קבלת דבר במרמה

קבלת דבר במרמה היא עבירה שבה עוסק סעיף 415 לחוק העונשין הישראלי.

"דבר" מוגדר בחוק כ"מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה". "מרמה" מוגדרת בחוק כ"טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת". העונש על קבלת דבר במרמה הוא שלוש שנות מאסר, והעונש על קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות הוא חמש שנות מאסר. בהתאם לכך, קבלת דבר במרמה היא עבירה מסוג עוון, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות היא עבירה מסוג פשע.

פרשנות נוספת

באפריל 2014, בהכרעת הדין בתיק הרבנים, השופט אמנון כהן קיבל את הפרשנות הנוספת לקבלת דבר במרמה, פרשנות שהציעה פרקליטות המדינה. כהן הרשיע את רוב העומדים לדין בקבלת דבר במרמה למרות שהם עצמם לא קיבלו דבר. לדבריו, קבלת ה"דבר" במרמה מתייחסת לגופי הביטחון שהעניקו לתלמידים תוספות שכר, על פי התעודות שקיבלו מהרבנות. חלק מהנאשמים הואשמו בקבלת דבר במרמה, בגלל שקיבלו מהרבנות תעודה של "השכלה תורנית גבוהה" על סמך מסמכים לא מדויקים שהציגו. למרות שתעודות אלו לא היו עבור הנאשם או בני משפחתו, אלא בשביל אנשי כוחות הביטחון.

ראו גם

• גנבת דעת
• שקר
• הונאה

קישורים חיצוניים

• אתר ידיד - משפט פלילי בישראל - קבלת דבר במרמה

ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.