קבר פירדוסי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מאוזוליאום, מגדל, קניין תרבותי  |
| על שם |
פירדוסי |
| כתובת |
טוס |
| מיקום |
מחוז משהד |
| מדינה |
איראן |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1934 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1969 |
| חומרי בנייה |
שיש, פאינס |
| אדריכל | הושנג סיהון |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות איראנית |
| מידות | |
| אורך |
16 מ' |
| רוחב |
16 מ' |
| גובה מעל פני הים |
1,002 מ' |
| קואורדינטות | 36°29′10″N 59°31′03″E / 36.486130555556°N 59.517538888889°E |
 | |
  | |
קבר פירדוסי (בפרסית: آرامگاه فردوسی; בתעתיק לעברית: אראמגאה-י פרדוסי) הוא מתחם קבר, המורכב מבסיס שיש לבן ומבנה דקורטיבי, שהוקם לכבודו של המשורר הפרסי פירדוסי. המבנה ממוקם בטוס, איראן, שבמחוז ח'וראסאן רזאווי. המבנה נבנה בתחילת שנות ה-30,[1] תחת שלטונו של רזא שאה פהלווי, והוא מעוצב בעיקר באלמנטים של אדריכלות אחמנית, במטרה להציג את התרבות וההיסטוריה העשירה של איראן. בניית המאוזוליאום לצד עיצובו האסתטי הם שיקוף של מעמדה התרבותי והגאו-פוליטי של איראן באותה תקופה.
רקע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פירדוסי היה משורר פרסי רב השפעה ומחבר האפוס הפרסי, "שאהנאמה". הוא מת בשנת 1020 לספירה בטוס שבאיראן (פרס), באותה עיר בה נולד.[2] למרות תרומתו הספרותית, פירדוסי לא זכה להכרה במהלך חייו. רק לאחר מותו זכו יצירותיו להצלחה. במשך מאות שנים, מקום קבורתו היה היכל כיפה קטן, שנמצא בגן ביתו, שם קברה אותו בתו. בשנים הראשונות של המאה ה-20 החלה איראן להבין את תפקידו המרכזי של פירדוסי בזהות האיראנית.[3]
רק ב-1934 הכירה ממשלת איראן, אז בשליטתו של רזא שאה פהלווי (המלך הראשון של שושלת פהלווי), בערך התרבותי והספרותי של פירדוסי והקימה קבר קבע לכבודו.[3] כמו כן, נערכה לכבודו חגיגת אלף שנה, אליה הוזמנו חוקרים מכמה מדינות, כולל טג'יקיסטן הסובייטית, הודו, ארמניה ואירופה (גרמניה, צרפת ואנגליה). נאספו כספים, בעיקר תרומות מחכמים פארסים, כדי לבנות פסל למשורר באתר קברו. משפחת פהלווי השתמשה בפירדוסי כדי לקדם את היוקרה התרבותית של איראן, אך בכך כמעט עלתה לפירדוסי במקום קבורתו, מאחר שלאחר המהפכה האסלאמית, התסכולים על השאה של איראן כמעט הובילו להרס הקבר על ידי המהפכנים.[4]
הקבר תוכנן במקור על ידי האדריכל האיראני חאג' חוסיין לורזאדה, אשר מלבד קברו של פירדוסי יצר גם כ-842 מסגדים, כמו גם את הארמון הפרטי של רמסר, חלק מהקישוט של ארמון מרמר, מסגד האימאם חוסיין בטהרן ומסגד מוטהארי.[5] העיצוב הנוכחי של המבנה נזקף בעיקר לזכותו של כרים טאהרזאדה, שהחליף את העיצוב הישן בצורת כיפה של לורזאדה בעיצוב קובייתי מודרני.[6]
המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבנה הבסיסי של הקבר הוא מלבני עם גן גדול המקיף את המבנה, בסגנון גינון פרסי המכונה צ'הארבאג (בפרסית: چھارباغ, בתרגום חופשי לעברית: ארבעה גנים), גן סימטרי המחולק לארבעה חלקים. במרכז ההצטלבות שנוצר מרגלי הגן המקיפות אותו, נמצא מבנה העשוי בעיקר משיש לבן. ניתן לחלק את המבנה ל"חדר רחב" השוכן בבסיסו ומעליו מבנה קוביתי, עם ארבעה עמודים המקיפים אותו וקטעים מהאפוס של שאהנאמה יחד עם טקסט המקשטים אותו. גופו של המשורר נטמן למעשה במרכז החדר המלבני הרחב שמתחת לקוביית ארבעת העמודים.[3] יש שתים עשרה מדרגות המובילות מהנקודה הנמוכה ביותר של החדר הרחב עד לרמת הקובייה. לבסיס הרחב גובה כולל של 16 מטר. למבנה מידות שוות של 30 מטר מכל צד.
מאפיין ייחודי בעיצוב קברו של פירדוסי היה הדמיון שלו לזה של קבר כורש בפסארגאדה. לקברו של כורש יש גם מבנה מלבני היושב על גבי בסיס מלבני שמתנשא בהדרגה.[7] הדמיון הזה הוא מכוון, שכן מעצב המבנה הזה התכוון לבטל את הסגנון האדריכלי האחימני המקורי. למעשה לכל פן אחר של המבנה יש סמל זורואסטרי המכונה פרוהר. זה לא מקרי. ישנם מספר יישומים של זה באדריכלות האחמנית בעיקר בפרספוליס שבמחוז פארס כיום. "החברה למורשת הלאומית של איראן" (SNH) הסתמכה במידה רבה על השימוש בפרוהר, מכיוון שזה היה הייצוג הסמלי של איראן העתיקה מאז התקופה האחמנית.[5] בניות רבות בשנות ה-30, כולל הבנק הלאומי של איראן דאז משתמשות בפרוהר וזה צפוי, שכן אותו אדריכל שיצר את קברו של פרדוסי יצר גם את מבנה הבנק הלאומי של איראן.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
-
תכנון ארכיטקטורה השלישי של מאוזוליאום פירדוסי, מאת טאהרזאדה בהזד -
אחד הכרטיסים הראשונים שנמכרו למאורע אלף שנה למשורר, מציג את מבנה השכבות של הקבר. -
קברו של פירדוסי בטוס, איראן. -
פנים המבנה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שבזי א. שאפור, Ferdowsi, Abul-qasem. Mausoleum, 27 במרץ 2014
- ^ מחמוד אומידסלאר, Poetics and Politics of Iran's National Epic, the Shahnameh, עמ' 52–53, נובמבר 2011.
- ^ 1 2 3 רמי ילדה, A Persian Odyssey: Iran Revisited, 14 ביוני 2012
- ^ ניקולס ג'ובר, Drinking Arak Off a cleric's Beard: A Journey Through the Inside-Out Worlds of Iran and Afghanistan, 2010
- ^ 1 2 חביבאללה האייתוללה, The Book of Iran: The History of Iranian Ar, 2003
- ^ אפשין מרשי, Nationalizing Iran: culture, power, and the state, 1870–1940, 2011
- ^ ג'יימס פרגוסון, The palaces of Nineveh and Persepolis restored: an essay on ancient Assyrian and Persian architecture, Volume 5, 1851