קבלת החלטות נתמכת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קבלת החלטות נתמכתאנגלית: Supported Decision Making) היא הסדר משפטי המסייע במימוש כשרותו המשפטית וקיום רצונותיו והעדפותיו של האדם הנתמך, תוך שמירת עצמאותו וקידום זכויותיו[1]. המנגנון מתמקד בחובתה של החברה לסייע לאדם להתגבר על הקשיים הנובעים ממוגבלותו תוך מתן ייעוץ, ליווי, סיוע והנגשה של ההחלטות איתן הוא אמור להתמודד, לפי יכולותיו האינדיווידואליות. מנגנון קבלת החלטות נתמכת מוקבל ל"קו ראשון" ורק אם הוא איננו אפשרי בשל מגוון מצבים בריאותיים, תפקודיים, קוגניטיביים, חברתיים ואחרים או אז תהיה פנייה למנגנוני התערבויות אחרים, לפי מדרג של חומרה[2], והכול תוך התאמה של מידת הסיוע ואופיו לצורך הענייני.

הצורך בקבלת החלטות נתמכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962[3] מסדיר את אחת מהזכויות הבסיסיות של האדם - הזכות לכשרות משפטית. כשרות משפטית משמעה היכולת ליהנות מזכויות ולשאת בחובות שיש בצדן משמעות משפטית. החוק קובע הגדרות ודינים הנוגעים לאפוטרופסות הן ביחס לקטינים ככלל, והן ביחס לבגירים המתקשים בקבלת החלטות או שישנה ירידה במסוגלותם לדאוג בכוחות עצמם לענייניהם. מדי שנה מתמנים בידי בית המשפט כ–10,000 אפוטרופוסים[4], רובם הגדול לאנשים הנמצאים כמי "שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם". קבוצה זו מונה בעיקר אנשים עם מוגבלויות נפשיות או שכליות ואנשים זקנים אשר מפאת מחלה או תאונה, ישנה ירידה ביכולתם לדאוג לענייניהם.

מינוי אפוטרופוס טומן בחובו פגיעה קשה בחירות האדם. האפוטרופוס רשאי, ולעיתים אף חייב, לקבל החלטות בתחומי המינוי, לרבות בחירת מקום מגוריו של האדם הנתון לאפוטרופסות, קבלת טיפול רפואי או ניהול חשבון הבנק, אלא שלעיתים ההחלטות תתקבלנה מבלי לברר את דעתו של האדם בעניינן. האפוטרופסות, אשר נועדה במקורה לסייע לאנשים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם ולהגן עליהם מפני ניצול ופגיעה של אחרים, או מפני פגיעה שלהם בעצמם, הפכה לא אחת לכלי המגביל את זכויותיו ואת חירותו של מי שמונה לו אפוטרופוס מעבר לנדרש, בכל הקשור לקבלת החלטות בנוגע לגופו או לרכושו או לבצע פעולות בקשר להם[4]. ואולם, מאז נחקק החוק חלו שינויים מרחיקי לכת בתפיסות החברתיות בישראל ובעולם, הן בנוגע לאנשים זקנים והן בנוגע לאנשים עם מוגבלויות. במסגרת שינויים חברתיים אלה, ובמיוחד נוכח העלייה בתוחלת החיים בעולם כולו, שהביאה לגידול במספר הזקנים באוכלוסייה, התפתחה גישה השמה דגש על כבודם ועל זכויותיהם של אנשים מקבוצות אלה, תוך העצמת האוטונומיה האישית. בנוסף, הגישה האמורה שמה דגש על השונות ועל הנבדלות של כל אדם, על קיומן של מגוון מוגבלויות שאין להתייחס אליהן כאל מקשה אחת, וכן על הצורך בכיבוד רצונו של האדם עד כמה שאפשר, ושיתופו בהחלטות הנוגעות אליו.

בהתאם לכך, מנגנון קבלת החלטות נתמכת הוא פועל יוצא של הגישה החדשה אשר התפתחה בחברה, ובתיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אשר אושר בכנסת בחודש מרץ 2016, נוספה האפשרות למנות לאדם 'תומך בקבלת החלטות'.

אפוטרופסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אפוטרופסות

אפוטרופסות היא סטטוס משפטי, שבו ממונה אדם או תאגיד כמקבל ההחלטות הנוגעות לענייניו של אדם כלשהו, ומייצג את האדם בכל פעולה משפטית ובכל עניין בהתאם לסמכויות שאישר בית המשפט וכמי שנכנס לנעליו במקומו, תוך שמירה מתמדת על טובתו.

כחלק מהמגמה לצמצם את הפגיעה הכרוכה בשימוש בכלי האפוטרופסות פותחו במשך השנים חלופות נוספות המאפשרות הגנה לאדם מבלי לשלול את זכויותיו באופן פוגעני יתר על המידה, כגון: ייפוי כוח מתמשך ושימוש באמצעים להגבלה ולמניעת ניצול (הערת אזהרה, הוספת שותף לחשבון, הגבלות בחשבון לפי העניין, הגנות מכוח דיני הצרכנות).

קיימים הבדלים משמעותיים בין החלופות לבין מוסד האפוטרופסות: בעוד החלופות יוצרות הגבלות שהן צרות ונקודתיות הרי האפוטרופסות יוצרת, לרוב, מגבלה כוללנית וגורפת על האפשרות לקבלת החלטות (עניין הצפוי להשתנות לאור תיקון 18 לחוק וההגדרות החדשות לתחום זה); בנוסף, בעוד האפוטרופוס יכול לקבל ולבצע החלטות ללא אישור האדם שמונה לו אפוטרופוס, הרי שההגבלות שהחלופות יוצרות נועדו לסייע לאדם בקבלת ההחלטות תוך מניעת פגיעה לא מידתית וניצול, אך מותירות מרחב החלטה משמעותי לאדם, ולרוב גם מחייבות בחינה נקודתית בכל עניין, בו האדם מבקש שלא לקיים את ההגבלה. אם כן, ניתן לראות מגמה להסדרים מאוזנים ומתונים יותר ממוסד האפוטרופסות, המאפשרים לאדם לשמור על עצמאותו ועל זכויותיו בקבלת החלטות הנוגעות לחייו[5].

אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 12 לאמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות[6], אותה אשררה מדינת ישראל בשנת 2012, מצהיר על מעבר ממודל של קבלת החלטות חלופית שביסוד מנגנון האפוטרופסות למודל של קבלת החלטות נתמכת. אמנת האו"ם לא מתייחסת מפורשות לקבוצת האנשים הזקנים כקבוצה בפני עצמה לתחום זה במצבים מסוימים.

עיגון משפטי פסיקתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש אפריל 2015 הכיר בית המשפט לראשונה במנגנון קבלת החלטות נתמכת בצורה מפורשת בהתאם לאמנה, ויישם לראשונה ובאופן ישיר את המנגנון על אוכלוסיית הזקנים. באותו מקרה[7], נדון עניינה של אישה בסוף שנות השבעים לחייה אשר אובחנה כחולה בדמנציה. בשל הירידה הקוגניטיבית נדרשה מחלקת הרווחה ליתן לה מענה, כשעד אז המענה האפשרי והמוכר היה במינוי אפוטרופוס. במקרה זה, בהיעדר בני משפחה קרובים, ככל הנראה היה מוצע אפוטרופוס זר או תאגיד אפוטרופסות. על מנת להימנע מתוצאה זו, הוגשה באמצעות הקליניקה לזכויות זקנים וניצולי שואה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן[8] בשיתוף עמותת "יד ריבה – סיוע משפטי לקשיש"[9] בקשה לבית המשפט לצורך עיגון מינויה של תומכת בקבלת החלטות עבור האישה, כאשר חברתה הקרובה הוצעה, לבקשתה, לתפקיד התומכת. בהחלטתה, אישרה השופטת אספרנצה אלון מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה את הבקשה והורתה על צו לתמיכה בקבלת החלטות למבקשת, למרות התנגדות המחלקה המשפטית של משרד הרווחה, תוך הכרה במודל ככלי משפטי מתוך הסתמכות על האמנה. השופטת אמרה בדיון למתנגדים, כי ה"רכבת" כבר "יצאה מהתחנה" לעניין זה, ולכן אין טעם בעיכובים נוספים עד להכרה בקבלת החלטות נתמכת, כאשר את המנגנון יש ללמוד "תוך כדי תנועה". בפסק הדין כתבה השופטת אלון:

"בחנתי את המודל המוצע ואין לי אלא לברך עליו […] אוסיף כי מניסיוני השיפוטי נחשפתי לכך, כי אוכלוסיית הזקנים נתונה ביתר שאת ולרוב ללא הגנה מספקת על זכויותיה למינוי אפוטרופוס [..] למודל המוצע יתרונות רבים — הוא אינו שולל מהמבקשת הנתמכת את השליטה המלאה על אורח חייה, איכות חייה ורווחתה. הוא מעצים אותה, מעניק לה ביטחון, מחזק את תחושת העצמאות וכן אינו מאיין את השליטה על חייה, על משקל 'אל תשליכני לעת זיקנה'"[10].

מאז התקבלו עוד כשש החלטות למינוי תומכים בקבלת החלטות תוך הכרה מפורשת במנגנון ובאפשרויות שבצדו. כך, למשל, במקרה אשר נדון בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת בחודש יולי 2015. שם[11], אדם כבן 53 אשר היה בעל מגבלות קוגניטיביות ואובחן כחולה בסכיזופרניה פרנואידית, ביקש באמצעות עורכת דין במינוי האגף לסיוע משפטי של משרד המשפטים למנות תומכת בקבלת החלטות, מתוך חשש, כי מינוי אפוטרופוס יביא לפגיעה בחופש התנהלותו הכלכלית. בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, מפי סגן נשיא השופט אסף זגורי, אימץ את מודל קבלת החלטות נתמכת כפי שנתקבל בפסיקתה של השופטת אלון בפסק דין ארוך ומנומק, וקבע, כי תמונה לאדם תומכת בקבלת החלטות. במקרה זה מונתה לתפקיד עורכת דין מטעמו של האדם. בית המשפט פירט בהחלטתו באופן נרחב את תפקידה של התומכת בסיוע לאדם, הן בעניינים האישיים והן בעניינים הרכושיים, ככל הנחוץ למניעת ניצול ואת פרק הזמן לביצוע התפקיד.

כחלק ממגוון האפשרויות לתחום זה, ובהקשר של ניהול כלכלי, מינה בית המשפט בהסכמה רואה חשבון מלווה כגורם מסייע ותומך בשכר[12]. אותו מקרה היה בעניינה של אישה בת 37 עם מוגבלות שכלית, אשר מונה לה אפוטרופוס שנים קודם. השופטת אספרנצה אלון ביטלה את האפוטרופסות ומינתה רואה חשבון מלווה בהסכמת כל הצדדים, לרבות מחלקת הרווחה. נטען באמצעות ארגון ”בזכות”, כי גם אם מתקשה בניהול ענייניה הכספיים לבד, אין מקום למנות מישהו אחר שינהל אותם במקומה, אלא לסייע לה בניהולם[13].

לסיכום, מכל האמור לעיל ניתן להצביע על מגמה ברורה אשר התפתחה בפסיקה לאימוץ מנגנון קבלת החלטות נתמכת וחלופות נוספות של ליווי וסיוע לפי העניין, עוד בטרם תיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. הפרקטיקה המשתנה בתחום זה בעוצמה גוברת והולכת במהלך השנה שקדמה לתיקון החוק, יחד עם הצרכים הברורים בתחום זה, בכל הקשור לפיתוח, ליצירה ולהעשרת האפשרויות עבור האנשים – היו בבסיס השינוי החקיקתי אשר עיגן את המנגנון בחוק.

עיגון משפטי חקיקתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מהווה דריסת רגל ראשונה של מוסד קבלת החלטות נתמכת בחקיקה הישראלית, לאחר שהוזכר לא פעם בפסיקת בתי המשפט בישראל. לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נוסף סעיף 67ב המפרט את תפקיד התומך בקבלת החלטות, סמכויותיו ומגבלותיו. בהתאם להוראת סעיף 53(4) לתיקון 18, נדחתה כניסתו לתוקף של סעיף 67ב לחוק בעשרים וארבעה חודשים ממועד אישור החוק (29.3.16) עד להתקנת תקנות מפורטות. עם זאת, קובע סעיף 53(4) כי עד לכניסתו לתוקף של הסעיף האמור, רשאי שר המשפטים לקבוע נוהל זמני המסדיר את השימוש במנגנון התמיכה בקבלת החלטות. כמו כן, עוד לפני כניסת התקנות המפורטות לתוקף ניתן היה למנות תומכים בקבלת החלטות כפי שנעשה עד כה – דהיינו על-פי סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שעניינו נקיטת אמצעים לשמירת עניינו של אדם.

בהתאם לסעיף 67ב לחוק יתייחסו התקנות, בין היתר, לסמכויותיו של התומך, אשר יכללו, לפי העניין[14]: לסייע, ככל שעזרה זו נחוצה, לקבל מידע מכל גוף ולפנות לכל גורם ולקבל מידע בשמו של האדם לו מונה; לסייע לאדם בביטוי רצונותיו והחלטותיו כלפי צדדים שלישיים; במקרים המתאימים לבצע בשם האדם, יחד עמו ולבקשתו, פעולות לשם מימוש החלטותיו ולמימוש זכויותיו. כמו כן, יהיה מתפקיד התומך לסייע לאדם בהבנת מידע הנדרש לו לצורך קבלת החלטות, לרבות החלופות האפשריות העומדות בפניו והשלכותיהן, והכול תוך מתן הסבר בשפה פשוטה וברורה המובנת לאדם, תוך שימוש באמצעי עזר שברשות התומך ובכל דרך אחרת אפשרית וסבירה בנסיבות העניין. החוק מדגיש, כי תומך בקבלת החלטות לא יקבל החלטות בשמו של האדם שהוא מסייע לו.

בנוסף למנגנון התמיכה בקבלת החלטות, עוגן במסגרת תיקון 18 לחוק הכלי המשפטי התכנוני של ייפוי כוח מתמשך. במסגרת התיקון לחוק הוסדרו ופורטו כל היבטי ייפוי הכוח החל ממינוי מיופה כוח, סמכויותיו, וכלה בהגבלות המוטלות על מיופה הכוח ובביטול מינויו.

תיקון 18 מאפשר מספר חלופות שכולן בעלות תכלית אחת - לאפשר לאדם לממש את זכויותיו באופן הממצה ביותר ללא מינוי אפוטרופוס, השאלה באיזה כלי משפטי יש להשתמש תלויה ביכולת האדם לנהל את ענייניו תוך התחשבות במצבו הבריאותי, התפקודי, הקוגניטיבי והחברתי[15]. זאת תחת הסדר בדמות אחת של אפוטרופסות קבועה לכל, לגופו ולרכושו של אדם, ללא הגבלת זמן, ואשר אין בה התייחסות להבדלים הרבים בין האנשים, להם נחוצים העזרה והסיוע[16]. התיקון גם הגדיר מחדש את זכויותיו של האדם שמונה לו אפוטרופוס, לרבות זכות האדם לקבל אינפורמציה בעניין ניהול ענייניו לצורך קבלת ההחלטות וכן את הזכות להישמע או להיות מיוצג בהליך שנועד לכפות על האדם הליך רפואי, בעוד הוא מתנגד או לא ניתן לברר דעתו[17].

הצעה למודל יישומי-התייחסות ייחודית לאוכלוסיית הזקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמרם של ד"ר מיטל סגל-רייך וד"ר מיכאל (מיקי) שינדלר "אפקט הפרפר: מפרקטיקה של אפוטרופסות בזיקנה אל קבלת החלטות נתמכת באמצעות עריכת דין לשינוי חברתי"[1], מציגים המחברים "מודל יישומי מוצע למנגנון קבלת החלטות נתמכת, תוך הצעה להטמעתו בקרב אוכלוסיית הזקנים". במודל המוצע מייחדים את אוכלוסיית הזקנים, באמצעות מתן פרשנות לאמנה המאפשרת את הפעלת הרוח והתפיסה שמאחוריה ואת עקרונותיה גם ביחס לקבוצת הזקנים, אשר נתונים כקבוצת "יעד" משמעותית, עם ירידה קוגניטיבית, לבחינת כשרותם המשפטית. זאת, אף כי הן בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות והן באמנה ישנה התייחסות ספציפית לקבוצת האנשים בעלי המוגבלויות, בעוד קבוצת הזקנים שיש ירידה ביכולותיהם איננה מזוהה כקבוצה בפני עצמה.

המודל המוצע מעניק חשיבות רבה למיקום קבלת ההחלטות הנתמכת בתוך ארגז כלים דינמי, במקביל לסוגיית המסוגלות שגם היא נעה על רצף. המדרג מהחמור לקל נע ממינוי אפוטרופוס ככלי הנוקשה והקיצוני ביותר, דרך אפוטרופסות "תפורה" למקצת מענייניו של האדם או לעניין נקודתי וזמני, שימוש בכלים משפטיים אחרים המהווים חלופות לאפוטרופסות, ולבסוף מנגנון קבלת החלטות נתמכת, גם אם בצירוף כלי תכנון או מניעה נוספים. השאלה באיזה כלי משפטי יש להשתמש תלויה ביכולת האדם הזקן לנהל את ענייניו תוך התחשבות במצבו הבריאותי, התפקודי, הקוגניטיבי והחברתי[18]. מודל תמיכה קונקרטי יהיה תפור למידות האדם ולנסיבותיו האישיות, להבדיל מאפוטרופסות שלרוב מולבשת באופן אחיד לכולם[19].

שני מסלולים לקבלת החלטות נתמכת המוצעים במודל:

  1. מסלול הסכמי מוצע - אדם החש ירידה ביכולתו ומעוניין להסתייע יוכל לפנות לעריכת הסכם תמיכה, שיוכל להיערך בסקטור הפרטי, אפשר בידיעת מחלקת הרווחה המקומית (בנסיבות המתאימות), או בידיעת גורם/ רשם בית משפט אשר ייוסד לשם כך, או במחלקה באגף האפוטרופוס הכללי שתיוחד לרישום הסכמים אלו, בדומה להסדר שנקבע לעניין ייפוי כוח מתמשך. ההסכם יכול לקבל אישור עו"ד בעל הכשרה מתאימה או לחלופין לקבל את אישור בית המשפט, הכל בכפוף לשיקול דעת. במסלול זה המוקד הוא בקהילה וכל עיגון משפטי הוא נדבך שנוסף על העיקר.
  2. מסלול באישור בית המשפט - כל צד מעוניין (האדם עצמו, בן משפחה, קרוב, רופאים בקהילה, מחלקת הרווחה, ארגון או עמותה) יכול להגיש את הבקשה לנקיטת אמצעי שמירה על האדם הנתמך. מדובר לעולם בבחירה של האדם ולא בתהליך כפוי. מסלול זה מתחיל בפונקציה משפטית ולהפעלתו חוברים גורמים שונים בקהילה.

בשני המסלולים תפקיד חשוב שמור לחברה האזרחית - ארגונים, עמותות לקידום זכויות, ואף סטודנטים לעבודה סוציאלית, סטודנטים למשפטים מקליניקות משפטיות מתאימות וסטודנטים לגרונטולוגיה. תפקידם הוא באיתור המקרים בקהילה, בזיהוי הצרכים ובהפניה לגורמים שיכולים לסייע, ושמור להם תפקיד אפשרי לעצם מתן התמיכה, הסיוע והליווי למי שהדבר נחוץ לו. מהות התמיכה יכולה לנוע מליווי של גורם מקצועי על תקן תומך (עורך דין, רואה חשבון, עובד סוציאלי, גרונטולוג), דרך תומך מקצועי שעבר הכשרה מתאימה לתפקידו, ועד תומך קרוב ממעגל חייו של האדם. במאמר הוצע להכשיר סטודנטים מהתחומים האמורים לשם כך, ואף החל מהלך של מיזם בתוכנית פיילוט ברוח זו, בשיתוף הקליניקה לזכויות זקנים וניצולי שואה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, עמותת "יד ריבה – סיוע משפטי לקשיש" והאגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים. אופן התמיכה והיקפו ייגזרו מרצונותיו של האדם על פי צרכיו באחד משני המסלולים - הסכם או בבית המשפט[20].

קבלת החלטות נתמכת היא הכלי המרכזי בתחום הכשרות המשפטית המוכר כיום בתאוריה ובפרקטיקה המשפטית ככזה שתכליתו להעצים את האדם הזקן ואת האדם בעל המוגבלות – אשר ישנה ירידה ביכולותיהם, ולאפשר להם לממש את יכולותיהם באופן מיטבי ולזמן מקסימלי, כאשר כל יתר החלופות הן הגנתיות במהותן. המודל היישומי שהוצע במאמר זה צפוי להיבחן במסגרת התקנות שיותקנו, כפי שנקבע בתיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. בשלב זה, בכל בקשה למינוי תומך בקבלת החלטות לאדם אשר מוגשת בבית המשפט, יש מקום להציע תוכנית תמיכה וליווי מותאמים לאדם, לפי העדפותיו, רצונותיו, והסיוע הנחוץ לו. יצוין, כי בימים אלו מפעילים מספר ארגונים פעולות לגיוס ולהכשרה של תומכים בקבלת החלטות, הן בשכר והן בהתנדבות, על מנת לאפשר תמיכה גם כשהאדם איננו יכול להציע תומך שיסייע מטעמו.

ייעוץ והכוונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתמודדויות ובהליכים בתחום הכשרות המשפטית ניתן לקבל ייעוץ וייצוג משפטי באמצעות עורכי דין עם הכשרה לתחום זה באמצעות האגף לסיוע משפטי של משרד המשפטים. האגף לסיוע משפטי הקים מערך מייצגים לתחום ייצוג זקנים בכלל, ולתחום ייצוג בגירים (לרבות זקנים) בתחום הכשרות המשפטית בפרט. המדובר במערך ייחודי וראשוני במגזר הציבורי, שהוקם על מנת ליתן מענה בסוגיות רוחב של אנשים זקנים ושל זיקנה בכלל, וכן לשם מתן מענה לפרקטיקה המשתנה והמתחדשת בסוגיות של כשרות משפטית ולצרכים של האנשים בתחום. המטרה היא לסייע במציאת מנגנון משפטי מותאם לנסיבות האישיות של כל אדם שישנה ירידה ביכולותיו, לרבות באמצעות קבלת החלטות נתמכת. המענה באגף לסיוע משפטי של משרד המשפטים ניתן בתחום זה בהיקף מקרים גדל ועולה, בכל אחד ממחוזות האגף ברחבי הארץ, ללא עלות, ובכפוף למבחני הזכאות הקבועים בחוק ובתקנות לקבלת הייצוג המשפטי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 מיטל סגל-רייך ומיכאל (מיקי) שינדלר, אפקט הפרפר: מפרקטיקה של אפוטרופסות בזיקנה אל קבלת החלטות נתמכת באמצעות עריכת דין לשינוי חברתי, מעשי משפט ז, 129
  2. ^ סגל-רייך ושינדלר, עמ' 136
  3. ^ חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962, באתר "נבו"
  4. ^ 4.0 4.1 דברי הסבר להצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19), התשע"ה-2014, ה"ח הממשלה 890 מ-27 באוקטובר 2014.
  5. ^ ישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט, דיון בנושא "פיתוח חלופות לאפוטרופסות" לקראת היום הבינלאומי לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, מדבריו של עו"ד יותם טולוב, מנכ"ל "בזכות", ר' אתר הכנסת: http://www.knesset.gov.il/protocols/heb/protocol_search.aspx.
  6. ^ האמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות.
  7. ^ אפ (חי') 43640-01-15 א.ב נ' היועץ המשפטי לממשלה (08.04.2015).
  8. ^ הקליניקה לזכויות זקנים וניצולי שואה ע"ש מרטי ג'ייקוב פועלת כחלק ממערך של 11 קליניקות לייעוץ ולייצוג משפטי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. הקליניקה מעניקה באמצעות סטודנטים בשנה ג' בפקולטה וצוות הקליניקה, הכולל עורכי דין ועו"ס, ייעוץ משפטי וייצוג לזקנים ולבני משפחותיהם, ופועלת לקידום זכויות זקנים ברמה המערכתית, לרבות בשינויי חקיקה ובעשייה קהילתית וציבורית.
  9. ^ עמותת "יד ריבה – סיוע משפטי לקשיש" פועלת לסייע משפטית לאוכלוסיית הזקנים במימוש זכויותיהם במגוון נושאים כגון אפוטרופוס, צרכנות, ביטוח לאומי, ביטוח סיעוד ועוד, ובמגוון תוכניות. העמותה פועלת ברחבי הארץ ומסייע מדי שנה לאלפי זקנים. העמותה פועלת בשיתוף פעולה עם "יד שרה" ומתוך סניפיה.
  10. ^ עמ' 5–6 לפסק הדין.
  11. ^ אפ (נצ') 34820-03-15 היועץ המשפטי לממשלה נ' א.ח (08.04.2015).
  12. ^ אפ (חי') 50389-02-13 היועמ"ש נ' פלונית (לא פורסם) 26.8.2013.
  13. ^ שם, בעמ' 56-57.
  14. ^ ראו ה"ש 4, סעיף 67ב (א),(ב),(ג).
  15. ^ מיכאל (מיקי) שינדלר "הגנה על שלום הזקן ומינוי אפוטרופוס" חברה ורווחה כז (2) 315, 319 (2007).
  16. ^ דורון "הבלתי נראים, זקנים בצל אפוטרופוס משפטית", הדרה חברתית וזכויות אדם בישראל 205 (יאיר רונן, ישראל דורון, ורד סלונים-נבו עורכים, 2008).
  17. ^ ר' מיטל סגל-רייך, ממונה ארצית לתחום ייצוג זקנים ולתחום ייצוג בהליכי כשרות משפטית, הנהלת האגף לסיוע משפטי, משרד המשפטים, פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט, דיון מיום 21.2.16, באתר הכנסת, בכתובת: http://www.knesset.gov.il/protocols/heb/protocol_search.aspx. לעניין ביטול המונח "חסוי", ר' רונן גיל, מנכ"ל אס"י ומיטל סגל-רייך, פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט, דיון מיום 15.3.16, באתר הכנסת, שם.
  18. ^ מיכאל (מיקי) שינדלר "הגנה על שלום הזקן ומינוי אפוטרופוס" לעיל.
  19. ^ ראו ה"ש 1, בעמ' 137.
  20. ^ ראו ה"ש 1, בעמ' 139.