטור דה פראנס, והפרשנים לא ציפו לניצחונה. אף על פי כן, הרוכבים הכישרוניים סייעו לארמסטרונג בהתמודדות בהרים עם רוכבי הקבוצות האחרות החזקות, וארמסטרונג זכה בצורה מפתיעה בטור דה פראנס. זכייה זו הביאה את קבוצת רשות הדואר לתודעה העולמית, ואף הגדילה מאוד את תקציבה כתוצאה מחשיפה באמצעי התקשורת.
בשנת 2000 הקבוצה המשיכה את הצלחותיה. שני רוכבי הקבוצה, לאנס ארמסטרונג וויאצ'סלב אקימוב, זכו במשותף ב"גרנד פרי אדי מרקס" - מרוץ זוגי נגד השעון על שמו של רוכב העבר אדי מרקס. בחודש יולי זכה לאנס ארמסטרונג בפעם השנייה ברציפות בטור דה פראנס, בעזרתם הרבה של הרוכבים המצטיינים הבכירים בקבוצה. הייתה זו הפעם הראשונה בה גבר ארמסטרונג על יאן אולריך, שנעדר מהמרוץ ב-1999 ונחשב כיריבו הגדול של ארמסטרונג. קבוצת רשות הדואר התמקדה שוב בעיקר בטור דה פראנס, ועל כן לא הגיעה באותה שנה להישגים משמעותיים רבים נוספים מלבד הזכייה בטור. באולימפיאדת סידני זכה ויאצ'סלב אקימוב במדליית הזהב במרוץ נגד השעון, וארמסטרונג זכה בו במדליית הארד.
ב-2001 הוחתמו ברשות הדואר שני רוכבים מוכשרים נוספים שנועדו לעזור לארמסטרונג בטור דה פראנס: רוברטו הראס הספרדי וויקטור הוגו פנייה הקולומביאני, וכמו כן הצטרף חוסה לואיס רוביירה הצעיר שהיה עתיד להיות אחד מהעוזרים המנוסים והחשובים בקבוצה. מנגד, עזבו את הקבוצה בעונה זו שלושה מהרוכבים החשובים שלה: פרנקי אנדרו (מוביל הקבוצה יחד עם ארמסטרונג), טיילר המילטון שעבר לקבוצת CSC, וקווין ליווינגסטון שעבר לדויטשה טלקום. במהלך השנה זכה ג'ורג' הינקאפי במרוץ גנט - וולגם בבלגיה, וכמו כן רוברטו הראס זכה בוואלטה קטלוניה. בטור דה פראנס סייעה הקבוצה ללאנס ארמסטרונג לסגור פער של 35 דקות בדירוג הכללי מהמוביל פרנסואה סימון (ולזכות לבסוף במרוץ). הייתה זו סגירת הפער הגדולה ביותר בתולדות הטור.[2] בספטמבר סיים רוברטו הראס במקום הרביעי בוואלטה אספניה, אחד משלושת הגרנד טורס. בסוף 2001 קבוצת רשות הדואר נבחרה לקבוצת הספורט של השנה מטעם הוועד האולימפי האמריקאי.
קבוצת רשות הדואר זכתה להישגים רבים בעונת המרוצים של 2002. בשנה זו הצטרף לקבוצה פלויד לאנדיס הצעיר, שהתפתח והתקדם רבות מבחינה מקצועית כתוצאה מעזרתו והדרכתו של לאנס ארמסטרונג. בדופינה ליברה, מרוץ ההכנה החשוב ביותר לטור דה פראנס, זכה ארמסטרונג, ולאנדיס סיים במקום השני. ויקטור הוגו פנייה זכה בחודש יולי במרוץ וואלטה מורסיה בספרד. כמו בשנים קודמות, הפגינה קבוצת רשות הדואר שליטה מרשימה בקטעים ההרריים של הטור דה פראנס באותה שנה, וכונתה "הרכבת הכחולה" בעקבות הטקטיקה אותה יישמה. היא סייעה לארמסטרונג לזכות בפעם הרביעית ברציפות בטור דה פראנס, בפער של 7 דקות מחוסבה בלוקי שבמקום השני. הקבוצה סיימה במקום השני בדירוג הכללי הקבוצתי של המרוץ. בסוף העונה סיים רוברטו הראס במקום השני בוואלטה אספניה, הישג שנחשב כאכזבה מסוימת שכן הראס נחשב כמועמד הבכיר לניצחון והוביל את המרוץ עד לקטע האחרון שבו.
הקבוצה פתחה בצורה מצוינת גם את הטור דה פראנס ב-2003. הקבוצה ניצחה את הקטע הרביעי, שהיה קטע קבוצתי נגד השעון, ותפסה למשך שלושה קטעים את כל שמונה המקומות הראשונים בדירוג הכללי, כאשר ויקטור הוגו פנייה במקום הראשון. בקטע השביעי איבד פנייה את ההובלה לרישאר ויראנק מקבוצת קוויק סטפ, אך בקטע שלאחר מכן נטל לאנס ארמסטרונג את ההובלה. בתום מרוץ רצוף תקריות ותאונות, הצליח ארמסטרונג לזכות בפעם החמישית ברציפות בטור, והפך לאחד מחמישה רוכבים בלבד שעשו זאת. בדירוג הקבוצתי סיימה קבוצת רשות הדואר במקום הרביעי. לאחר הטור דה פראנס הגיעה הקבוצה להישג גדול נוסף - רוברטו הראס זכה בוואלטה אספניה, והביא לקבוצה ניצחון שני בגרנד טור באותה עונה, וניצחון בגרנד טור שני בסוגו בתולדותיה.
בעונת 2004, עזבו את רשות הדואר רוברטו הראס וכריסטיאן ואנדוולדה, שניים מהרוכבים החשובים בקבוצה. הקבוצה צירפה את ז'וזה אזוודו, אך מלבדו לא החתימה מחליפים משמעותיים לשני רוכבים אלו. התואר הראשון של הקבוצה בשנה זו היה במרוץ שלושת הימים של דה פאן בחודש אפריל, בו זכה הינקאפי. באותו חודש זכה ארמסטרונג בטור של ג'ורג'יה, ובנוסף זכה לאנדיס באותה שנה בוואלטה אלגארבה. בטור דה פראנס ניצחה רשות הדואר בפעם השנייה ברציפות את הקטע הקבוצתי נגד השעון. לאנס ארמסטרונג, שניצח גם בחמישה קטעים, זכה במרוץ בסופו בפעם השישית ברציפות, וקבע שיא זכיות בטור דה פראנס. בנוסף, ז'וזה אזוודו סיים במקום החמישי בדירוג הכללי.
ערוץ דיסקברי (2005-2007)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2005 הפסיקה רשות הדואר של ארצות הברית את החסות שנתנה לקבוצה, והספונסר החדש של הקבוצה היה ערוץ דיסקברי. שם הקבוצה שונה ל"קבוצת רכיבת האופניים המקצוענית של ערוץ דיסקברי[3]". בעונת המרוצים של 2005 החלה קבוצת דיסקברי צ'אנל להתחרות בסבב ה"פרו טור של ה-UCI", שהחל לפעול באותה שנה והחליף את סבב הגביע העולמי באופני כביש. בעונה זו הצטרפו פאולו סבולדלי וירוסלב פופוביץ' הצעיר לחיזוק הקבוצה, אך פלויד לאנדיס עזב אותה בעקבות הצעה שקיבל מקבוצת פונאק. בחודש מאי זכה סבולדלי בג'ירו ד'איטליה, המרוץ השני בחשיבותו בעולם. הייתה זו הזכייה הראשונה של הקבוצה במרוץ זה. בטור דה פראנס, ניצחה הקבוצה את הקטע הקבוצתי נגד השעון במהירות של 57.32 קמ"ש, ובכך קבעה את התוצאה הטובה ביותר בהיסטוריה של האירוע.[4] לאנס ארמסטרונג זכה בפעם השביעית ברציפות בטור דה פראנס, לאחר שהוביל לאורך רוב המרוץ. ירוסלב פופוביץ' זכה בתואר הרוכב הצעיר המצטיין במרוץ.
לאנס ארמסטרונג פרש מרכיבה לאחר זכייתו השביעית בטור דה פראנס, והפך לחלק מהצוות המקצועי של הקבוצה. בפתיחת שנת 2006 הצטרף לקבוצה אגוי מרטינס הספרדי. התואר הראשון של דיסקברי צ'אנל בשנה זו היה במרוץ שלושת הימים של דה פאן, בו זכה לייף הוסט הבלגי. בחודש מאי סיים פאולו סבולדלי, הרוכב הבכיר של הקבוצה, במקום החמישי בג'ירו ד'איטליה. בטור דה פראנס של 2006, הראשון של דיסקברי מאז פרישת ארמסטרונג, נכשלה הקבוצה. הרוכב המצליח של הקבוצה בטור זה היה ז'וזה אזוודו, שסיים במקום ה-18 בלבד. סבולדלי, שסיים חמישי בג'ירו ד'איטליה, נעדר מהטור דה פראנס בשל תאונה. הקבוצה סיימה שמינית בלבד בדירוג הקבוצתי. בחודש ספטמבר, לאחר הטור דה פראנס, זכה ג'ורג' הינקאפי באליפות ארצות הברית. בוואלטה אספניה זכתה הקבוצה להצלחה חלקית לאחר שרוכביה ניצחו בשני קטעים, מרטינס ניצח בקטגוריית ההרים והקבוצה סיימה במקום הראשון בדירוג הקבוצתי במרוץ.
בשנת 2007 צירפה קבוצת דיסקברי צ'אנל מספר רוכבים בכירים, על מנת להחזיר את הקבוצה לימיה הגדולים. בפתיחת העונה, בטור של קליפורניה בחודש פברואר, ניצח לוי ליפהיימר בנוסף לניצחון בשני קטעים. בדיסקברי הצטיינו במהלך השנה מספר רוכבים צעירים כישרוניים: אלברטו קונטדור הספרדי זכה במרוץ הקטעים החשוב פריז - ניס, יאנז ברייקוביץ' הסלובני זכה בטור של ג'ורג'יה (שבו סיימה הקבוצה גם במקום הראשון בדירוג הקבוצתי), וולדימיר גוסב הרוסי זכה בטור של בלגיה ובדירוג מלך ההרים בטור של שווייץ. לג'ירו ד'איטליה לא שלחה דיסקברי רוכבים בכירים ולא זכתה בו להצלחה משמעותית.
בטור דה פראנס של אותה שנה, הגיעה הקבוצה לשיאה. אלברטו קונטדור זכה בטור דה פראנס, לאחר סיום דרמטי של המרוץ שבו הקדים ב-23 שניות את קאדל אוואנס מפרדיקטור לוטו, ובדירוג הרוכב הצעיר המצטיין. הייתה זו הפעם השמינית שרוכב הקבוצה זוכה בטור דה פראנס, אחרי שבע זכיותיו של לאנס ארמסטרונג. כמו כן, לוי ליפהיימר סיים במקום השלישי בדירוג המרוץ, והקבוצה זכתה גם במקום הראשון בדירוג הקבוצתי. בחודש ספטמבר המשיך ג'ורג' הינקאפי את הצלחתה של דיסקברי בשנה זו, עם זכייתו בטור של מיזורי, ממרוצי האופניים הגדולים בארצות הברית.
ערוץ דיסקברי החליט שלא להמשיך לממן את הקבוצה בעונת המרוצים של 2008. בעקבות כך, לאחר תקופה שבה חיפשו ראשי הקבוצה נותן חסות חדש, התפרקה הקבוצה והפסיקה את פעילותה, לאחר 18 שנות פעילות. המנהל הספורטיבי יוהאן ברוינל, שהוביל את הקבוצה לשמונה זכיות בטור דה פראנס, עבר לאמן את קבוצת אסטנה מקזחסטן, והביא איתו לשם מספר רב מהרוכבים שרכבו תחתיו בדיסקברי צ'אנל.
קבוצת המרוצים הקלאסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2000 החל המנהל הספורטיבי הבלגי דירק דימול לעבוד עם קבוצת הרוכבים שיועדה למרוצים הקלאסיים ונבנתה סביב ג'ורג' הינקאפי, שהתמחה במרוצים שזכו לשם "הקלאסיקות של הצפון". מרוצים חד יומיים אלו נערכים החל מתחילת מרץ (מרוץ אומלופ הט פולק) ועד סוף אפריל, בבלגיה ובצפון צרפת, וזוכים לפופולריות רבה בבלגיה וגם במדינות שסביבה. שני המרוצים החשובים ביותר מבין מרוצים אלו הם הרונדה ון פלנדרן ופריז - רובא שנכללו בשנים אלו בסבב הגביע העולמי.
ב-2001 ניצח ג'ורג' הינקאפי במרוץ גנט - וולגם וארבעה ימים לאחר מכן סיים במקום הרביעי במרוץ הקלאסי היוקרתי של פריז - רובא, שנכנס להיסטוריה בשל תנאי מזג האוויר הקשים ששררו בזמן המרוץ. הינקאפי, שהפגין במשך המרוץ יכולת גבוהה, נכנע לבסוף לשלושה רוכבי קבוצת דומו פארם פרייטס. בשנת 2002 החל לרכוב בקבוצה הראשונה של רשות הדואר הצעיר הבלגי טום בונן שרכב בקבוצת העתודה של קבוצת הדואר משנת 2000. כבר בשנתו הראשונה כמקצוען הצליח בונן לסיים במקום השלישי במרוץ פריז - רובא. וזאת, למרות שרכב כפועל של ג'ורג' הינקאפי במרוץ זה בו ניצח יוהאן מוזאו, הרוכב הוותיק והמוביל של הקלאסיקות של הצפון.
הישגיהם של הינקאפי ושל בונן משכו את מפעל הפרקטים הבלגי "ברי פלור" לתת חסות לקבוצה במטרה לזכות לחשיפה תקשורתית בבלגיה מול החברות המתחרות "דומו" (שחברה למממן נוסף ונשארה בענף) וקוויק סטפ.[5] החל מ-2003 הפכה "ברי פלור" להיות המממן השני בחשיבותו של הקבוצה. לקבוצה הובא ב-2003 ההולנדי מקס ון היסוויק שנחשב כמאיץ טוב וכמי שיכול לחזק את מערך המרוצים הקלאסיים של הקבוצה. אולם, עוד לפני כן, בסוף 2002, החליט טום בונן לחצות את הקווים ולעבור לקבוצת קוויק סטפ. בונן סבר שהמיקוד של קבוצת הדואר בגרנד טורים ובמיוחד בטור דה פראנס יהיה בעוכריו והעדיף להפר את חוזהו עם הקבוצה ולעבור לצידם של מוזאו ולפבר כדי שיוכל ללמוד מניסיונם הרב במרוצים הקלאסיים. בתחילת עונת 2003 הגיע ון היסוויק למקום השני במרוץ אומלופ הט פולק אולם בהמשך העונה נכשלה הקבוצה ולא השיגה הישגים כלשהם בקלאסיקות של הצפון.
ב-2004 הובא לקבוצה רוכב בלגי נוסף שנחשב ככישרון עולה בתחום מרוצים זה, סטין דוולדר. אולם, גם בשנה זו נכשלה הקבוצה במרוצי הצפון ולא השיגה הישגים משמעותיים. חברת "ברי פלור" שהתאכזבה מחוסר התוצאות במשך שנתיים, הפסיקה את מתן החסות יחד עם הפסקת החסות של רשות הדואר והמעבר לדיסקברי. בדיעבד, התברר כי בונן ודוולדר היו שניים מהכישרונות הגדולים במרוצים הקלאסיים ולאחר שעברו לקבוצת קוויק סטפ ניצחו השניים במרוצים החשובים ביותר בתחום.
מבנה ניהולי וחסות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך כל שנות קיומה, בדומה לכל קבוצות האופניים האחרות בעולם, נקראה הקבוצה על שם נותן החסות הראשי שלה, ולעיתים, כאשר היו שניים כאלה, שניהם היו משולבים בשמה. בעת הקמתה הראשונית שני נותני החסות של הקבוצה היו חברות סובארו ומונטגומרי סקוריטיס, ושם הקבוצה היה שילוב של שתי חברות אלה - "סובארו מונטגומרי". כך גם היה כאשר עזבה חברת סובארו את הקבוצה ובמקומה הצטרפה חברת בל - הקבוצה נקראה "מונטגומרי-בל". החל מ-1996 נותנת החסות הראשית של הקבוצה הייתה רשות הדואר של ארצות הברית. בשלב מסוים שקלה רשות הדואר להפסיק את החסות שנתנה לקבוצה בשל האשמות לשימוש בחומרים אסורים בקרב חברי הקבוצה, אך ההאשמות הופרכו והארגון חזר בו.[6] ב-2003 הפכה חברת ברי פלור לנותנת החסות השנייה של הקבוצה, ושם החברה נוסף לשם הקבוצה.
רשות הדואר הודיעה כי היא לא תחדש את החוזה בן שמונה השנים עם הקבוצה, ושהיא לא תמשיך לממן אותה אחרי עונת המרוצים של 2004. ב-15 ביוני 2004 חתמה הקבוצה עם חברת דיסקברי על חוזה לשלוש שנים של חסות. דיסקברי החליטה שלא להמשיך לממן את הקבוצה בתום החוזה, ב-2007. הסיבה לכך הייתה חשדות לשימוש בסמים בקרב רוכבי הקבוצה במבצע פוארטו (שהופרכו לבסוף), שהיו עלולות לפגוע בשמה הטוב של החברה.[7] בעקבות כך, הקבוצה התפרקה לאחר שלא הצליחה למצוא נותן חסות חדש. הקבוצה הייתה אחת מהקבוצות החזקות בעולם, והתפרקותה היוותה נזק לענף האופניים.
בתקופת סובארו מונטגומרי ומונטגומרי-בל, ובשנים הראשונות של קבוצת רשות הדואר, הייתה הקבוצה חלשה יחסית ואנונימית, ובעלת מצב כלכלי נחות. לאחר זכיית לאנס ארמסטרונג בטור דה פראנס ב-1999, הרוויחה הקבוצה כ-50 מיליון דולר מפרסי הזכייה והחשיפה הרבה באמצעי התקשורת, ובעקבות כך תקציב הקבוצה גדל.[8] היא הפכה לארגון שלם המעסיק עובדים רבים בתוכו, שמרביתם נועדו לעזור לרוכבי הקבוצה. בתקופת רשות הדואר, החברה המנהלת של הקבוצה הייתה "אלוק", חברה-בת של ברי פלור; ואילו בתקופת דיסקברי צ'אנל החברה המנהלת הייתה "טיילווינד".
המנהל הספורטיבי של הקבוצה ברוב שנותיה היה יוהאן ברוינל (החל מ-1999). תפקיד המנהל הספורטיבי היה לאמן ולהדריך את רוכבי הקבוצה ביציאה למחנות אימונים, הדרכה טקטית של הקבוצה, ונסיעה במכונית הקבוצה לצד הרוכבים בעת המרוצים, על מנת להדריך ולהנחות אותם בעת הצורך. לאורך השנים עבדו לצד ברויניל מאמני משנה, שלעיתים הדריכו את רוכבי הקבוצה במרוצים פחותי חשיבות. מנכ"ל הקבוצה היה ביל סטייפלטון, המנכ"ל של החברה המנהלת טיילווינד, שהיה גם סוכנו של לאנס ארמסטרונג. על סטייפלטון הייתה מוטלת מציאת נותן חסות לקבוצה, וכמו כן שאר הנושאים העסקיים והכלכליים הקשורים אליה.
רוכבים בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
להלן רשימת רוכבי האופניים העיקריים שרכבו במדי קבוצת רשות הדואר האמריקאית ודיסקברי צ'אנל.
סטטיסטיקות בגרנד טורס[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצת רשות הדואר האמריקאית (ומאוחר יותר דיסקברי צ'אנל) זכתה עשר פעמים בהיסטוריה שלה בגרנד טורס, שמונה מהן בטור דה פראנס. שבע מתוך זכיות אלו הושגו על ידי לאנס ארמסטרונג, הרוכב הבכיר של הקבוצה ואחד מרוכבי האופניים הגדולים בהיסטוריה.
| מאזן בגרנד טורס | |
|---|---|
| טור דה פראנס | |
| זכיות | 8 |
| ניצחונות בקטעים | 25 |
| זכיות קבוצתיות | 1 |
| ג'ירו ד'איטליה | |
| זכיות | 1 |
| ניצחונות בקטעים | 2 |
| זכיות קבוצתיות | 0 |
| וואלטה אספניה | |
| זכיות | 1 |
| ניצחונות בקטעים | 5 |
| זכיות קבוצתיות | 1 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סטטיסטיקת הקבוצה ב-2005, באתר Cycling Archives
- סטטיסטיקת הקבוצה ב-2006, באתר Cycling Archives
- סטטיסטיקת הקבוצה ב-2007, באתר Cycling Archives
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לאנס ארמסטרונג וסלי ג'נקינס, "בחזרה לחיים: זה לא רק סיפור על אופניים", 2003, עמ' 196
- ^ לאנס ארמסטרונג וסלי ג'נקינס, "כל שנייה קובעת", 2004, עמ' 112
- ^ בעברית ידועה הקבוצה בשם התעתוקי "דיסקברי צ'אנל".
- ^ "אגדת ארמסטרונג" - סרטון באתר ynet
- ^ Cyclingnews, Presented by Berry Floor: US Postal's 2003 Classics squad
- ^ לאנס ארמסטרונג וסלי ג'נקינס, "כל שנייה קובעת", 2004, עמ' 82
- ^ בור של עשרות מיליונים, ONE, 15 באוגוסט 2007
- ^ לאנס ארמסטרונג וסלי ג'נקינס, "כל שנייה קובעת", 2004, עמ' 18
| הקודם: נבחרת הבייסבול האולימפית |
קבוצת השנה של ה-USOC 2001 |
הבא: נבחרת הנשים במזחלות שלגים |