קבורת הלב בנפרד מהגוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קבורת הלב בנפרד מן הגוף היא מנהג, בו נהגו לגבי אנשים מפורסמים (לרוב מלכים) שהלכו לעולמם, הקשור, כפי הנראה, לפולחן שרידי הקדושים בכנסייה הקתולית בימי הביניים. בתקופה זו (ובימי הקדם) ייחסו ללב תכונות כמרכז הרגש, והאומץ. ביטויים כגון "אמיץ לב" או "רחום לב" נותרו מאז. קבורת הלב בנפרד מהגוף באה לפזר מבחינה סמלית את התכונות החיוביות המיוחסות לקבורתו של אדם חיובי, ולהעביר חלק מהן למקום נוסף, במקום שתהיינה מרוכזות במקום אחד. כאשר התכונות החיוביות - אומץ, יושר, רחמים, נדיבות, מצויות הן בקברו של הגוף, והן במקום בו טמון הלב.

סוג נוסף של קבורת הלב בנפרד מן הגוף הינו עקב נסיבות מורבידיות שונות, כגון מקרהו של לואי ה-17 שיידון להלן, בו הושלך הילד אל קבר עניים משותף וללא שם, אך לבו נלקח על ידי רופא מלוכני, ונשמר במשך מאתיים שנים.

תורמי אברים נקברים בנפרד מלבם, המושתל בחזהו של אדם אחר, מקבל התרומה, ולרוב נקבר עמו עם מותו, אשר יכול להיות אף שנים רבות לאחר מכן. אך זו תוצאת לוואי של הצלת חיי אותו אדם, ולא קבורה מכוונת בנפרד.

מלכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר ריצ'רד הראשון (לב הארי) בפונטברוֹ (פרט ללב, הקבור ברואן)

מלכי אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ממלכי אנגליה נקברו בנפרד מלבם:

  • אדוארד הראשון (נפטר ב־1306) הורה לבנו אדוארד השני כי ייתן את לבו לקבוצה של מאה אבירים, אשר תיקח אותו אל ארץ הקודש ותמשיך שם בכיבוש. בנו חדל האישים, אדוארד השני, לא מילא את צוואתו, וגורל הלב אינו ידוע.
  • ריצ'רד הראשון המכונה "לב הארי", שנפטר בשנת 1199, זכה אף הוא כי לבו ייטמן מחוץ לגופו. לבו הוצג במשך שנים רבות בקתדרלה ברואן שבצרפת, בתחילה בתוך מכל עשוי מכסף. בשנת 1260 הותך המכל על מנת לאסוף כסף לתשלום כופר עבור שרידיו של הקדוש לואי שנפלו בידי הסרצינים, והלב עבר למכל עשוי מעופרת. לאחר מכן הועבר הלב למוזיאון בעיר רואן, שם הוא מצוי כיום.
  • ג'יימס השני, שבילה את ימיו האחרונים בגלות בצרפת לאחר שהודח במהפכה המהוללת בשנת 1688. לבו נטמן מחוץ לגופו בכנסייה בשאיו, ליד פריז.

מלכי סקוטלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר הלב של רוברט דה ברוס, במנזר מלרוז
  • לבו של ג'ון באליול, שהיה דוכס, ואביו של מלך סקוטלנד אשר נשא את אותו השם, הוצא מגופתו על ידי אשתו הנאמנה דבורגילה, הליידי מגולווי. האישה הניחה את הלב בקופסת שנהב, והייתה סועדת את ארוחותיה כשהלב "סועד" לצידה, (הארוחה עצמה הייתה ניתנת לאחר מכן לאביונים) דבורגילה מתה בשנת 1290, ונקברה כשלבו של בעלה בין זרועותיה.
  • לבו של רוברט דה ברוס מלך סקוטלנד האגדי, אשר הביס את הבריטים בראשותו של אדוארד השני בקרב באנוקברן והשיג את עצמאותה של ארצו, נמסר עם מותו בשנת 1329 לאביר ג'יימס דאגלס "השחור". דאגלס לקח את הלב עמו במסעו לארץ הקודש. כאשר עגן בספרד ראה לפתע קבוצת מוסלמים מתקיפים נוצרים. הוא הטיל עצמו למערכה, כשלפניו השליך את קסדת הכסף המכילה את לבו של רוברט דה ברוס. דגלאס לא שרד את הקרב. שנים רבות לאחר מכן הוחזרו לבו של דגלאס ולבו של רוברט דה ברוס לסקוטלנד על ידי סר ויליאם קית'. בשנת 1921 התגלה מכל קטן עליו נכתב כי הוא מכיל את לבו של רוברט דה ברוס בכנסיית "מלרוז אבי" דרומית לאדינבורו. הלב נקבר מתחת לרצפה שוב, והוצא שוב בשנת 1996 לאחר שחפירות ארכאולוגיות נוספות התבצעו במקום. הלב טמון כיום במלרוז אבי, ושלט מכריז על מקומו. ברוס עצמו טמון בעיירה דנפרמליין (Dunfermline).

מלכי צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים ממלכי צרפת נטמנו כשלבם מחוץ לגופם. ובמשך תקופה מסוימת היה זה מנהג מקובל. מיוחד הוא מקרהו של הדופין, המכונה לואי ה-17, אשר נשאר בחיים לאחר עריפת ראשו של אביו בזמן המהפכה הצרפתית. הדופין מת בן 10, כשהוא עני ואין אדם אשר יתמוך בו. גופו הושלך לקבר ללא שם, אך רופא מלוכני שצפה בקבורה הצליח לעקור את לבו של הדופין, ולשמרו בפורמלין. הלב עבר גלגולים שונים במשך מאתיים שנים, ולבסוף הוחזר לצרפת בשנת 1975. לאחר שבדיקת DNA אישרה כי האיבר קשור גנטית לקווצת שער של אמו, מארי אנטואנט, נקבר הלב בכנסייה בסן דני בפריז, בטקס רב רושם, על ידי מלוכנים ואנשי כנסייה צרפתים, ב־8 ביוני 2004.

מלכי בית הוהנצולרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכי בית הבסבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה זה מנהגם של מלכי בית הבסבורג להיטמן בשלושה חלקים: הגוף עצמו נטמן בקפלת הקיסרים, בכנסייה הקפוצ'ינית בווינה, בעוד שחלקי הגוף הפנימיים נקברו במקום אחר, ואילו הלב נטמן ב"אוגוסטינר קירכה" בסמוך, אך בנפרד. הנוהג נשמר בין 1600 בערך ל-1872, אך אף לבו של קיסר אוסטריה האחרון, קרל הראשון נקבר בווינה, בנפרד מגופו, שנקבר באיי מדירה, מקום גלותו ומותו.

מלכי בוואריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לודוויג השני ("המטורף") מלך ממלכת בוואריה קבור בקתדרלה של מינכן ולבו בכד בכנסייה באלטוטינג (Altotting), שהיא מקום עלייה לרגל לקתולים של גרמניה (גם שם, כמו בצ'נסטוחובה שבפולין, יש פסל קדוש של "מדונה שחורה").

מלכי פולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלך פולין אוגוסט השני "החזק", אשר נפטר בשנת 1733, טמון בעיר קרקוב, אך לבו טמון בכנסייה בעיר דרזדן בגרמניה.

מנהיגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדוכס הסקוטי ג'יימס גרהאם, המכונה "המרקיז ממונטרוז" היה מראשי צבא המלך צ'ארלס הראשון במלחמת האזרחים האנגלית. בשנת 1650 נפל הדוכס בשבי אויביו, אשר שלטו בסקוטלנד. ב-21 במאי 1650 הוא הוצא להורג באופן ברברי במיוחד: הדוכס נתלה, ואז הוטבע, ולאחר מכן בותר לחלקים, אשר נשלחו לכל עריה החשובות של סקוטלנד. ראשו ולבו הונחו מעל שערי טירת אדינבורו. יש האומרים כי שנים מספר לאחר מכן נאספו לבו וראשו ונקברו בקתדרלת סט. גילס באדינבורו. אחרים טוענים כי לבו נשלח בנפרד בתוך מכל לבני משפחתו, אך אבד, ועבר גלגולים שונים ביבשות שונות, עד שאבד סופית במהפכה הצרפתית.
  • לאון גמבטה היה ממקימיה של הרפובליקה השלישית בצרפת, ונפטר בשנת 1882 כתוצאה מתאונת נשק. גמבטה נחשב לגיבור לאומי, שכן לאחר תבוסת נפוליון השלישי במלחמת צרפת פרוסיה ארגן את הצבא הצרפתי, לאחר שנמלט בכדור פורח לערי הספר, וכך שמר על כבודה של צרפת. בשנת 1920, עת הוקם קבר החייל האלמוני, הובל לבו של גמבטה במרכבה שבה הובלה גופת החייל האלמוני, כהוקרה לפועלו של גמבטה, ועל מנת להראות את הרציפות במאבק הלאומי בין מלחמת העולם הראשונה שהייתה העילה להקמת קבר החייל האלמוני, ובין מלחמת פרוסיה-צרפת שקדמה לה. לאחר שגופת החייל האלמוני נטמנה מתחת ל"שער הניצחון", הובל לבו של גמבטה לקבורה בפנתיאון, בו טומנת האומה הצרפתית את גדולי בניה.
  • המנהיג הפולני יוזף פילסודסקי הורה בצוואתו כי לבו ייטמן בעיר וילנה, אותה ראה בחזונו כחלק מפולין.

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של פרסי ביש שלי (פרט ללבו) ברומא

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]