קבורה אזרחית בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קבורה אזרחית בישראל היא כל קבורה אשר מתבצעת על פי השקפת העולם והאמונה של המנוח ובני משפחתו. קבורה אזרחית בישראל, אינה בהכרח קבורה חילונית, והיא יכולה לכלול מרכיבים מהקבורה האורתודוקסית, הקונסרבטיבית, החילונית וכל שילוב אחר[1].

המאבק המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאבק במונופול הרבני בנושא הקבורה החל באמצע שנות השמונים, כשעו"ד אברהם גל מירושלים, הקים את עמותת "מנוחה נכונה", במטרה לאפשר לכל אדם בישראל להיקבר בטקס ובצורה התואמים את השקפת עולמו, אמונתו ורצונו[2]. במהלך השנים הוביל עו"ד אברהם גל שורה של מאבקים, משפטיים וציבוריים, שנועדו להפקיע את המונופול של חברות קדישא על הקבורה בישראל. במאי 1992 פסק בג"ץ כי "אין מחלוקת על זכותה של מנוחה נכונה לקבל רישיון קבורה, לצורך קיום שירותי קבורה ולקבל שטח למטרה זו"[3]

בחודש מרץ 1995 קיבלה ועדת שרים, שכללה את שרי המשפטים, הקליטה והשיכון דאז, החלטה היסטורית: לאשר עקרונית את הקמתם של בתי קברות אזרחיים בישראל[4].

בשנת 1996 נחקק חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, המאפשר לאזרחי ישראל לבחור אם ירצו בטקס אזרחי על ידי תאגידי קבורה פרטיים, כדוגמת עמותת "מנוחה נכונה" הפועלת בבאר-שבע או התנועה ליהדות מסורתית והתנועה ליהדות מתקדמת[5]. עוד נקבע בחוק כי המדינה תקים בתי עלמין לקבורה אזרחית חלופית או תקצה לכך שטחים בבתי עלמין קיימים. ככל קבורה אחרת, הקבורה בבתי העלמין האזרחיים ממומנת על ידי המוסד לביטוח לאומי. בהמשך הוקמה ועדת שרים בין משרדית לענייני קבורה, המקצה קרקעות לבתי קברות יהודים ולמי שאינם יהודים ולקבורה אזרחית חלופית. עם זאת, פסיקות שונות של בתי המשפט ומספר דוחות של מבקר המדינה לאורך השנים טענו כי המדינה לא השכילה להביא את החוק לכדי מימוש כך שאף שעברו למעלה מעשרים שנים מאז עבר החוק בכנסת הרי שהאפשרויות לקבורה אזרחית במימון המדינה הן מעטות מאוד[6]. ובשנת 2014 אף חייב בשל כך בית המשפט את המשרד לשירותי דת להשתתף במימון קבורה אזרחית של שני תובעים[7].

ב-1999 חנכה עמותת מנוחה נכונה את בית הקברות האזרחי הראשון, בבאר שבע. בדצמבר 2005 נחנך בית הקברות האזרחי השני של עמותת מנוחה נכונה, בקריית טבעון. בית העלמין השלישי, מנוחה נכונה נחנך בכפר סבא בשנת 2009 [8].

קבורה חילונית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבורה חילונית בישראל, היא קבורה אשר אינה נעשית על פי חוקי ההלכה האורתודוקסית או חוקי דת כלשהם לצורך העניין. לרוב, תיעשה קבורה חילונית בטקס קבורה אלטרנטיבי לפי בחירתו של הנפטר או של משפחתו. קבורה חילונית מיועדת ליהודים שהלכו לעולמם, אשר אינם רוצים או יכולים להיקבר על פי ההלכה בטקס אורתודוקסי, לרוב יהיו אלו אנשים אשר חיים אורח חיים חילוני ומעוניינים להיקבר על פי השקפת עולמם זו. קבורה חילונית מתאפשרת בבתי עלמין אזרחיים או בחלקות מיוחדות אזרחיות בבתי עלמין רגילים או לתושבי הקיבוצים בבתי העלמין בקיבוצים. כיום, ישנם כ-40 בתי עלמין אזרחיים וחלקות אזרחיות בהם ניתן להיקבר אזרחית[9].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Nissan Rubin, New rituals old societies: invented rituals in contemporary Israel, Boston: 2009.
  • ניסן רובין, "מבנה חברתי ודפוסי אבל", חברה ורווחה ז, 231-219, 1987.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

 הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]